ג'רג' סאנטו (במקור שלזינגר, בהונגרית:Szántó György; בודפשט, 31 ביולי 1907[1] – בודפשט, 15 בספטמבר 1982) היה כירורג, טראומטולוג, פרופסור באוניברסיטה, זוכה פרס המדינה (1975) (פרס המדינה של הרפובליקה העממית ההונגרית היה פרס ממלכתי גבוה שהוקם על ידי המועצה הנשיאותית של הרפובליקה העממית ההונגרית בשנת 1963, אשר הוענק ליחידים או לקבוצות כהוקרה על הישגים מדעיים, כלכליים וטכניים יוצאי דופן בתחום). דודו , אימרה פלדש, היה סופר ומחזאי.
קורות חייו
ג'רג' שלזינגר נולד למשפחה יהודית כבנם של ארמין סאנטו (שלזינגר) (1872–1931), רופא שיניים, ושל שרה פלדש (1887–1932).[2] הוא סיים את בית הספר התיכון הממלכתי הראשי הרחוב בארצ'אי ברובע 7. הוא המשיך את לימודיו בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת פאזמאן פטר (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד), שם קיבל בשנת 1931 הסמכה ברפואה כללית, ולאחר מכן בכירורגיה וברפואת שיניים. בין 1931 לבין 1936, הוא עבד במכון לפתולוגיה, במרפאה הכירורגית מספר 1 בניהולו של לאיוש אדם, ובמשך שנתיים בפוליקליניקה ברחוב סווטשג. בין 1936 לבין 1945, הוא היה מנתח בבית החולים היהודי ברחוב סאבולץ' (כיום שמו המרכז הרפואי הלאומי) של הקהילה היהודית של פשט. במהלך מלחמת העולם השנייה השתתף בתנועת העבודה, ולאחר מכן ב-1945 הצטרף למפלגה הקומוניסטית ההונגרית ועבד כפעיל חיצוני של האיגוד הרפואה. עד מהרה עבר למרפאה הכירורגית מס' 1 ברחוב בארוש, שם הפך תחילה למרצה ולאחר מכן למרצה בכיר. בקיץ 1948 מונה ליועץ משרד התרבות ולראש המחלקה לענייני אוניברסיטאות במשרד.[3]
בשנים 1949–1951 היה כירורג בקליניקה מספר 3 של אוניברסיטת זמלווייס, האוניברסיטה הרפואית של בודפשט שפוצלה מאוניברסיטת אטווש לוראנד. בין השנים 1951–1975 היה רופא צבאי, הכירורג הראשי במטה הראשי של קבוצת הבריאות במשרד ההגנה ההונגרי. לאחר הקמת המכון הלאומי לטראומה בשנת 1956 מונה למנכ"ל המכון בדרגת גנרל שני כוכבים (אלוף), אותו הוביל כמנכ"ל עד 1972. בשנת 1962 מונה לפרופסור במחלקה לטראומה של המכון לחינוך רפואי (אוניסרסיטת זמלווייס).[4] הוא היה המייסד של האגודה ההונגרית לטראומה ומשנת 1966 כיהן בתפקיד נשיא האגודה. במשך עשרות שנים, סאנטו היה חבר מערכת של, השבועון הרפואי" (Orvosi Hetilap) והעורך הראשי של "הטראומטולוגיה ההונגרי וניתוח תאונות". תחילה עסק באונקולוגיה, אחר כך בפתולוגיה של פציעות, מחלות הקשורות לטראומה (בעיקר שינויים בכליות). רבים מפרסומיו הופיעו בעיתונים מקומיים וזרים.
סאנטו הובא למנוחות בטקס צבאי, וספד לו מטעם הצבא, משרד ההגנה ומשרד הבריאות האלוף ינה מנינגר.[5]
פרסים והוקרה
- עיטור צלב קטן של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה של הונגריה (1948)
- עיטור מסדר הכבוד של העמל דרג זהב (1967, 1974)
- מדליית הזיכרון של יאנוש בלשה (1971)
- פרס המדינה (1975)
- עיטור מסדר ההצטיינות להונגריה הסוציאליסטית (1978)
- מדליית הנצחה של האגודה ההונגרית לטראומטולוגיה (1982)
לקריאה נוספת
- Adatai a Petőfi Irodalmi Múzeum katalógusában (נתוניו במאגרי המוזיאון הספרותי פטפי)
- Gergely András: Jeles magyar zsidó orvosok lexikona. Budapest, Makkabi, 2001. (אנדראש גרגיי: רופאים יהודים הונגרים מצטיינים. הוצאת מכבי. 2001)
- "Dr. Szántó György". Orvosi Hetilap. Budapest. 123 (42): 2579–2580. 1982-10-17. (שבועון רפואי: ד"ר ג'רגר סאנטו)
- Magyar életrajzi lexikon III: Kiegészítő kötet (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1981. ISBN 963-05-2500-3 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
- Magyar orvoséletrajzi lexikon. Összeáll. Kapronczay Károly–Közrem. Tóth Magda. Budapest: Mundus Magyar Egyetemi Kiadó. 2004. ISBN 963-950-132-8 (לקסיקון ביוגרפי רפואי הונגרי)
הערות שוליים
