גוטליב דניאל פאול ובר (בגרמנית: Gottlieb Daniel Paul Weber; 19 בינואר 1823 – 12 באוקטובר 1916) היה צייר נוף גרמני בסגנון נטורליזם מוקדם.
ביוגרפיה ועבודה
ובר נולד כבנם של מוזיקאי החצר של הדוכסות הגדולה, יוהאן דניאל ובר (1784–1848) וסופי פרידריקה אדולפין מנגולד (1788–1848) בעיר דרמשטאדט. בילדותו בילה את זמנו הפנוי בציור בפארק בטבע, שם העדיף לצייר את עצי האלון הגדולים. בגיל 13 הוריו אפשרו לו ללמוד שיעורי אמנות פרטיים מאוגוסט לוקאס (1803–1863). הוא הרוויח את דמי הכיס שלו עם דיוקנאות צבעוניים שעשה לחיילים.[1]
בין השנים 1842–1844 למד בפרנקפורט אם מיין אצל יאקוב בקר. יחד עם אנטון בורגר הוא עבר ללמוד במינכן, שם חלקו דירה. שניהם למדו אז באקדמיה במינכן עד 1848.כשרטט הוא ליווה את הנסיך יורש העצר לויטפולד מבוואריה בשנים 1846–1847 בנסיעה במזרח הים התיכון, שעברה בקונסטנטינופול, אסיה הקטנה, יוון וסיציליה.[2] הוא סיים את הכשרתו האמנותית אצל יוספוס לורנטיוס דיקמנס וגוסטב ופרס באנטוורפן.
בשנת 1849 נסע להמילטון (סינסינטי), ארצות הברית. כשעמיתו הצייר קרל כריסטיאן קוהלר עבר גם הוא לארצות הברית, שניהם יצאו לטיולי ציור שם. בשנת 1850 נולד בנו קרל. ובר התיישב בפילדלפיה בשנת 1854, שם הפך במהרה לצייר בעל שם. הוא נחשב שם לעשיר. עבודותיו נקנו על ידי אזרחים עשירים ומוזיאונים. הוא היה גם מרצה באקדמיה לאמנויות יפות בפנסילבניה. תלמידיו כללו את ויליאם סטנלי הסלטיין, אדוארד מורן, אדוארד למסון הנרי וויליאם טרוסט ריצ'רדס.
געגועים ביתיים והסיכוי לתפקיד בחצר המלוכה הניעו את ובר לחזור לאירופה ולוותר על ההצלחה הכלכלית באמריקה. באוגוסט 1855 נסע ובר לדיסלדורף דרך פריז לפני שחזר לפילדלפיה.[3]
הוא חזר לדרמשטאדט דרך סקוטלנד בשנת 1861 וצרפת. בחצר המלוכה עבד בעיקר כמרצה פרטי לנסיכה אליס, באופן פרטי לימד גם את חתנו פיליפ רות, שהתחתן עם בתו פאולין. רות וחברו ויוגן בראכט עקבו אחר פאול ובר בנסיעות ציור במהלך חופשת הסמסטר.
משנת 1864 ובר נסע לפריז מספר פעמים עם אדולף שרייר. הוא הכיר את ז'אן-פרנסואה מילה וצ'ארלס אמיל ז'ק מבית הספר ברביזון. לסגננון הציור של לודוויג ריכטר הייתה השפעה גם על ובר.
עם זאת הוא נשאר נאמן לארצות הברית באמצעות תערוכות, עבודותיו היו בין היתר באקדמיה הלאומית לעיצוב בבוסטון.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Paul Weber. In: Hans Vollmer (Hrsg.): Allgemeines Lexikon der Bildenden Künstler von der Antike bis zur Gegenwart. Begründet von Ulrich Thieme und Felix Becker. Band 35: Waage–Wilhelmson. E. A. Seemann, Leipzig 1942, S. 15.
- ^ Manfred Grosskinsky, Birgit Sander: Kunstlandschaft Rhein-Main: Malerei im 19. Jahrhundert, 1806-1866. 2000 S. 30
- ^ Sabine Morgen: Die Ausstrahlung der Düsseldorfer Schule nach Amerika im 19. Jahrhundert. Düsseldorfer Bilder in Amerika und amerikanische Maler in Düsseldorf. Göttinger Beiträge zur Kunstgeschichte, Band 2. Göttingen 2008, ISBN 978-3-7675-3059-1, S. 386
.jpg)
