גולדה ילין נולדה בשנת 1920 בעיר חרסון שבברית המועצות למשפחה יהודית מסורתית, שבה דיברו יידיש ורוסית. אביה היה מספר לה לעיתים קרובות על ארץ ישראל. בשנת 1946, כדי לעלות לארץ ישראל, ערכה גולדה נישואים פיקטיביים, והחלה מסע עם הוריה דרך פולין וגרמניה לארץ. בשנת 1948 הצליחה המשפחה להגיע לישראל והתיישבה בפתח תקווה.
בשנת 1959 הצטרפה ילין לארגון "מעוז", שהוקם חודשים ספורים קודם לכן על ידי שבתאי בית צבי, ונעשתה לחברה פעילה בו. מטרת הארגון הייתה לעורר את דעת הקהל לנושא מצוקות יהודי ברית המועצות וללחוץ על ממשלת ישראל לנטוש את מדיניות "הדיפלומטיה השקטה". גולדה ובני הארגון טענו שגישה זו מייצגת חוסר מעש והתעלמות מהמצב האמיתי של היהודים בברית המועצות.[3]
גולדה יזמה את קמפיין "כיסא אל דומי" (כיסא "אל תשתוק") בשנת 1964, שבמסגרתו הופצו כרזות שקראו להשאיר מקום פנוי בסדר פסח כסמל סולידריות עם יהודי ברית המועצות.[4] הכרזות כללו את תמונת "המרנוס" של האמן משה מימון עם הכיתוב "שלח את עמי!" בשפות שונות. הקמפיין צבר תאוצה, ובשנים שלאחר מכן הודפסו עשרות אלפי עותקים.
מאבק משפטי ופוליטי
בשנת 1965 הובילה "מעוז" עצומה עם 100,000 חתימות בעד תמיכה ביהודי ברית המועצות, וב-1966 נעצרה ילין יחד עם חברים נוספים בארגון על חלוקת עלונים בעת הופעה של קרקס מוסקבה בישראל. בשנת 1968 פרש בית-צבי מהנהגת "מעוז", וגולדה ילין קיבלה על עצמה את ניהול הארגון.[5]
במהלך שנות פעילותה, פרסמה ילין עלונים, ארגנה הפגנות ושביתות רעב, ופעלה להעלאת מודעות למצוקות אסירי ציון והסרבנים בברית המועצות. ב-1970 תמכה במעורבים בפרשת "מבצע המטוס" ובשביתת רעב ליד הכותל המערבי. פעילויות אלו זכו לסיקור רחב ותרמו לערעור מדיניות הדיפלומטיה השקטה.[3]
פרסום ופעילות הסברתית
ילין פרסמה עשרות ספרים וחוברות שעסקו בציונות ובמאבק יהודי ברית המועצות, שאותם הדפיסה והפיצה בעצמה. בין השנים 1968–1998 פרסם "מעוז" 64 כותרים ברוסית ו-80 בעברית, כולל יצירות של אבא אחימאיר, יולי מרגולין, ומאיר כהנא.[5]
חיים אישיים
גולדה ילין נפטרה ב-25 בנובמבר 2000 בביתה שבפתח תקווה. לאחר מותה הופקדו ארכיונה וחומרי "מעוז" בארכיון הציוני המרכזי.
