נוכחותם של יהודים באימפריה הביזנטית בכלל ובקונסטנטינופול בפרט מתועדת היטב.[1]למרות שלא נתגלו ממצאים פיזיים המעידים על קיום בתי כנסת בתקופה הביזאנטית, אפשר ללמוד מהתיעוד היסטורי על כך שהיהודים הורשו לבנות בתי כנסת ושבתי כנסת אלה נהרסו או נבזזו פעמים רבות על ידי האוכלוסייה הנוצרית ואף הוסבו לכנסיות. הרס רב נגרם לבתי הכנסת בקונסטנטינופול בזמן מסע הצלב הרביעי בשנת 1202 ולאחר מכן בזמן כיבוש קונסטנטינופול בשנת 1453. מסיבה זאת ערך זה דן רק בבתי הכנסת שנבנו באיסטנבול החל משנת 1453.[2]
המאפיין הבולט של הקהילות היהודיות באיסטנבול היה רצונם להתבדל זו מזו ולשמור על זהותן המקורית. כל קהילה הוקמה על ידי קבוצת יהודים מארץ מסוימת, ממחוז מסוים, או אפילו מעיר מסוימת. הן היו שונות זו מזו בשפה, בלבוש, ברקע התרבותי, במנהגים, במסורת ואף בהלכות. לכל קהילה היה בית כנסת ורב, בית ספר ובית מדרש, מוסדות צדקה ואף בית דין רבני. הכול תוחזק והופעל על בסיס דמי החבר שכל משפחה שילמה.
במרוצת השנים הקהילות הספרדיות הפכו דומיננטיות, הודות למספרן הגדול ולמעמד הכלכלי הגבוה שרכשו חבריהן. הקהילה הרומניוטית נבלעה בתוך הקהילה הספרדית. הקהילה האשכנזית נשארה קהילה עצמאית קטנה שהיוותה לא יותר מ-5% מכלל היהודים בעיר.[3]
בתי הכנסת
מפת הרבעים באיסטנבול
רוב בתי הכנסת הוקמו בשכונות בהן חיו קהילות יהודיות גדולות בעיקר באזור האירופאי של איסטנבול[4] אך גם באזור האסייתי[5] ובאיי הנסיכים .[6]
בתי הכנסת העתיקים ביותר באיסטנבול, שעדיין פעילים, הם בית הכנסת קהל ימבול ובית הכנסת קהל אוחריד שנבנו במאה ה-15 על ידי קהילות רומניוטיות שהועברו מבולגריה וממקדוניה בהתאמה.
מפת בתי כנסת באיסטנבול
רוב בתי הכנסת באיסטנבול הם בתי כנסת ספרדיים. הקהילה האשכנזית הקטנה בנתה שלושה בתי כנסת בלבד, בית הכנסת תופרי בגדים שהוקם בשנת 1894 על ידי אגודת חייטים אשכנזים והוסב למוזיאון בשנת 1999, בית הכנסת אור חדש, שהוקם בשנת 1985 על ידי קבוצה של נשים שנמלטו מהפוגרומים ברוסיה, פולין ורומניה ונסגר בשנת 1985 ובית הכנסת האשכנזי שהוקם בשנת 1900 על ידי קהילת יהודים אמידים שהגיעו מאוסטריה. בית כנסת זה הוא בית הכנסת הפעיל היחידי של העדה האשכנזית באיסטנבול.
כל בתי הכנסת באיסטנבול נמצאים תחת סמכותה של הרבנות הראשית ביאסטנבול ומנוהלים על ידי קרן נווה שלום (מועצת המנהלים של הקהילות גלאטה, בייאואולו, קסים-פאשה ושישלי) אשר אחראית גם על רוב בתי הקברות בעיר.
בשנת 1948, ערב העלייה הגדולה של יהודי טורקיה לישראל, נאמד מספר היהודים באיסטנבול ב-55,000 נפש. בשנת 1997 ישבו בטורקיה כולה 20,000 יהודים; רובם באיסטנבול, ובשנת 2018 חיו בטורקיה 15,000 יהודים, רובם באיסטנבול.[7] בשל הירידה החדה במספר היהודים המתגוררים באיסטנבול בתי כנסת רבים נסגרו וננטשו.
