PROFILPELAJAR.COM

גשר המפרץ סן פרנסיסקו–אוקלנד
San Francisco–Oakland Bay Bridge
מידע כללי
סוג	קבוצת גשרים
על שם	סן פרנסיסקו
מיקום	סן פרנסיסקו
מדינה	ארצות הברית
בעלים	מחלקת התחבורה של קליפורניה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – 9 ביולי 1933
תאריך פתיחה רשמי	12 בנובמבר 1936
חומרי בנייה	פלדה
אדריכל	צ'ארלס ה. פארסל, ארתור בראון הבן, טימותי ל. פלוגר
מידות
אורך	7.18 ק"מ
רוחב	17.5 מ'
גובה	160 מ'
מידע טכני
מִפְתָּח מרבי	704 מ'
קואורדינטות	37°49′05″N 122°20′48″W / 37.818055555556°N 122.34666666667°W
	אתר רשמי
	(למפת אוקלנד רגילה) גשר המפרץ סן פרנסיסקו–אוקלנד

גשר המפרץ סן פרנסיסקו–אוקלנד (באנגלית: San Francisco–Oakland Bay Bridge), הידוע בקרב המקומיים כגשר המפרץ, הוא גשר למעבר מכוניות בקליפורניה שבארצות הברית. הגשר, הנטוי על גבי מפרץ סן פרנסיסקו, מחבר בין העיר סן פרנסיסקו שבעברו המערבי לבין העיר אוקלנד שבעברו המזרחי. אורכו הכולל הוא 7.18 קילומטרים ומדי יום חוצים אותו כ-270 אלף כלי רכב.^[1] הוא מהווה חלק מהכביש הבין-מדינתי 80. הגשר בכיוון מערב הוא כביש אגרה.

הגשר כולל שני מקטעים, מזרחי ומערבי, המקושרים ביניהם במנהרה באי שבמרכז המפרץ. הוא נפתח לתנועה ב-1936. בשנת 2013 נפתח לתנועה מקטע גשר מזרחי חדש, אשר החליף את המקטע המקורי כולו.

בשנת 2001 הוכנס הגשר למרשם האתרים ההיסטוריים של ארצות הברית.

תיאור הגשר

המקטע המערבי של הגשר מקשר בין צפון-מערב סן פרנסיסקו לבין האי ירבה בואנה (Yerba Buena) שבמרכז המפרץ. זהו גשר תלוי דו-מפלסי באורך של 3,141 מטר. עמוד תמך רחב מחלק את המקטע לשני חלקים, שבכל אחד מהם שני מגדלי מתכת. רוחב הגשר הוא 17.5 מטר, ובו חמישה נתיבי תנועה. המפלס העליון נושא תנועה שפניה מערבה, והמפלס התחתון נושא את התנועה שפניה מזרחה. גובה הגשר מעל פני המים הוא 67 מטר. כיוון המקטע הוא בקירוב צפון-מזרח לדרום-מערב. הוא נקרא על שם וילי ל. בראון הבן (.Willie Lewis Brown Jr), שהיה ראש עיריית סן פרנסיסקו ויושב ראש בית הנבחרים של מדינת קליפורניה.

המקטע המזרחי של הגשר, שנחנך ב-2013, משתרע בין האי ירבה בואנה לבין אוקלנד. זהו גשר בטון כפול חד-מפלסי באורך של 3,102 מטר. כל אחד מצידיו נושא חמישה נתיבי תנועה - הצפוני את התנועה מערבה והדרומי את התנועה בכיוון המזרחי. הגשר נישא על עמודים ובחלקו המערבי הסמוך לאי ירבה בואנה הוא גשר מעוגן כבלים בעל מגדל יחיד. רוחבו הכולל של הגשר במקטע המזרחי הוא 78.74 מטר, וככזה הוא הגשר הרחב ביותר בעולם. גובה הגשר מעל פני המים הוא 58 מטר. נכלל בו מסלול ייעודי להולכי רגל ולרוכבי אופניים שלא היה קיים במקטע הגשר הישן ואיננו קיים במקטע המערבי. תוואי המקטע מתעקל וכיוונו הוא בקירוב ממזרח למערב.

