ברטיק למדה מתמטיקה בבית-הספר והחלה לעבוד באוניברסיטת פנסילבניה, תחילה עסקה בחישוב מסלולים בליסטיים באופן ידני ולאחר מכן עסקה בחישובם באמצעות אניאק. היא ושאר הצוות של אניאק פיתחו עקרונות של תכנות בזמן העבודה על אניאק, מפני שזה היה המחשב הראשון מסוגו.[1][2][3]
לאחר עבודתה על אניאק, ברטיק המשיכה לעבוד על בינאק(אנ') ואוניבאק(אנ'), ועבדה במספר חברות טכנולוגיה ככתבת טכנית, מנהלת, מהנדסת, ומתכנתת. בשנותיה המאוחרות עבדה כסוכנת נדל"ן. ברטיק מתה ב-2011 מסיבוכים עקב אי-ספיקת לב.[2][4]
שנותיה הראשונות
נולדה בשם בטי ג'ין ג'נינגס (Betty Jean Jennings) במחוז ג'נטרי של מדינת מיזורי (אנ') בארצות הברית, היא הייתה הבת השישית מתוך שבעה ילדים. אמה, לולה מיי ספיינהאוור (1887–1988) ואביה, ויליאם סמית ג'נינגס (1893–1971) הגיעו מאלאנתוס גרוב(אנ'), שם עבד האב כמורה בבית ספר וכחקלאי.[2][5]
היא החלה את לימודיה בבית ספר מקומי בן חדר אחד, וזכתה לתשומת לב מקומית עקב כישורי הסופטבול שלה. על מנת ללמוד בתיכון, היא גרה עם אחותה הגדולה בעיר השכנה, שם היה בית הספר ממוקם, לשם נהגה כל יום אף על פי שהייתה רק בת 14. היא סיימה את לימודיה בתיכון סטנברי בשנת 1941 כאשר הייתה בת 16.[3]
היא למדה במכללת המורים של צפון מערב מיזורי הידועה כיום כאוניברסיטת המדינה של צפון מערב מיזורי, עם מתמטיקה כמקצוע הראשי ואנגלית כמקצוע המשני, וסיימה את לימודיה בשנת 1945. ג'נינגס קיבלה את התואר היחיד במתמטיקה בכיתה שלה. אף על פי שבמקור היא התכוונה ללמוד עיתונאות, היא החליטה ללמוד מתמטיקה במקום זאת, עקב מערכת יחסים גרועה עם המנחה האקדמי שלה.[1] מאוחר יותר בחייה, בשנת 1967 היא קיבלה תואר שני באנגלית באוניברסיטת פנסילבניה ובשנת 2002 - תואר דוקטור מכובד מאוניברסיטת צפון מערב מיזורי.[5]
כאשר המחשב אניאק פותח לצורך חישוב מסלולים בליסטיים, ברטיק הצטרפה לפרויקט כאחת המתכנתתות הראשונות שלו. המתכנתות המקוריות של המחשב אניאק היו צוות של שש נשים הכוללות את: ג'ין ברטיק, אדל גולדשטיין (אנ'), קיי מקנאלטי (אנ'), בטי הולברטון, מרלין ווסקוף (אנ'), ופראן בילאס (אנ').[3] בנוסף, תרמו לאניאק מספר רב של נשים שלא זכו להכרה, שנרתמו בתקופה של מחסור בכוח העבודה עקב מלחמת העולם 2.[6] הנשים שעבדו על אניאק היו בעלות רקע במתמטיקה אך לא עברו הכשרה לעבודה עם המחשב אניאק, שהיה המחשב הראשון מסוגו. ברטיק ובטי הולברטון הובילו את צוות המתכנתות המקורי בפיתוח התוכנה והשימוש באניאק - ללא חוברות הדרכה, ולפני שהצוות קיבל את הסיווג ביטחוני המתאים כדי לראות את המחשב, חברות הצוות הכירו את אניאק דרך ניתוח תרשימים סכמטיים של המחשב, דרכם הן למדו לתכנת את המחשב.[1]
בתקופת העבודה של הצוות הן פיתחו עקרונות של תכנות כמו שגרות, וקינון פונקציות(אנ'), ולדעת חלק המציאו את תחום התכנות של מחשבים דיגיטליים.[2][4] מעבר לחישוב המסלולים הבליסטיים שהצוות עשה במקור, תחום האחריות של הצוות ושל אניאק הורחב לחישובים של משוואות גרעין עבור המעבדה הלאומית לוס אלמוס.[1] ברטיק ובטי הולברטון כתבו את תוכנת החישובים הבליסטיים ששימשה להדגמה שאניאק עומד בדרישות כדי להשלים את חוזה הפיתוח שלו. ההדגמה התרחשה בהצלחה ב-15 בפברואר 1946. אניאק הוכח כמהיר יותר ממחשב הרווארד סימן 1 ששימש את צבא ארצות הברית למטרות דומות, והראה שניתן לחשב בכ-20 שניות נוסחאות שלוקחות כ-40 שעות של חישוב ידני.[3] ברטיק נתבקשה להקים ולהוביל צוות של מתכנתים שיבצעו המרה של מחשב אניאק לתוכנה השמורה בקובץ, שניתן להריץ ממחשבים לשימוש כללי. המלאכה הסתיימה במרץ 1948.[3]
בתחילת שנות ה-50 חברת ECC נמכרה ל-Remington Rand (אנ'). תחת החברה החדשה, ברטיק עברה להכשיר את הגופים שרכשו מחשבי אוניבאק.[3] לאחר מכן, בעלה, ויליאם ברטיק, החל לעבוד ב-Remington Rand. ג'ין ברטיק נאלצה לעזוב את Remington Rand בגלל נהלים של החברה שאסרו על בעל ואישה לעבוד ביחד. בין 1951 ו-1954, לפני הולדת ילדה הראשון, ברטיק עשתה עבודות תכנות קבלניות עבור ג'ון מאוצ'לי. לאחר שנולד בנה הראשון, ברטיק עזבה את הקריירה שלה במחשוב והביאה לעולם עוד שני ילדים.[2][3] בתקופה הזאת בשנות ה-50 ברטיק החלה להעדיף להיקרא בשם "ג'ין" על-פני שם הולדתה "בטי", השם שבו הייתה מוכרת בזמן הקריירה שלה.