בשנת 1950 פעלו באיסטנבול מעל 30 בתי כנסת מתוכם רק 21 בתי כנסת היו פעילים בשנת 2024, חלקם היו פתוחים רק בחודשי הקיץ. מתוך בתי הכנסת שנסגרו, שניים הפכו למוזיאונים בנושא יהדות: בית הכנסת תופרי בגדים ובית הכנסת זולְפַרִיס (קהל קדוש גלאטה).
סגנון אדריכלי
הסגנון האדריכלי של בתי הכנסת באיסטנבול מאוד מגוון כפועל יוצא מתקופת הבנייה, מהאופי וארץ המוצא של הקהילה וממעמדה החברתי והכלכלי של הקהילה.[8]
ככלל מבנה בתי הכנסת הוא מלבני או ריבועי. בתחילה נבנו בתי הכנסת מעץ, לאחר מכן משילוב של עץ ואבן והחל מאמצע המאה ה-19 מאבן בלבד. גגות בתי הכנסת העתיקים היו עשויים מעץ. לבתי הכנסת החדשים או המשופצים נוספו גגות בצורת כיפה מעוטרת מבפנים במוטיבים עות'מאניים, דוגמת בית הכנסת האשכנזי, בית הכנסת נווה שלום ובית הכנסת קהל אוחריד. ברוב בתי הכנסת קיימת עזרת נשים במפלס העליון של עולם התפילה המרכזי, אך יש גם בתי כנסת בהם הנשים מתפללות באולם המופרד מהאולם המרכזי במחיצה, דוגמת בית הכנסת קהל אוחריד ובית הכנסת תופרי בגדים.
חלק מבתי הכנסת מוקפים חומה ובה שער מעליו נמצא בדרך כלל מגן דוד ושלט בעברית עם שם בית הכנסת. בחצר בית הכנסת נמצאת מזרקה לרחיצת ידיים לפני התפילה.
בכל שטחי האימפריה העות'מאנית חל איסור גורף לבנות בתי כנסת חדשים ולשפץ בתי כנסת שניזוקו. האיסור היה בתוקף עד אמצע המאה ה-19 בהפסקות קטנות, לכן הקהילות היהודיות בנו בתי כנסת צנועים, מחומרים פשוטים ולא יקרים אשר לא עמדו במבחן הזמן. חלק מבתי הכנסת העתיקים ניזוקו בשריפות או ברעידות אדמה. רק לעיתים רחוקות שוחזרו בתי הכנסת למצבם המקורי, דוגמת בית הכנסת האיטלקי ששופץ בשנת 1930 תוך שמירה על המבנה המקורי משנת 1887.[9]
במאה ה-19 ובמאה ה-20 נבנו בתי כנסת בעלי חזית מרשימה וחללים פנימיים מעוצבים ומעוטרים, דוגמת בית הכנסת נווה שלום שנבנה בשנת 1951 במקום בו שכן בית כנסת קטן. אולם התפילה, שיכול להכיל 500 איש, מעוטר בחלון רוזטה מרשים שהובא מבריטניה וחלק מהקירות מחופים בעבודות עץ. חזית בית הכנסת האשכנזי, שנבנה בשנת 1900, מעוטרת בקשתות וכיפות בדומה לחזיתות בתי הכנסת באימפריה האוסטרו-הונגרית, משם הגיעו בני הקהילה.[10]
שמות בתי הכנסת
שמות בתי הכנסת באיסטנבול מתחלקים לחמש קבוצות:
בתי כנסת ששמם נגזר משם הרחוב או הרובע בו הם נמצאים. זאת הקבוצה הגדולה ביותר.
בתי כנסת ששמם כשם הקהילה המייסדת. לדוגמה בית הכנסת קהל אוחריד שהוקם על ידי מהגרים מהעיר אוחריד במקדוניה, בית הכנסת קהל ימבול הוקם על ידי מהגרים מהעיר ימבול בבולגריה.
בתי כנסת ששמם כשם מקצוע המייסדים. אלה מקרים נדירים, דוגמת בית כנסת תופרי בגדים בגלאטה ובית הכנסת מעלם (רוקם ) בהסקוי.
בתי כנסת ששמם לקוח מביטוי בעברית כגון "עץ החיים", "נווה שלום", "חמדת ישראל".
בתי כנסת ששמם מזכיר את שם האדם שתרם להקמתם כגון בית הכנסת חסד לאברהם.
