גרנדה
Grenada
Granada

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	בהיותנו מודעים תמיד לאל, אנו שואפים, בונים ומתקדמים כאומה אחת
המנון לאומי	הריעו לגרנדה
ממשל
משטר	מונרכיה חוקתית ודמוקרטיה פרלמנטרית
ראש המדינה	מלך גרנדה
מלך גרנדה	צ'ארלס השלישי
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת גרנדה
ראש ממשלת גרנדה	דיקון מיטשל
שפה רשמית	אנגלית
עיר בירה	סנט ג'ורג'ס 12°3′N 61°45′W / 12.050°N 61.750°W / 12.050; -61.750 (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	הפרלמנט של גרנדה
גאוגרפיה
יבשת	דרום אמריקה
שטח יבשתי[2]	344 קמ"ר (210 בעולם)
אחוז שטח המים	1.6%
אזור זמן	UTC -4
היסטוריה
הקמה
- עצמאות - תאריך[1]	מבריטניה 7 בפברואר 1974
ישות קודמת	הפדרציה של איי הודו המערבית הפדרציה של איי הודו המערבית
דמוגרפיה
אוכלוסייה[3] (הערכה 1 בינואר 2025)	117,256 נפש (196 בעולם)
צפיפות	340.86 נפש לקמ"ר (40 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים[4] 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0–14 19.44% גילאי 15–24 14.44% גילאי 25–54 43.26% גילאי 55–64 10.62% גילאי 65 ומעלה 12.24%
כלכלה
תמ"ג[5] (2023)	1.32 מיליארד $ (198 בעולם)
תמ"ג לנפש	11,260$ (95 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[6] (2022)	0.793 (73 בעולם)
מטבע	דולר מזרח קריבי‏ (XCD)
בנק מרכזי	הבנק המרכזי של מזרח הקריביים
שונות
סיומת אינטרנט	gd
קידומת בין־לאומית	473
www.gov.gd
(למפת גרנדה מוגדלת)   סנט ג'ורג'ס הילסבורו גרנוויל גוייב הים הקריבי האוקיינוס האטלנטי גרנדה (למפת גרנדה רגילה)   סנט ג'ורג'ס הילסבורו גרנוויל גוייב הים הקריבי האוקיינוס האטלנטי גרנדה

גרֵנדה (באנגלית: Grenada, בספרדית: Granada) היא מדינת אי בים הקריבי הכוללת את האי גרנדה ואת החלק הדרומי של שרשרת איים קטנטנים הנקראים הגרנדינים (כלומר, "הגרנדות הקטנות"). מלבד סנט קיטס ונוויס, גם היא מדינת איים בים הקריבי, גרנדה היא המדינה העצמאית הקטנה ביותר במחצית המערבית של כדור הארץ. גרנדה ממוקמת בחלקו הדרומי של הים הקריבי, צפונית לטרינידד וטובגו, ודרומית לסנט וינסנט והגרנדינים.

ערך מורחב – היסטוריה של גרנדה

לפני הגעת האירופאים לאי גרנדה, היה המקום מאוכלס על ידי ילידים משבטי הקאריב. לא ידועים פרטים רבים על ההיסטוריה המוקדמת של האי. בשנת 1498 נחת כריסטופר קולומבוס על חופי האי גרנדה, בעת מסעו השלישי לעולם החדש. השם שניתן לאי על ידי קולומבוס היה "קונספסיון" (בספרדית: Concepción), ואילו השם "גרנדה" היה הכינוי שניתן לאי על ידי מלחים ספרדים, שייתכן שהיו יוצאי העיר גרנדה שבספרד. בהדרגה עד תחילת המאה השמונה עשרה הפך השם "גרנדה" לשמו הרשמי של האי, ואילו השם שניתן על ידי קולומבוס נשכח.

האי גרנדה לא יושב על ידי אירופאים במשך למעלה ממאה שנים לאחר גילויו, ייתכן שבעקבות נוכחותם של שבטי הילידים הקאריבים, שהיו שבטי לוחמים וקניבלים. ניסיונות בריטיים ליישב את האי נכשלו. בשנת 1650 רכשה את האי חברת ספנות צרפתית שנוסדה על ידי החשמן רישלייה, והקימה שם התיישבות ארופאית מחודשת. לאחר קרבות רבים מול הילידים הקאריבים, תוך הבאת תגבורת צבאית מהאי מרטיניק, הביסו הצרפתים את הקאריב. הצרפתים הקימו את העיר פורט רויאל, לימים הבירה סנט ג'ורג'ס.

