גטו אוראדיה היה השני בגודלו בהונגריה אחרי גטו בודפשט. היו בעיר שני גטאות. הראשון, ליהודי אוראדיה, מנה 27,000 תושבים, ושכן ליד בית הכנסת האורתודוקסי והכיכר הגדולה. השני הכיל כמעט 8,000 יהודים מיישובים כפריים רבים של המחוזות הבאים: אלשד, ברטיואויפאלו, ביהרקרשטס (Biharkeresztes), קפה (Cefa), דרצ'קה, מרגיטה, אוראדיה, סאקואני, סלרד (Sălard), סלונטה (Salonta), סארטודבארי (Sárrétudvari) וואליה לואי מיהאי (Valea Lui Mihai). יהודים רבים מקהילות אלו נכלאו בחצר העצים מזי (Mezay).
יהודי אוראדיה, שהיוו 30% מאוכלוסיית העיר, נדחסו בשטח שהספיק ל-7% מתושבי העיר. בחדר אחד שוכנו 14–15 יהודים. כמו בגטאות אחרים, גטו אורדיאה סבל ממחסור במזון ומים. הרשויות המקומיות האנטישמיות קטעו את זרימת החשמל והמים לגטו לעיתים קרובות. הז'נדרמים, בפיקודו של לוטננט-קולונל ינו פטרפי (Jenő Péterffy) חיפשו חפצי ערך במפקדה ליד הגטו במבשלת דרהר. המינהל הפנימי התקיים על ידי היודנראט בראשות שנדור לייטנר, מנהיג הקהילה היהודית האורתודוקסית המקומית. באביב 1944 פונה הגטו בתשעה טרנספורטים, שני הראשונים מחצר העצים והשאר מהעיר: ב-23 במאי (3,110 מגורשים), ב-25 במאי (3,148), ב-28 במאי (3,227), ב-29 במאי (3,166), ב-30 במאי (3,187), ב-1 ביוני (3,059), ב-3 ביוני (2,972), ב-5 ביוני (2,527), ב-27 ביוני (2,819). גורשו 6,258 יהודים מהגטו השני ו-20,957 מהגטו הראשון. בסך הכל נשלחו למחנה אושוויץ 27,215 יהודים מגטו אוראדיה.[1]
הטרנספורט של 27 ביוני כלל יהודים מהחלק של מחוז ביהאר שנשאר בהונגריה בעקבות הסכם טריאנון. יהודים מקהילות קטנות מדרום לדברצן ומדרום-מזרח לדברצן, כמו דרסק וקוניאר, הובאו לאוראדיה ב-16–17 ביוני.[2] הגטו היה במקור חלק מהמחוז הצבאי של קלוז'-נאפוקה,[3] אך הועבר למחוז דברצן בתקופה שבה התגוררה בו קבוצת מגורשים אחרונה זו.[4]
לקריאה נוספת
רנדולף ל. בראהם, הפוליטיקה של רצח עם: השואה בהונגריה. הוצאת אוניברסיטת ויין סטייט, 2000, ISBN 0814326919