מנהרה באי ירבה בואנה מקשרת בין המקטע המערבי והמקטע המזרחי של הגשר כולו. זוהי מנהרה דו מפלסית באורך של 160 מטר, הנושאת חמישה נתיבי תנועה בכל מפלס, בכיוון מערב במפלס העליון ובכיוון מזרח במפלס התחתון. רוחבה הפנימי המקסימלי הוא 20 מטרים וגובהה הפנימי המקסימלי (שני המפלסים יחד) הוא 16 מטר. קיימות בה יציאה אל האי ירבה בואנה ואי המטמון שמצפונו וכניסה מהן חזרה אל הגשר.

כיכר האגרה של הגשר ממוקמת בכניסה המזרחית אליו ובה 18 נתיבים.

תולדות הגשר

הרעיון להקים גשר שיחבר בין סן פרנסיסקו לבין אוקלנד על פני המפרץ שביניהן עלה כבר בימי הבהלה לזהב בקליפורניה במחצית המאה ה-19, אך לא התקדם בשל קושי הנדסי לבנות את הגשר וקושי כלכלי לממן את הבנייה. הרעיון צבר תאוצה רק בשנות העשרים, במקביל להתרחבות השימוש במכוניות בארצות הברית. עם התקדמות התכנון לגשר הוחלט שהוא יעבור באי ירבה בואנה, שהיה בסיס צבאי, ולשם כך נדרשה הסכמת הקונגרס, שניתנה ב-1931.

עבודות הקמת הגשר החלו ב-9 ביולי 1933 על פי תכנון של המהנדס צ'ארלס פרסל (Charles H. Purcell). בניית המקטע המערבי הייתה מאתגרת במיוחד מבחינה הנדסית עקב עומק המים באותו אתר. המקטע המזרחי המקורי (שהוחלף ב-2013) הורכב משלושה קטעים דו-מפלסיים שונים - גשר מסבך גבוה סמוך לאי ירבה בואנה שתחתיו נקבע מפתח רוחבי שאיפשר מעבר רחב לכלי שיט, לאחר מכן חמישה גשרי מסבך קטנים יותר ולבסוף רצף קטעי גשר שלוחה אשר היוו את חלקו הסופי של המקטע עד אוקלנד. קרקעית המפרץ במקטע המזרחי היא בוצית. לכן נבנו עמודי הגשר על גבי קורות עץ שננעצו לעומק הקרקעית הבוצית עד לשכבה העמוקה והיציבה יותר שלה.

מנהרת ירבה בואנה נבנתה במקור כך: היו בה שישה נתיבי תנועה במפלס העליון, ואילו במפלס התחתון נקבעו בצידו הצפוני שלושה נתיבי תנועה לרכב כבד ומשאיות, ובצידו הדרומי נקבעו פסי רכבת כפולים עבור שירות הרכבת הקלה החשמלי (נוסעים בלבד) (Key System) שפעל באותם ימים בין סן פרנסיסקו לבין אוקלנד והערים השכנות לה. קיר הפריד בין שני עברי המפלס התחתון.

הגשר נפתח לתנועה ב-12 בנובמבר 1936, שישה חודשים לפני חנוכת גשר שער הזהב, במעמד נשיא ארצות הברית לשעבר הרברט הובר, מושל קליפורניה פרנק מיריאם (Frank Merriam), מזכיר המדינה של הוותיקן הקרדינל פצ'לי (לימים האפיפיור פיוס השנים עשר) ונכבדים אחרים. עלות הקמת הגשר הגיעה ל-77 מיליון דולר במחירי אותו זמן.

עם פתיחת הגשר נשא המפלס העליון שלו תנועת מכוניות לשני הכיוונים, והמפלס התחתון נשא תנועת משאיות לשני הכיוונים ופסים כפולים דו-סטריים של רכבת קלה.