האי נשאר בשליטה צרפתית עד שנכבש על ידי בריטניה בשנת 1762, במסגרת מלחמת שבע השנים. כמו בשאר האיים הקאריביים עד המאה ה-18 התבססה כלכלת האי על גידול קנה הסוכר, שהוא גידול עתיר ידיים עובדות המבוסס על עבודת הכפיה של עבדים. אולם ב-1782 גילה ג'וזף בנקס, הבוטניקאי המלכותי ושליחו של ג'ורג' השלישי מלך בריטניה באיים, כי תנאי הקרקע והאקלים בגרנדה הם אידיאלים לגידולו של אגוז המוסקט. תבלין זה היה מוצר שהשוק הארופאי והאמריקאי היה צמא לו, וביסס את מעמדה הכלכלי של המושבה.

בשנת 1834 הוצאה העבדות בגרנדה מחוץ לחוק, במסגרת ביטולה ברחבי האימפריה הבריטית.

בשנת 1958 קיבל המינהל האדמיניסטרטיבי הבריטי באיים מעמד אוטונומי, והפך לחלק מהישות המדינית שנקראה "הפדרציה של איי הודו המערבית". פדרציה זו קיבצה כמה מושבות בריטיות בקאריביים בניסיון להשיג עצמאות מבריטניה, אך פורקה עקב בעיות פנימיות בשנת 1962.

בשנת 1967 קיבלה המושבה הבריטית גרנדה אוטונומיה מלאה בענייני פנים, וב-7 בפברואר 1974 קיבלה עצמאות מדינית מלאה.^[1] לאחר קבלת העצמאות הצטרפה הרפובליקה הגרנדית לחבר העמים הבריטי, ואימצה את מודל המונרכיה החוקתית. ראש ממשלתה העצמאי הראשון של גרנדה היה אריק גיירי.

בבחירות של 1976 האשימה האופוזיציה בראשות "תנועת אבן החן החדשה"^[7] המרקסיסטית את גיירי, שרק אנשיו איישו את וועדות הקלפי, בזיוף תוצאות הבחירות. בשנים שאחרי בחירתו פיתח גיירי נוהגים דיקטטוריים וקשריו עם מנהיגה הצבאי של צ'ילה, פינושה, הובילו להאשמות חמורות נגדו על הפרת זכויות אדם. אנשי המשטרה החשאית הצ'יליאנית, הכשירו את אנשי המשטרה החשאית בגרנדה, שזכתה לכינוי הבלתי רשמי "כנופיית הנמיות" (Mongoose Gang). גיירי גם גרם מבוכה לרבים בכך שהפנה את עיקר תשומת לבו לעיסוק בעב"מים, ובקריאות לקהילה הבינלאומית לחקור את הנושא.

במרץ 1979 יצא גיירי את גרנדה לביקור באו"ם ובארצות הברית. עם צאתו הוא הותיר אחריו הוראות ל"כנופיית הנמיות" להתנקש בחייהם של כמה ממתנגדיו. זמן קצר אחרי שנשא נאום בפני עצרת האו"ם, בו התריע מפני סכנות העב"מים, השתלטו אנשי "תנועת אבן החן החדשה" (13 במרץ) בהנהגת מוריס בישופּ על תחנת השידור בעיר הבירה, והודיעו על הקמת "ממשלת העם המהפכנית".^[8] השלטון נפל כפרי בשל לידי המורדים, ללא שפיכות דמים או התנגדות משמעותית, ובתמיכה המונית של אזרחי גרנדה. בישופ הפך לראש הממשלה החדש, וזכה מייד להכרת ממשלות מדינות האיים הקריביים וממשלות זרות אחרות.

בישופ נשבע, עם עלותו לשלטון, כי יערוך בחירות חופשיות ברגע בו תכתב חוקה חדשה. ארצות הברית הודיעה כי תעכב את הכרתה בממשלתו עד לעריכת בחירות חופשיות, ובישופ, אף שניסה לשמר את קשריו הטובים עם ממשלות האיים הסמוכים, היה נתון ללחצי המדינות האחרות - ובמיוחד ברבדוס, ג'מייקה והרפובליקה הדומיניקנית - לערוך את הבחירות.

