ב-1996 הציגה תערוכת יחיד ראשונה בשם "דיוקן עצמי" (של אמנית נחמדה), בגלריה קונסטנט, רמת-גן. בתערוכה זו הדיוקן הנשי נבחן לאור ייצוגים שונים של הדימוי הנשי בחברה האזרחית ובתרבות, באמצעות יציקות פוליאסטר של ראש האמנית.
בשנים שלאחר מכן התמקדה מורג בנושאים שבין מבט לנראות, האור כחומר וכמטפורה וביחס שבין האור והחשיכה כפי שבא לידי ביטוי בתערוכה ב-1997 – "קודם רואים חושך – עבודות אור", מוזיאון אשדוד.
בין השנים 1993 ל-1999, מורג ניהלה דיאלוג אמנותי עם האמנית החוזרת בתשובה נחמה גולן. דיאלוג זה כלל מפגשי עבודה משותפים תוך בחינת היחסים בין האני והאחר, תוך התייחסות לנושאים שקשורים בזהות: פמיניזם, דת ודור שני לשואה בחברה הישראלית בכלל ובאמנות הישראלית בפרט. תוצאת המפגשים הייתה הקמת קבוצת דיון בנושאים פמיניסטיים. כמו כן נערכה אוצרות משותפת של נושאים שהופיעו בעבודותיהן בנפרד. "מאוזן" 1996, "מאוזן 1", מיטות באמנות הישראלית, בית האמנים ת"א. "מאוזן 2", מוזיאון ערד.
בשנים הבאות יצרה האמנית בו בזמן את סדרת העבודות "אריזה משפחתית", סדרת "פליטת פה" והסדרה "קו לקו".
בין השנים 2000–2007 יצרה כמה מיצבים בסדרה "אריזה משפחתית". העבודות נוצרו כתגובה לביקור בתערוכה הרטרוספקטיבית של ג'וזף בויס (Joseph Beuys) באירופה ובתשובה לבויס. העבודות בסדרה זו כוללות אובייקטים שנעטפו בבדי יוטה ופשתן גס ונתפרו ידנית, במהודק על גבי האובייקט.
העבודות עוסקות בהשפעת השואה על החיים בישראל. הסדרה כללה מיצבים, ביניהם: "תמונת נוף", גלריה נחשון 2002, קיבוץ נחשון ו"שולחן ערוך", 2005 בגלריה קלישר, תל אביב. עבודה שמתייחסת לנוכחות ולהיעדר שולחן האוכל במרחב המשפחתי. המיצב 2007, "דברי הימים", גלריה עירונית כפר-סבא.
סדרת "פליטת פה" בעיקר עבודות קטנות ממדים, אסמבלאז'ים בנויים מפרגמנטים של אובייקטים בנליים עתירי אסוציאציות. הסדרה עוסקת באופן בו הזיכרון – על האמת והבדיה שבו – משפיע עלינו על ידי צבירת העבר בתוך ההווה באמצעות חפצים יום יומיים כגון: רהיטים, סמלים תרבותיים וצילומים.
ציוריה של מורג צומחים מתוך צילום של מרחבי ביתה. המקום הפיזי אשר מורג מציירת בעבודותיה מוגדר על ידי שקט, חוסר התרחשות, מרחבים ריקים מנוכחות אדם. מוטיב האור הוא הכוח המניע של העבודה, מוקד האור, בשתי הסדרות, הוא גם המנגנון החושף את תחושת הריק, מקומו של הבודד במערך הביתי. הציור לא מסביר את החיים, לא מפרש אותם, רק סופג אותם.
בסדרת הציורים- "קו לקו", מורג מתייחסת למנגנון הראיה המסנן את הנראה במציאות. בעזרת ציור הפסים הרציף מורג מייצרת הפרעה למתבונן. הסדרה הוצגה בתערוכת יחיד בבית האמנים ב-2010. אוצרת התערוכה- מלי דה-קאלו.
סדרת "אחרי חצות", היא סדרה של ציורי ארכיטקטורה ביתית, בשחור לבן. ציורים של דלתות ופתחים, המבוססים על צילומי לילה, מציעים לנו להיכנס באופן שונה למרחב הפרטי.
בסדרה "שברים" 2014, מציגה ציורים בהם הקומפוזיציה הציורית המפורקת מייצגת מספר נקודות מבט בו זמנית של חפצי הבית מפורקים ומושלכים במרחב הציבורי. הדימויים בציורים מפורקים ונמצאים במרחב הציבורי.
שולחן סדר, מן סדרת קו לקו, 2003, שמן על בד, 2.00X1.05 מטר, צלם: אבי אמסלם
תערוכת היחיד "ללא מנוח" נערכה ב-2015 בחמישה חללים בבית האמנים בתל אביב.
ב-2016 קיבלה את פרס עידוד היצירה[1], תערוכת הזוכים הוצגה במוזיאון בת ים[2]. ב-2017 הוזמנה לרזידנסי בפורטוגל והציגה תערוכת יחיד במוזיאון לאמנות עכשווית[3].
2007-2008 – לימודי השלמה לתואר שלישי באמנות בינתחומית, אוניברסיטת תל אביב
שיחות סלון, 2015 טכניקה מעורבת, עם מנוע חשמלי. גלריה פלורנטין 45, הוצג בתערוכת היחיד "בלא מנוח", בית האמנים ת"א, צלם: אבי אמסלםפנטום הבית, מתוך הסדרה התפרקות, 2014, שמן על בד תערוכת יחיד בלא מנוח שהוצגה בבית האמנים בת"א, צלם: אבי אמסלם
2017 - "אנו מכריזים בזאת", תערוכה של זוכי פרסי משרד התרבות, מוזיאון בת ים
2017 - "DISRUPTIVE ORDER", תערוכת יחיד במוזיאון לאמנות עכשווית, ברגנצה, בפורטוגל curator: Jorge da Costa, Centro de Arte Contemporanea, Graca Morais, Braganca, Portugal.
שולחן ערוך, מיצב, טכניקה מעורבת, 2017, מתוך התערוכה DISRUPTIVE ORDER שהוצגה בפורטוגל Centro de Arte Contemporanea, Graca Morais, Braganca, Portugal צילום: דבורה מורג
קטלוגים
1996 – "דיוקן עצמי", גלריה קונסטנט רמת גן
1998 – "דו מיצב", דיאלוג עם האמנית נחמה גולן, בית האמנים
2004 – "התכווצויות", בית האמנים תל אביב
2007 – "דברי הימים", גלריה עירונית כפר סבא
2009 – "ילדים ילדים בואו הביתה", גלריה עירונית ראשון לציון
