מקור השם "גורד" הוא במטבעות הדולר הספרדי (אנ') שנקראו "pesos gordos" (ידועים באנגלית כ"חתיכות של שמונה" ובצרפתית כ"piastres fortes espagnoles") שהיו המטבע העיקרי באזורים שהיו תחת שליטה ספרדית ובהם ננקבו חלק ניכר מהעסקאות.[2]
היסטוריה
הגורד הראשון, 1813–1870
הגארד הראשון הושק ב-1813 והחליף את הליברה ההאיטיאנית (אנ') בשיעור של 8 ליברות וחמש סו לגורד.
מטבעות
המטבע הוטבע לראשונה בערכים של 6, 12 ו25 סנטים והיה עשוי כסף. ב-1827 הוטבעו מטבעות בערכים של 50 ו-100 סנטים. ובהמשך הוטבעו מטבעות בערכים של סנט בודד, שני סנטים, 6.25 סנטים ו6 סנטים. ב-1863 הוטבעו במטבעת היטון שבברגמינהאם מטבעות ברונזה בערכים של 5, 10 ו-20 סנט, ואלו היו המטבעות האחרונים של מטבע הגורד הראשון.
ב-1870 בוצע פיחות מטבע בשיעור של 10 ל-1, לא הונפקו מטבעות, הממשלה הנפיקה שטרות בערך של 10 ו-25 גורד.
גורד שלישי, 1872 עד ימינו
המטבע עבר פיחות שוב ב-1872, בשיעור של 300 ל-1. כמו במטבע הקודם, בתחילה לא הונפקו מטבעות ונעשה שימוש בשטרות נייר בלבד (שלעיתים נקראו פיאסטר), ב-1881 הוחלט להצמיד את ערך הגארד לערך הפרנק צרפתי ביחס של גארד אחד שווה 5 פרנקים, והאיטי חזרה להנפיק מטבעות.
ב-1919, בעקבות הפלישה האמריקנית להאיטי, הוחלט להצמיד את הגארד לדולר האמריקאי, בשיעור של 5 גארד לדולר בודד.[3] ב-1989 בוטלה ההצמדה לדולר והגארד כיום הוא בעל שער חליפין גמיש.
דולר האיטי
בעקבות ההצמדה לדולר עד היום חמש גורד מכונה לעיתים "דולר האיטי" ו5 סנטים נקראים "פני האיטי". הדבר יוצר בלבול רב, בעיקר בקרב תיירים, משום שבמקומות רבים המחיר ננקב בדולרים האיטים, ועל הלקוח להכפיל את המחיר ב5 כדי להמירו למחיר בגורדים. התופעה נשארה למרות הניוד של שער הגורד, והמנהג לכנות חמישיית גורדים בשם דולר לא חלף לחלוטין.[4]