בניסיון לשפר את יחסיו עם ארצות הברית ביקר בישופ בוושינגטון ביולי 1983 ונפגש שם עם בכירים בממשלו של רונלד רייגן. בדרכו חזרה לגרנדה ביקר גם בקובה. מדיניותו הפשרנית מדי של בישופ ביישום האידאולוגיה הסוציאליסטית המהפכנית יצרו קרע בינו לבין עמיתו הוותיק, ברנרד קוארד, שצבר כוח רב בתפקידיו כסגן ראש הממשלה, שר האוצר, המסחר והתעשייה וחבר בכיר בוועד המרכזי של תנועת התכשיט החדשה. לקרע זה נוספו הקשיים הכלכליים וצמיחתה הרעועה של גרנדה - בישופ וקוארד האשימו זה את זה באחריות לכך.

משך זמן מה הצליחו שני הידידים לשעבר למנוע פרסום ידיעות על המתח הגובר ביניהם ואת מאמציהם לגייס על צידם את בכירי מפלגת השלטון והצבא. משום כך הופתעו תושבי גרנדה ללמוד, ב-19 באוקטובר 1983, על הדחתו של מוריס בישופ, כליאתו במעצר בית, והעברת השלטון למועצה צבאית בראשות הגנרל הדסון אוסטין (Hudson Austin) - תומכו של קוארד. על האי הוטל עוצר, אך אלפי תושבים הפרו אותו ויצאו להפגנה, שהייתה אולי הגדולה בתולדות האי. הם צעדו לביתו של מוריס בישופ ושחררו אותו ואת ראשי תומכיו ושריו שהיו כלואים עמו. אולם הצבא פתח באש על המפגינים, ובהמשך אותו יום נהרגו (או הוצאו להורג) מוריס בישופ ושבעה משריו ותומכיו העיקריים, ובהם השרה ז'קלין קרפט (Jacqueline Kreft), שהייתה חברתו לחיים של בישופ ואם בנו ולדימיר. על הנסיבות המדויקות בהן קרה הדבר קיימות גרסאות שונות וסותרות, ופרטים רבים באירועים אלה נותרו לוטים בערפל.

פעולות אלו של הצבא זכו לגינוי ממשלות האיים הקריביים, כולל ממשלת קובה. בפגישת חירום של ארגון מדינות מזרח הקריביים הוסכם על הקמת כוח חירום לפלישה לגרנדה, בהשתתפות חיילים מברבדוס, מהרפובליקה הדומיניקנית ומג'מייקה, ועל הטלת סנקציות על הממשלה החדשה בגרנדה.

ערך מורחב – הפלישה האמריקאית לגרנדה

ארצות הברית ובריטניה עקבו בדאגה אחר המתרחש בגרנדה. עם הקלת העוצר הגיעו נציגים דיפלומטיים של שתי המדינות לגרנדה, אך דיווחיהם היו שונים. הנציג הבריטי דיווח כי המצב מתוח, אך אין הצדקה למעורבות צבאית. הדיפלומט האמריקני, לעומתו, גרס כי המצב שנוצר מעמיד בסכנה את ביטחונם של אזרחי ארצות הברית שבגרנדה.

במאמץ למנוע התערבות מצד ארצות הברית ומדינות הקריביים, שיגרו ראשי המשטר הצבאי אזהרה מפני הפרת ריבונות ממשלת האי והחוק הבינלאומי, וחזרו והבטיחו כי חייהם ורכושם של אזרחי ארצות הברית או אזרחים זרים אחרים יזכו להגנה מלאה וכי אלו רשאים לעזוב את המדינה בכל עת ובלי הגבלה.

חששה של ארצות הברית מפני המצב המתוח ומפני קרבה אפשרית בין המשטר בגרנדה לקובה,^[9] הובילו לגיבוש תוכניות לפלישה ב-24 באוקטובר.

ב-25 באוקטובר 1983 נחתו בגרנדה כוחות מארצות הברית, מברבדוס, מג'מייקה, ומהחברות בארגון מדינות מזרח הקריביים, והביסו את הכוחות הקובניים והגרנדינים שתחת פיקודו של הדסון אוסטין. בסך הכל לחמו מצד ארצות הברית כ-7,000 חיילים, מצד בעלות בריתה כ-300 חיילים, ומולם התייצבו כ-1,500 חיילים מגרנדה. כ-100 איש נהרגו בפלישה. לאחר השלמת כיבוש האי, ב-28 באוקטובר, התבקש המושל הכללי סיר פול סקון להקים ממשלה זמנית, ובתוך ימים ספורים כבר נסוגו כוחותיה של ארצות הברית מן האי, לבד מקבוצה קטנה של חיילים שנותרה כדי לשמור על החוק והסדר ולהכשיר כוח משטרה מקומי.

