לראשונה הופיע ריכוז של גאורגים באיראן בשנות העשרה של המאה ה-17 כאשר עבאס הגדול הגלה אלפי גאורגים ממולדתם ההיסטורית בכארתלי ובקאחתי (מזרח גאורגיה). רוב הגאורגים האיראניים של ימינו הם צאציהם של אותם גאורגים וצאצאי הגולים מהגירושים שבאו לאחר מכן באותה מאה ובמאה ה-18. הגולים ייושבו על ידי השלטון האיראני באזורים דלילי אוכלוסייה, שהפכו עד מהרה לאזורים חקלאיים פוריים, בידי המתיישבים החדשים. לרבים מאותם יישובים חדשים ניתנו שמות גאורגיים, על פי טופונימים בגאורגיה. בתקופת שלטון האימפריה הספווית הושפעה גאורגיה מאוד, פוליטית ובמידת מה גם תרבותית, מאיראן, עד שאותם גאורגים החליפו את הקיזילבאשים (قزلباش)[3] כנושאי משרות בכירות בממלכה הפרסית.
בשלהי תקופת שלטונם של הספווים, ניצלו העות'מאנים הטורקים[4] והאפגנים, את החולשה הפנימית ופלשו לאיראן. תרומתם של הגאורגים האיראניים במלחמה נגד הפולשים הייתה קריטית. הגאורגים נלחמו בקרב גולנבאד, ובקרב פריידן שאהר (فریدونشهر)[5]. בקרב האחרון הם הביסו את הצבא האפגני.
למרות בידודם מגאורגיה, שימרו רבים מהגאורגים את שפת אבותיהם וחלק ממנהגי המסורת אולם אימצו את האסלאם. האתנוגרף, לאדו אר'ניאשווילי, היה הגאורגי הראשון שביקר בקהילה זו בשנת 1890.
כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה, היה המיעוט הגאורגי באיראן תחת הלחץ של המלחמה הקרה. בשנת 1945, הגיעה הקהילה הגאורגית באיראן, יחד עם קהילות אתניות אחרות בצפון איראן, לתשומת לבם של הסובייטים, כמכשיר אפשרי לגרימת אי שקט פוליטי בתוך איראן. כאשר מנהיגי גאורגיה הסובייטית רצו להחזיר אותם למולדתם, גאורגיה, העדיפה מוסקבה בבירור כי יישארו באיראן. התוכנית הסובייטית הוזנחה רק לאחר שסטלין הגיע להכרה כי שאיפתו להשיג השפעה בצפון איראן סוכלה בידי העקשנות האיראנית ובלחץ ארצות הברית[6].
ביוני 2004, נשיא גאורגיה החדש, מיכאיל סאקשווילי, היה לפוליטיקאי הגאורגי הראשון שביקר בקהילה הגאורגית בפריידון שאהר. הנשיא נתקבל בחום תוך הנפת דגל חמשת הצלבים הנוצרי, הדגל הגאורגי. בנאומיו הדגיש סאקשווילי את התרומה של הגאורגים האיראניים בהגנה על איראן לאורך כל ההיסטוריה שלהם באיראן[7].
תפוצה גאוגרפית
הגאורגים שחיים כיום באיראן הם צאצאיהם של הגאורגים שהוגלו מקאחתי ומכארתלי בין השנים 1614 ל-1617, מספרם נאמד בכ- 200,000 איש.
השפה הגאורגית עדיין שגורה בפי חלק מהגאורגים באיראן. המרכז של הגאורגים באיראן נמצא בעיר קטנה כ-150 ק"מ מערבית לאספהאן בשם פריידוּן שאהר (فریدونشهر, בגאורגית: ფერეიდანი). חלק מערבי זה של פרובינציית אספהאן נקרא באופן היסטורי פריידן. ובאזור זה ישנם 10 ערים וכפרים גאורגים. כמו כן, בהרבה ערים גדולות באיראן חיים גאורגים.
מקומות נוספים בהם חיים גאורגים באיראן הם: נאג'אף אבאד, רהמאט אבאד, יאזדנשאהר, ואמיר אבאד (ליד אספהאן).
בגורג'י מאהאלה בפרובינציית מזנדרן בצפון איראן, חיים גם כן גאורגים אתניים אבל אינם דוברי השפה הגאורגית. אף על פי כן הם שמרו סממנים של התרבות הגאורגית.
^קיזילבאשים (قزلباش או בטורקית עות'מאנית: "ראש אדום") - היו קבוצות צבאיות שיעיות (غلاة), ממוצא טורקמני, שעזרו בייסודה של האימפריה הספווית . הם שרתו בצבא הפרסי-ספווי ונשאו משרות בכירות בשירות הציבורי
