גסטרו־פיזיקה (באנגלית: Gastrophysics^[1]) היא מדע בין-תחומי מתפתח שמשתמש בעקרונות מפיזיקה וכימיה כדי להשיג הבנה בסיסית של עולמם הגסטרונומיה והבישול. נושאי עניין גסטרופיזיקליים כוללים חקירות של חומרי הגלם של המזון, ההשפעות של הכנת מזון והיבטים כמותיים של הבסיס הפיזי לאיכות המזון, הטעם, ההערכה והספיגה בגוף האדם^[2][3].

גסטרופיזיקאים פופולריים הם: ניקולס קירטי, פיטר בראהם, אולה ג'י מוריטסן, צ'ארלס ספנס, מתיאס פורסמוז קלוזן ו-אנקו אקספה^[4][5][6].

גסטרופיזיקה היא דיסציפלינה מדעית המתמקדת בחקירות של היבטים של גסטרונומיה ובישול המתייחסים לתופעות, שניתן לתאר ולהסביר במסגרת של פיזיקה, כימיה, כימיה פיזיקלית, ומדעים קשורים^[7].

ההשראה לגסטרופיזיקה היא גסטרונומיה ובישול. למחקרים גסטרופיזיקליים יש תצפית גסטרונומית כנקודת המוצא, ומטרתם לפענח את האופי המדעי של התצפיות בקני מידה מקרוסקופי ומיקרוסקופי רבים ושונים, לרבות הסבר היבטים פיזיקליים וכימיים של חומרי הגלם, של השינויים שלהם במהלך הכנת המזון, כמו כמו גם של התפיסה חושית בזמן האכילה^[3][8].

ההרכב הכימי והפיזיקלי, כמו גם התכונות של חומרי מזון גלם, חשובים לתמורות המתרחשות במזון במהלך ההכנה: חימום, קירור, ערבוב, מכה, תסיסה, המלחה, ייבוש, עישון, החמצה וכו'^[9][10]. טעם וריח), תחושת פה, כימסתזה, עפיצות הם כולם גורמים להערכה החושית של המזון, ומאפיינים אלה קשורים גם לתכונות הכימיות ולמרקם הפיזי של המזון, ולאופן שבו המזון עובר טרנספורמציה בפה^[7], הגסטרופיזיקה עוסקת בכל אחד מהמרכיבים הללו ומטרתה לחשוף את היחסים ההדדיים ביניהם, כלומר כיצד התפיסה החושית מתייחסת להרכב החומרים ולתכונותיו של המזון ולספיגה בגוף האדם.

גסטרופיזיקה היא גישה בהשראה מדעית לגסטרונומיה, אבל היא מדע בפני עצמו, ולא דיסציפלינה לשרת שפים ביצירת מנות חדשות. הגסטרופיזיקה מתמקדת בהשגת תובנה מדעית בסיסית לגסטרונומיה והבנת תופעות כלליות, מבלי להסיר אף אחד ממאפייני האומנות, היצירתיות והאמנות של הבישול^[3].

ניתן לראות את היחס בין גסטרופיזיקה לגסטרונומיה כאנלוגי ליחס בין אסטרופיזיקה לאסטרונומיה^[11]. אסטרונומים צופים בכוכבי לכת וכוכבים, ומתארים היכן הם נמצאים וכיצד הם נעים. אסטרופיזיקאים מסבירים מדוע כוכבי הלכת והכוכבים נמצאים היכן שהם נמצאים, וכיצד הם הגיעו לשם^[11][12]. באותו אופן, הגסטרופיזיקה שואפת להסביר את האופי המדעי הכללי של הגסטרונומיה.

בעוד גסטרופיזיקה היא דיסציפלינה חדשה יחסית במדעי הפיזיקה, הבסיס לחקר סוג החומר הרך שהוא מזון, כבר מבוסס היטב בתחומים אחרים של הפיזיקה המודרנית. המתודולוגיה של הגסטרופיזיקה חופפת במידה רבה לביופיזיקה (מולקולרית), פיזיקת החומר הרך, פיזיקת החומר, כימיה פיזיקלית, כימיה אנליטית וכו'. זה נכון לגבי גישות ניסיוניות, תאורטיות ופנומנולוגיות. הגסטרופיזיקה נשענת על טכנולוגיות מתקדמות הן בניסוי והן בחישוב^[2].

לא ידוע מתי המונח גסטרופיזיקה הוטבע לראשונה, אך נראה שהוא הוצע באופן עצמאי כגישה פיזיקה לגסטרונומיה במעבדותיהם של הפיזיקאי ניקולס קורטי^[13], פיטר בראהם^[11] ואולה ג'י מוריטסן^[7].

על מנת להמשיג את המונח "גסטרופיזיקה", הסימפוזיון הבינלאומי הראשון בנושא - "המדע המתהווה של הגסטרופיזיקה" - נערך בקופנהגן ב-2012, והפגיש בין שחקני מפתח. אחת המסקנה של הסימפוזיון הייתה שגסטרופיזיקה יכולה להשפיע באופן משמעותי על הגסטרונומיה ועל מדעי המזון של המחר, וכיצד שניהם מתפתחים במאה ה-21^[3].

• Charles Spence (2017). Gastrophysics: The New Science of Eating. Viking. ISBN 978-0735223462.