על אף מחאות מסוימות זכתה הפלישה שהובילה ארצות הברית לתמיכה בדעת הקהל בגרנדה ובאיים הקריביים. עדות לכך נמצאה כאשר אלפי אנשים יצאו כדי לברך את הכוחות הפולשים. 25 באוקטובר הוא יום חג בגרנדה שנועד להנציח את האירוע, ונקרא "חג ההודיה". עם זאת, בבריטניה (בראשות מרגרט תאצ'ר), טרינידד וטובגו וקנדה נמתחה ביקורת על הפלישה, כמו כן גררה הפעולה גינוי בעצרת האו"ם, כשמתוך תשע המדינות שהתנגדו לגינוי, רק ישראל לא הייתה מהאזור.

בהיותה אחת מממלכות חבר העמים הבריטי ראש המדינה של גרנדה הוא המלך צ'ארלס השלישי. המלך מיוצג על ידי מושל כללי. במצב רגיל סמכויותיה של הרשות המבצעת מצויות בידיו של ראש הממשלה. אף על פי שראש הממשלה ממונה על ידי המושל הכללי, בדרך כלל מדובר במנהיג הסיעה החזקה ביותר בפרלמנט.

המערכת הפוליטית היא דו-מפלגתית, ושתי המפלגות המרכזיות הן "המפלגה הלאומית החדשה" (NNP) השמרנית ומפלגת "הקונגרס הלאומי דמוקרטי" (NDC) הליברלית.

הפרלמנט מתחלק לשני מושבים. בסנאט יש 13 חברים ובבית הנבחרים יש 15 חברים. את חברי הסנאט בוחרת הממשלה והאופוזיציה. לבית הנבחרים נערכות בחירות כל חמש שנים. בבחירות האחרונות, שנערכו ביולי 2008, התחולל מהפך לאחר 13 שנים, ומפלגת הקונגרס הלאומי דמוקרטי ניצחה לאחר שזכתה ב-11 מתוך 15 מושבים בבית הנבחרים, לעומת ארבעה של המפלגה הלאומית החדשה.

גרנדה מחולקת מנהלית לשש קהילות (Parishes) ואזור חסות אחד (Dependency)

(*) שטח חסות

קידמה כלכלית הודות לרפורמות נרחבות ולהשקעה במקרו-כלכלה הגבירו את הצמיחה הכלכלית ב-5%-6% בשנים 1998–1999. הגידול בפעילות כלכלית הובילו לבנייה באיים ולגידול במסחר. תחום התיירות צומח והוא מהווה את התעשייה העיקרית באי. הבעיה העיקרית כרגע היא גידול בגירעון ובחובות החיצוניים של המדינה. גרנדה חולקת בנק מרכזי ומטבע (דולר מזרח קריבי) עם עוד שבע מדינות החברות בארגון העמים המזרח קריבי.

גרנדה מכונה "אי התבלינים" בזכות היותה יצרנית מובילה של כמה תבלינים: קינמון, ציפורן, ג'ינג'ר, אגוז מוסקט, פלפל ג'מייקני וקליפות של פרות הדר. 20% מאספקת אגוז המוסקט בעולם מגיעה מגרנדה והיא היצרנית השנייה בגודלה בעולם בתחום אחרי אינדונזיה.

התיירות היא הענף המוביל במדינה. חוף ים רגיל וספורט ימי קיימים בדרום-מערב האי. שדה התעופה נמצא קרוב לרצועת החוף. ענף התיירות האקולוגית צובר תאוצה, רוב בתי האירוח הידידותיים לסביבה נמצאים בקהילות סנט דייוויד וסנט ג'ון. בניית ספינות נופש חדשות תרמה לגידול בענף התיירות. בשנים 2007–2008 הגיעו בעונת התיירות לסנט ג'ורג'ס עד ארבע ספינות נופש ביום.

