גדי כץ

כץ מקבל תעודת הוקרה מעיריית אילת, 2010
לידה	1937 (בן 87 בערך) כפר יהושע, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל ישראל
השכלה	מהנדס מכונות
מפלגה	המערך, "שי", הליכוד
ראש עיריית אילת 1974–1983 (כ־9 שנים) → חנוך ננר רפי הוכמן ←
חבר מועצת העיר אילת 1974–1985 (כ־11 שנים)
1989–1998 (כ־9 שנים)
תפקידים בולטים נוספים מנהל מתקן קצא"א באילת מנהל מפעל איסכור בקריית גת

גד (גדי) כץ הוא ראש עיריית אילת לשעבר, שכיהן בתפקיד בין השנים 1974 ו-1983.

נולד בכפר יהושע ב-1937. בגיל 6 עברה משפחתו לגבעתיים, שם גדל בשכונת בורוכוב. למד בתיכון שבח בתל אביב במגמת מכונאות. שרת בחטיבת הצנחנים, במסגרתה השתתף בפעולות התגמול ובמלחמת סיני, שבו צנח בקרב המיתלה. הוא עבר קורס קצינים, והשתחרר ב-1958 כסגן מפקד פלוגה. לאחר שחרורו החל לעבוד כמכונאי בחברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א). למד הנדסת מכונות בטכניון, ולאחר שקיבל את התואר עבר לאילת והיה למנהל מתקן קצא"א בעיר.

בשנת 1973 התמודד על ראשות רשימת המערך בבחירות לעיריית אילת שנערכו באותה שנה ולא נבחר^[1], אך בעקבות אי-סדרים שנתגלו בהליך הבחירות נערכו בחירות חוזרות^[2], שבהן זכה^[3]. בבחירות עצמן, שהתקיימו ב-31 בדצמבר, גבר כץ על מועמד הליכוד שמואל מלצר, ונבחר לראשות העיר^[4]. בבחירות ב-1979 נבחר לכהונה נוספת. בכהונה זו נחקר בחשד לשחיתות, אך התיק נסגר משלא נמצאו ראיות לפלילים.

בבחירות ב-1983 התמודד בראש הרשימה העצמאית "שי" מול מועמד המערך רפי הוכמן. בסיבוב הראשון גבר כץ על הוכמן אך בסיבוב השני הפסיד לו, ונותר חבר במועצת העיר. בשל לחץ מהמפלגה שיפרוש ממועצת העיר הוא עזב את אילת^[5], והתמנה לנהל את מפעל הפלדה "איסכור" מקבוצת כור בקריית גת^[6].

ב-1988 שב לאילת והחלים מפציעה קשה בתאונת דרכים. בבחירות ב-1989 התמודד שוב לראשות העירייה מול רפי הוכמן וגבי קדוש, אך קיבל רק כ-21% מהקולות. רשימתו זכתה לשלושה מושבים במועצת העיר. בבחירות ב־1993 התמודד במקום השני ברשימת הליכוד בראשותו של קדוש. בבחירות ב-1998 התמודד ברשימה עצמאית ולא עבר את אחוז החסימה.

כץ עומד בראש עמותה למען קשישים באילת^[7] ופעיל בתחום המאבק לשמירה על חופי מפרץ אילת.

היה נשוי לוורדה, פסיכולוגית ומורה, ולהם שלושה ילדים. ב-1985 התגרש ממנה, ולאחר זמן התחתן בנישואים אזרחיים עם מרים (מירה) יסעור. השניים מתגוררים באילת.

• מועמד בתיסבוכת, העולם הזה, גיליון 2685 מתאריך 15 בפברואר 1989, עמ' 14–15.
• אביבה לורי, גד של מירה, מעריב, 11 בנובמבר 1988 (חלק א; חלק ב)
• דורית בן-נון הילד בן שמונים, באתר יום יום אילת, 19 בינואר 2017 (למנויים בלבד).