גוסטב ריכטר, (בגרמנית: Gustav Richter, 1912-1997), היה קצין אס אס, פושע מלחמה נאצי, מעוזריו של אדולף איכמן, "מומחה לענייני יהודים" שנשלח מגרמניה הנאצית לסייע לשלטונות רומניה, בתקופת יון אנטונסקו, ביישום "הפתרון הסופי" לגבי יהודי רומניה.
ריכטר נשלח לרומניה באפריל 1941, כמומחה לטיפול ביהודים, והוא שיתף פעולה עם השגריר הגרמני ברומניה, מנפרד פון קילינגר, בארגון חיסול יהדות רומניה. על פי עצותיו של ריכטר פוזרו כל המוסדות היהודיים ברומניה, והוקם מרכז היהודים, בראשותו של ראדו לקה. על כל יהודי רומניה הוטלה חובת נשיאת הטלאי הצהוב (חובה שבוטלה חלקית על ידי אנטונסקו בעקבות פנייתו של וילהלם פילדרמן). כמו כן הוכנו התוכניות לריכוזם של יהודי רומניה בגטאות ושילוחם אחר כך ברכבות להשמדה במחנה בלז'ץ שבפולין הכבושה. ריכטר גם הצליח חלקית להפסיק את עליית יהודי רומניה, אפילו זו של ילדים יתומים ממחנות טרנסניסטריה) לארץ ישראל).
ב-22 ביולי 1942 קיבל ריכטר את הסכמתו של פרופסור מיכאי אנטונסקו, שר החוץ של רומניה והשני בהייררכיה השלטונית, לתוכנית הובלת יהודי רומניה להשמדה במחנה בלז'ץ, ואי-לכך חברת הרכבות נדרשה להכין תוכנית היסעים למאות אלפי יהודי רומניה. ההתפתחויות שחלו בהמשך בחזית המזרחית הביאו את המארשל יון אנטונסקו לגרירת רגליים ביישום ההסכם ולדחייתו האינסופית.
ב-23 באוגוסט 1944, כשהרודן יון אנטונסקו נעצר בפקודת מלך רומניה על ידי נאמניו, נעצר גם ריכטר, בעת ששהה בשגרירות הגרמנית, ולאחר מכן נמסר לצבא האדום. ריכטר הועבר לברית המועצות, שם הוחזק כשבוי עד שנת 1955, אז נמסר לגרמניה המערבית. בחקירתו במערב טען ריכטר שבשנת 1945 הוא שהה בכלא לוביאנקה, בתא אחד עם שוודי בשם ראול וולנברג.
ריכטר הואשם בגרמניה בפשעי מלחמה ולאחר סחבת ממושכת החלו ההכנות למשפטו בשנת 1961, אך המשפט עצמו נפתח רק 20 שנה מאוחר יותר, ב-1981, והסתיים כעבור שנה. ריכטר נידון ל-4 שנות מאסר. הבסיס להרשעתו היה ההסכם בכתב לשילוח יהודי רומניה למחנה בלז'ץ. מתקופת מאסרו קוזז הזמן שהוחזק בידי הסובייטים, כך שלא נכלא בבית הסוהר בגרמניה.
קישורים חיצוניים
_SD_Sicherheitsdienst_uniform_Mantel_Schirmm%C3%BCtze_black_greatcoat_crossbelt_etc_Bundesarchiv_Berlin,_vbs-283-6045012558_Cropped_No_known_co.jpg)