האי הקרוי גרנדה הוא האי הגדול ביותר במדינה. שאר האיים הקטנים הם: קריקאו (גדול הרבה יותר מהשאר), מרטיניק הקטן, רונדה, קאילה, אי היהלומים, האי הגדול, סלין, ופריגטה. הרוב המכריע של האוכלוסייה מתגורר על האי גרנדה והערים הגדולות נמצאות עליו (סנט ג'ורג'ס, גרנוויל וגויאבה). ההתיישבות הגדולה ביותר על אי אחר היא היללסבורו שבקריקאו.

האיים הם געשיים במקור והקרקע עליהם היא עשירה במיוחד. פנים האי הררי וההר הגדול ביותר הוא סנט קתרין בגובה של 840 מטרים. כמה נהרות זורמים מההרים לים. הנהרות נשפכים אל תוך מפלים יפים מאוד.

האקלים הוא טרופי בעונה הגשומה, חם ולח. בעונה היבשה רוחות הסחר מקררות את הטמפרטורות. רק שלושה הוריקנים פגעו בגרנדה בחמישים השנים האחרונות, אף על פי שהיא ממוקמת מדרום לחגורת ההוריקן. ב-23 בספטמבר 1955 פגע הוריקן ג'נט באי וגרם לנזקים כבדים. ב-7 בספטמבר 2004 פגע הוריקן איוון וגרם לנזק כבד ול-39 הרוגים. הוריקן אמילי שהכה ב-14 ביולי 2005 גרם להרס רב בקריקאו ובצפון גרנדה באזור שכמעט ולא נפגע בהוריקן שנה אחת קודם.

גרנדה מחולקת לשש קהילות. קריקאו ומרטיניק הקטן, נחשבים לשטחי תלות.

נכון לאמצע שנת 2007 מתגוררים במדינה 89,971 תושבים. יש קיטון באוכלוסייה של 0.33%. במדינה קיימת הגירה שלילית משמעותית של 11.9 מתוך כל 1,000 תושבים. היחס בין גברים לנשים הוא 1.07 גברים לכל אישה. תוחלת החיים במדינה היא 64.52 שנים. מדד הפוריות הוא 2.3 ילדים לכל אישה. בגרנדה יש תופעה יוצאת דופן כש-50% מהאוכלוסייה הם בני פחות מ-30.

המקור של רוב תושבי המדינה הוא מאפריקה. הרוב האתני בגרנדה הוא שחורים. הם מהווים 82% מהאוכלוסייה. 12% מהאוכלוסייה הם מולאטים, 3% הם דרום-אסיאתיים (הודים ממזרח הודו) ו-3% הם לבנים. הנצרות היא הדת השלטת במדינה. 53% מהאוכלוסייה הם קתולים, 33% פרוטסטנטים, 13.8 אנגליקנים (זרם בתוך הנצרות הפרוטסטנטית), ו0.2% בודהיסטים. באפריל 2014 מונה על ידי ממשלת גרנדה כרב ראשי אורתודוקסי למדינה את הרב ברוך רוזמרין, המשמש גם כשליח חב"ד.

השפה הרשמית במדינה היא אנגלית. השפה המדוברת היא אנגלית קריאולית של גרנדה, המבוססת על אנגלית עם השפעות מצרפתית ומשפות אפריקניות. בנוסף קיימים דוברי צרפתית קריאולית (פטואה). 98% מהאוכלוסייה יודעים קרוא וכתוב.

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: גרנדה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גרנדה

• אתר האינטרנט הרשמי של גרנדה
• גרנדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פרטי עיתונות היסטוריים על גרנדה, באתר עיתונות יהודית היסטורית

מדינות האיים הקריביים
מדינות האיים הקריביים	אנטיגואה וברבודה • בהאמה • ברבדוס • ג'מייקה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הרפובליקה הדומיניקנית • טרינידד וטובגו • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • קובה
שטחים תלויים	איי הבתולה הבריטיים • איי הבתולה של ארצות הברית • איי טרקס וקייקוס • איי קיימן • אנגווילה • ארובה • גוואדלופ •הולנד הקריבית (בונייר, סאבא, סנט אוסטתיוס) • מונטסראט • מרטיניק • נבאסה • סנט מארטן • סן מרטן • פוארטו ריקו •קוראסאו

