סגנון זה זכה לפופולריות בשנות ה־30 בזכות קאב קאלוויי, זמרג'אז מפורסם באותה התקופה[1]. בתחרויות ריקודים סלוניים, הג'ייב מקובץ לרוב עם ריקודים אלה בהשראת ריקודים לטיניים, אם כי שורשיו של הג'ייב מבוססים על הסווינג ולא על ריקודים לטיניים.
היסטוריה
עבור נגני מוזיקת הסווינג בשנות ה-30 וה-40, "ג'ייב" היה סלנג מקצועי לדיבורים נלעגים או מטופשים.
חיילים אמריקאים הביאו את הלינדי הופ/ג'יטרבג (אנ') לאירופה בסביבות 1940, שם צבר אהדה בקרב הצעירים. בארצות הברית, הריקוד כונה "סווינג", בעוד המונח "ג'ייב" שימש בבריטניה כשם גנרי למכלול הסגנונות, כמו בוגי-ווגי וסווינג בוגי.
