נולד בשם דוד בלהרי בבסרביה. עבר הכשרה ברומניה, עלה בשנת 1935 לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער והצטרף לגרעין התיישבות "קיבוץ עין הגליל" של הנוער הציוני ביבנאל שבגליל התחתון. לאחר התפרקות הקיבוץ נשאר ביבנאל, שירת במשטרת היישובים, והיה מפקד התחנה ביבנאל.
ב-1940 התנדב לחיל החפרים בצבא הבריטי. נשלח במסגרתה עם כוח המשלוח הבריטי ליוון. למרות שרוב הכוח נכנע לגרמנים בסוף אפריל 1941 ונפל בשבי, הצליח אורן עם חבריו לפלוגה לעלות על ספינה אוסטרלית בנמל קלמטה ולהגיע לכרתים ומשם למצרים. באביב 1942 פורקה פלוגת חיל החפרים והוא המשיך בשירותו ביחידה אחרת.
עם הקמת הבריגדה היהודית בקיץ 1944 הצטרף אליה ויצא לאיטליה. היה שותף בלחימה בצפון איטליה ובחודשים יוני-יולי 1945 סייע להברחת ניצולי השואה לכיוון ארץ ישראל. משם הועבר להולנד והשתחרר מהצבא הבריטי בדרגת סרג'נט מייג'ור (מפקד מחלקה) ב-1946.
לקראת מלחמת העצמאות שוכנע על ידי חברו, בנץ פרידן, להצטרף ל"הגנה" כמ"פ מפקדה.
עם הקמת צה"ל הצטרף לחטיבת "אלכסנדרוני" ושימש כקצין אפסנאות במטה מפקדת מחוז ב'. לאחר המלחמה נשאר בצה"ל ושימש כקצין תחזוקה בפיקוד המרכז. הועבר בהמשך לצוות ההקמה של פיקוד הדרום, שם שימש כקצין אפסנאות בדרגת סא"ל. סיים הכשרה במחזור הראשון של המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.
בזמן מלחמת סיני שימש כרמ"ח תחזוקה באג"א ובהמשך הפך לראש אג"א תחזוקה בסגל הפיקוד הכללי.
לאחר פרישתו מצה"ל ב-1963 בדרגת אלוף-משנה הקים את מלון "החוף הירוק" בנתניה (שבה התיישב כבר בשנת 1948) וכיהן תחילה כיושב ראש מלונאי נתניה ובשנות ה-70 כיו"ר איגוד מנהלי בתי המלון בישראל. ב-1964 פתח עם שותף את תחנת הדלק "השחר" על כביש החוף בדרום נתניה.
במשך 15 שנים היה חבר מועצת העיר נתניה, חמש שנים שימש כסגן ראש העיר והממונה על תיק התיירות וקשרי החוץ.
כאיש תיירות יזם פרויקטים להכשרת עולים חדשים לעבודה בענף המלונאות.
פעילות בקהילה
הצטרף לארגון "רוטרי" ושימש כנגיד במשך שנתיים (1985/6)[1]. במהלך תקופה זו יזם יחד עם חבריו מספר פרויקטים למען הקהילה כגון: חלוקת מלגות לסטודנטים, חלוקת מזון לכ-150 משפחות נזקקות מדי חודש, תרומת איברים, הקמת מכון שמיעה ב"בית החולים לניאדו".
על פעילותו זו זכה מטעם עיריית נתניה בתואר "יקיר העיר נתניה" בשנת 2001.
היה נשוי לחנה.
דוד אורן נפטר בראש פינה ב-2021 בגיל 106 , והובא למנוחות בבית העלמין שיכון ותיקים בנתניה. הותיר אחריו שני ילדים, ארבעה נכדים, ותשעה נינים.
קישורים חיצוניים
ביוגרפיה, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