למרות תרומתה המשמעותית לאניאק, עבודתה לא זכתה להכרה עד שבעל הטור טום פצינגר פרסם מספר מאמרים על ברטיק והולברטון בשנות ה-90 עבור עיתון וול סטריט ג'ורנל.[3] לאחר מכן, הסרט הדוקומנטרי Top Secret Rosies: The Female "Computers" of WWII (אנ'), והפרויקט האינטרנטי של קתי קליימן ENIAC Programmers Project עזרו לחשוף עוד פרטים על העבודה החלוצית של ברטיק.[דרוש מקור]
המשך חייה
לאחר שקיבלה את התואר השני שלה מאוניברסיטת פנסילבניה בשנת 1967 וקיבלה את ההחלטה להתגרש מבעלה, הצטרפה ברטיק לתאגיד אוורבך שם כתבה וערכה דוחות טכניים על מיני-מחשבים.[2][1] ברטיק נשארה עם אוורבך למשך שמונה שנים ולאחר מכן עברה למשרות עם מספר חברות אחרות למשך שארית הקריירה שלה כמנהלת, סופרת ומהנדסת.[2] בשנת 1968 התגרשו ויליאם ברטיק וג'ין ברטיק.[4] ברטיק פרשה לחלוטין מתעשיית המחשוב בשנת 1986, כאשר המעסיק האחרון שלה, "דטא דסיז'ונס" (חברת פרסום של זיף דייוויס), נמכר; ברטיק בילתה את 25 השנים הבאות כסוכנת נדל"ן.
החל מ-1996, לאחר שחשיבותם בפיתוח המחשוב התגלתה מחדש - ברטיק יחד עם בטי הולברטון וחברתה השנייה של ברטיק במשך יותר מ-60 שנה, קטלין אנטונלי (מתכנתת אניאק ואשתו של הממציא השותף של האניאק, ג'ון מאוצ'לי), החלו לבסוף לקבל את ההכרה והכבוד על עבודתן החלוצית בתחום המחשוב המוקדם. ברטיק ואנטונלי הוזמנו כדוברות, בארצן ובחו"ל, כדי לחלוק את חוויותיהן בעבודה עם מחשבי האניאק, בינאק ואוניבאק. ברטיק, במיוחד, קיבלה פרסים רבים על תפקידה החלוצי בתכנות של "אניאק", "בינאק" ו"אוניבאק", כאשר האחרון מביניהם עזר להשיק את תעשיית המחשבים המסחרית, ועל הפיכתו של האניאק למחשב בעל התוכנה המאוחסנת הראשון בעולם. מוזיאון המחשוב ג'ין ג'נינגס ברטיק נפתח בשנת 2002 בקמפוס של אוניברסיטת צפון-מערב מיזורי, האוניברסיטה בה למדה בארטיק, לכבודה. בשנת 2008 נכנסה ברטיק להיכל הנכבדים של מוזיאון היסטוריית המחשב יחד עם לינוס טורבאלדס, היוצר והמפתח הראשי של ליבת לינוקס, בנוסף לרוברט מטקאלף, ממציא האתרנט. ברטיק כתבה את האוטוביוגרפיה שלה "מתכנתת חלוצה: ג'ין ג'נינגס ברטיק והמחשב ששינה את העולם" לפני מותה בשנת 2011, בעזרתם של עמיתיה הוותיקים, ד"ר ג'ון טי. ריקמן וקים ד. טוד. האוטוביוגרפיה יצאה לאור בשנת 2013 על ידי "טרומן סטייט פרס" וקיבלה ביקורות חיוביות.[3] ברטיק מתה מאי-ספיקת לב בבית אבות בעיר פוקיפסי שבניו יורק ב-23 במרץ 2011.[4]
ברטיק כתבה כי אחת העצות הטובות ביותר שקיבלה הייתה: "אף פעם אל תיתני למישהו לומר לך שאת לא מסוגלת לעשות משהו, רק כי הם חושבים שאת לא מסוגלת. את יכולה לעשות כל דבר, להשיג כל דבר, אם את מאמינה שאת יכולה, ואת מלמדת את עצמך להצליח." כאשר היא מעודדת בנות ונשים ללכת אחרי החלומות שלהן, היא אמרה: "אם החיים שלי הוכיחו משהו, זה שנשים (ובנות) לא צריכות לפחד לקחת סיכונים ולנסות דברים חדשים."[דרוש מקור]
^ 1234567891011Bartik, Jean Jennings (2013). Rickman, Jon T.; Todd, Kim D. (eds.). Pioneer programmer: Jean Jennings Bartik and the computer that changed the world. Kirksville, Missouri: Truman State University Press. ISBN9781612480862. OCLC854828754.
