גאבור טאנצוש נולד במשפחה יהודית וגדל בבאיה, אביו היה שם סוחר צבעים ובעיר מגוריו למד בבית הספר היסודי ובתיכון. אביו נלקח ונפטר במחנות שירות עבודה, במלחמת העולם השנייה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) הוא ואמו גורשו לווינה, הוא שרד את המלחמה כמוביל חולים בבית החולים הצמוד למחנה הריכוז. לאחר חזרתו הביתה הצטרף למפלגה הקומוניסטית ההונגרית בעיר מגוריו באיה, שם הפך למנהיג נוער. הוא הגיע לבודפשט והחל בלימודים גבוהים כאחד החברים הצעירים ביותר ב"קולג' העממי על שם אישטוואן ג'רפי". הוא פעל באגודת הסטודנטים ובאגודת הנוער העובד (DISZ). טאנצוש הורחק מהמנגנון במהלך אחד מ"מסעי התעוררות" של המפלגה (1951). סיים את לימודיו באוניברסיטת אטווש לוראנד (ELTE) עם תואר בפילוסופיה ולאחר מכן קיבל תעודת הוראה (1953). עד לשיקומו הפוליטי עבד כמרצה ב-ELTE בשנים (1953 - 1954) ולאחר מכן כמרצה במכללת DISZ. הוא נבחר למנהיג (תחת השם: מזכיר) חוג פטפי (1955–1956) והפך לחסידיו של אימרה נאג'. מנהיגי ה-DISZ בחרו בקומוניסט הצעיר והמנוסה גאבור טאנצוש כמנהיג החוג, למרות שהיה מחסידיו של אימרה נאג' הרפורמיסט, אך ציפו ממנו, כמרקסיסט, שיצליח לעצור את פריצת הרעיונות ה"בורגניים" וה"לאומיים". יחד עם זאת בזכות אישיותו ופעילותו הפך הוויכוח במסגרת ה-DISZ לפורום אופוזיציה בעל תפקיד היסטורי בהכנת המרד ההונגרי של 1956.
אחרי המרד
כשהמרד נמחץ באמצעות כוחות הצבא הסופיטיים,, טאנצוש, יחד עם קבוצת אימרה נאג', מצא מקלט בשגרירות יוגוסלביה בבודפשט. הוא גורש לרומניה יחד עם כל הקבוצה הנמלטת ונידון ל-15 שנות מאסר (באוגוסט 1958). הוא שוחרר תחת חנינה (1962). הוא נישא, אשתו הייתה ורה באצ'קאי, היסטוריונית אורבנית מוכרת.[1] טאנצוש קיבל עבודה בתיכון ערב לפועלים, לימד שם (1962 – 1970) וגם התחיל לעסוק בסוציולוגיה של הקריאה. הוא הפך לחבר צוות של המכון הפדגוגי הלאומי (OPI) (1970), היה מעורב בעיבוד ההיסטוריה של תנועת הקולג'ים העממיים, האגודה הלאומית למכללות עממיות (NÉKOSZ), והתעניין בבעיות של מיעוטים כמו הצוענים ההונגרים וההונגרים בטרנסילבניה. לפני מותו, הצטרף למפגינים ההונגרים של תנועת אמנת 77.