לאחר ששירות הרכבת הקלה פסק לפעול ב-1958 הוסרו מן הגשר פסי הרכבת. המנהרה כולה הוסבה לתנועת כלי רכב בלבד, ובמסגרת זאת גם הונמך גובה שני המפלסים שלה וחוזקה רצפת המפלס העליון. עבודות השיפוץ במנהרה נסתיימו בשלהי 1962. ב-1963 החל המפלס העליון של הגשר לשאת תנועה שפניה מערבה בלבד, והמפלס התחתון החל לשאת את התנועה בכיוון ההפוך.

ב-1964 הוכרז הגשר חלק מהכביש הבין-מדינתי 80.

בשנת 1986 הותקנו נורות על גבי המיתרים האופקיים של הגשר המערבי. בשנת 2013 נוספו עליהן 25 אלף נורות על גבי הכבלים האנכיים, במסגרת פרויקט "אורות המפרץ". הפרויקט היה אמור להיות זמני ולהסתיים ב-2015, אך הוחלט להופכו לקבוע.

תאונות ותקריות

ב-11 בפברואר 1968 פגע מטוס צבאי בחלקו העליון של המקטע המזרחי של הגשר וצלל במימי המפרץ. שני טייסיו נהרגו. לא היו נפגעים בקרב הנוסעים על הגשר. למבנה הגשר נגרם נזק.

ב-7 בנובמבר 2007 פגעה המכלית קוסקו בוסן (Cosco Busan) באחד מעמודי הגשר, ובעקבות זאת דלפו ממנה למימי המפרץ 203 אלף ליטר של נפט.

ביום העבודה בספטמבר 2009 התגלה סדק באחד מחלקי הגשר המזרחי, אשר תוקן במהירות. ב-27 באוקטובר באותה שנה כשל החלק המתוקן וחלקים ממנו צנחו על גבי המפלס העליון של הגשר המזרחי. שלושה כלי רכב נפגעו מן החלקים שצנחו, אך לא היו נפגעים בנפש. הגשר נסגר לשם תיקון הנזק עד ל-2 בנובמבר.

רעידת האדמה ב-1989 והשלכותיה

ב-17 באוקטובר 1989 נפגע אזור סן פרנסיסקו ברעידת אדמה בעוצמה של 6.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט. עקב הרעידה נשבר חלק באורך של 15 מטרים של המפלס העליון של מקטע הגשר המזרחי ונפל אל המפלס שתחתיו. הגשר נסגר לתנועה במשך חודש עד לתיקון הנזק.

בעקבות רעידת האדמה הוחלט כי יש לחזק את כל חלקי הגשר בפני רעידות אדמה. במקטע המערבי של הגשר נערך שיפוץ מקיף, שכלל חיזוק של עמודי הבטון, החלפת רוב חלקי המבנה הדו-מפלסי של הגשר בחלקי מתכת חדשים והחלפת המסמרות שחיזקו אותו בברגים מודרניים.

גורל המקטע המזרחי היה שונה: נמצא כי עלות חיזוקו והחלפתו הייתה בלתי כדאית בהשוואה להחלפתו. לפיכך הוחל בתכנון ובבניית גשר חדש, אשר יעמוד בפני כל רעידת אדמה צפויה. עבודות הבנייה של המקטע החדש החלו בשנת 2002 והיו אמורות להסתיים ב-2007, אך בשל קשיים ובעיות שונות התעכבו מאוד. מקטע הגשר המזרחי הישן נסגר לתנועה ב-28 באוגוסט 2013 והמקטע המחליף החדש נפתח לתנועה חמישה ימים לאחר מכן. עלות הקמתו, שהוערכה בתחילה ב-250 מיליון דולר, תפחה לסכום האדיר של 6.5 מיליארד דולר. בכך היה זה לפרויקט העבודות הציבוריות היקר ביותר בתולדות קליפורניה.

לאחר פתיחת מקטע הגשר החדש הוחל בפירוק הדרגתי של המקטע הישן. הפעולה כרוכה בסילוק 58 אלף טון של פלדה ו-245 אלף טון של בטון.^[2]