הקהילייה הקריבית (CARICOM)
חברות	אנטיגואה וברבודה • בהאמה[1] • בליז • ברבדוס • גרנדה • גיאנה • ג'מייקה • דומיניקה • האיטי • טרינידד וטובגו • מונטסראט • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • סורינאם
חברות נילוות	איי הבתולה הבריטיים • איי קיימן • אנגווילה • ברמודה • איי טרקס וקייקוס
מדינות משקיפות	ארובה • ונצואלה • הרפובליקה הדומיניקנית • מקסיקו • סנט מארטן • פוארטו ריקו • קולומביה • קוראסאו
[1] חברה בקהילייה אך לא בשוק המשותף

חבר העמים הבריטי
מדינות חברות	ממלכות חבר העמים אנטיגואה וברבודה • אוסטרליה • איי שלמה • איי בהאמה • בליז • ג'מייקה • גרנדה • הממלכה המאוחדת • טובאלו • ניו זילנד • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פפואה גינאה החדשה • קנדה אחרות אוגנדה • אסוואטיני • בוטסואנה • בנגלדש • ברוניי • ברבדוס • גאנה • גיאנה • דומיניקה • דרום אפריקה • הודו • ונואטו • זמביה • טונגה • טנזניה • טרינידד וטובגו • לסוטו • מאוריציוס • מוזמביק • מלאווי • מלזיה • מלטה • נאורו • ניגריה • נמיביה • סיירה לאון • סיישל • סינגפור • סמואה • סרי לנקה • פיג'י • פקיסטן • קיריבטי • קמרון • קניה • קפריסין • רואנדה
חברות לשעבר	אירלנד • גמביה • המלדיביים • ניופאונדלנד • זימבבואה
נושאי משרה	ראש חבר העמים (צ'ארלס השלישי) • יושב ראש חבר העמים (פול קגאמה) • המזכיר הכללי של חבר העמים (פטרישה סקוטלנד) • מושל כללי • נציב עליון
אירועים וסמלים	משחקי חבר העמים • דגל חבר העמים • יום חבר העמים
מסמכי יסוד	הצהרת בלפור (1926) • חוק וסטמינסטר • הצהרת לונדון • הצהרת סינגפור • הצהרת לוסקה • הצהרת לאנגקאווי • הצהרת הארארה • הצהרת אדינבורו

ארגון מדינות מזרח הקריביים (OECS)
חברות	אנטיגואה וברבודה אנטיגואה וברבודה • גרנדה (מדינה) גרנדה • דומיניקה דומיניקה • מונטסראט מונטסראט • סנט וינסנט והגרנדינים סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס סנט קיטס ונוויס
חברות נילוות	איי הבתולה הבריטיים איי הבתולה הבריטיים • אנגווילה אנגווילה • גוואדלופ גוואדלופ • מרטיניק מרטיניק
מוסדות פיננסיים	הבורסה של מזרח הקריביים • הבנק המרכזי של מזרח הקריביים • דולר מזרח קריבי
מוסדות אחרים	בית המשפט העליון של מזרח הקריביים
שיתוף פעולה צבאי	מבצע זעם דחוף

מונרכיות
ממלכות	אוסטרליה • איי בהאמה • איי שלמה • אנטיגואה וברבודה • אסוואטיני • בהוטן • בחריין • בלגיה • בליז • ג'מייקה • גרנדה • דנמרק • הולנד • הממלכה המאוחדת • טובאלו • טונגה • ירדן • לסוטו • מלזיה1 (נגרי סמבילן • פרליס) • מרוקו • נורווגיה • ניו זילנד • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • ספרד • ערב הסעודית • פפואה גינאה החדשה • קמבודיה • קנדה • שוודיה • תאילנד
מונרכיות נבחרות	איחוד האמירויות הערביות • מלזיה • קריית הוותיקן
נסיכויות	אנדורה • הממלכה המאוחדת (ויילס) • ליכטנשטיין • מונקו • ספרד (אסטוריאס)
סולטנויות	אינדונזיה (יוגיאקרטה) • ברוניי • מלזיה1 (ג'והור • טרנגנו • סלנגור • פהנג • פרק • קדה • קלנטן) • עומאן
קיסרויות	יפן
אמירויות	איחוד האמירויות הערביות1 (אבו דאבי • אום אל-קיוין • דובאי • עג'מאן • פוג'יירה • ראס אל-ח'ימה • שארג'ה) • כווית • קטר
דוכסויות גדולות	לוקסמבורג
1 חלק ממונרכיה פדרטיבית