ברנקו ראדיצ'ביץ'
Aleksije "Branko" Radičević

לידה	18 במרץ 1824 סלבונסקי ברוד, האימפריה האוסטרית
פטירה	18 ביוני 1853 (בגיל 29) וינה, האימפריה האוסטרית
מדינה	האימפריה האוסטרית
מקום קבורה	סרביה
השכלה	הגימנסיה של סרמסקי קרלובצי

בְּרַנְקוֹ רַאדִיצֶ'בִיץ' (בסרבית: Алексије Бранко Радичевић; 18 במרץ 1824 – 18 ביוני 1853) היה משורר סרבי שכתב בתקופת התנועה הרומנטית.

ברנקו ראדיצ'ביץ' נולד בסלבונסקי ברוד ב-15 במרץ 1824. אלכסיי היה שם הטבילה שלו לפני ששינה אותו לברנקו, שם סרבי נפוץ יותר. הוא סיים את התיכון בסרמסקי קרלובצי, התפאורה של מיטב שיריו.^[2] לאחר מכן למד בווינה. בשנת 1847 הופיע ספר השירה הראשון של ראדיצ'ביץ', שהשיק עידן חדש בשירה הסרבית. הוא נסע לסרביה אך עד מהרה חזר לווינה כדי ללמוד רפואה, שם היה מוקף באינטלקטואלים סרבים, שגרו בעיר או שעברו דרכה, כולל חברו לכל החיים בוגובוי אטנאקוביץ', ווק סטפנוביץ' קראג'יץ', ג'ורו דניצ'יץ', מיליקה סטוייאדינוביץ'-סרפקינייה (אנ') ופטאר השני פטרוביץ'-נייגוש (אנ'). אוסף השירים השני של ראדיצ'ביץ' נחשב לחלש יותר מהאוסף הראשון שלו.^[3] סמוך למותו כתב שיר בולט בשם Kad mlidijah umreti (כשחשבתי על מוות).

הוא היה מהסופרים הראשונים שכתבו שירה בשפה הפשוטה של העם הפשוט.^[4] הוא ניסה לשחזר את הקצב של שיר העממי, ובכך תמך באמונה של ווק קראג'יץ' שאפילו שירה יכולה להיכתב בשפה הסרבית המתוקנת. ראדיצ'ביץ' הוכיח את עצמו כחשוב מאוד לניצחונו של ווק קראג'יץ' מכיוון שהוא אסף את דור הסופרים והמשוררים הצעירים שלו סביב מטרת הרפורמה בשפה.

סקרליץ' כתב ב"היסטוריה של הספרות הסרבית החדשה" שלברנקו ראדיצ'ביץ' הייתה השפעה משמעותית על יובאן יובאנוביץ' זמאי (אנ'), בוגובוי אטנאקוביץ', קוסטה רובארק, יובאן גרצ'יץ' מלינקו ועוד משוררים וסופרים סרבים בני התקופה.

ראדיצ'ביץ' מת משחפת בווינה ב-1853 ובשנת 1883 נקברו שרידיו בסטרז'ילבו (אנ').

Đački rastanak (הפרידה מחברים לבית הספר) הוא הפופולרי ביותר מבין יצירותיו. בו, ראדיצ'ביץ' תיאר את חיי סטודנטים. לזמן מה הוא מתמסר לרשמים החולפים של הרגע.

ב-Put (מסע), אלגוריה אצילה, ראדיצ'ביץ' מראה מיומנות במינוח סאטירי על ידי סטיגמה של יריביו של ווק סטפנוביץ' קראג'יץ' אשר פסלו את הרפורמות בשפה ובכתיב.^[4]

עם Bezimena (בזימנה) הוא שינה את סגנונו, מהשפעות של ביירון והתנועה הרומנטית, לעבר יבגני אונייגין של אלכסנדר פושקין ומאמרו של ויסאריון בלינסקי משנת 1843 על פושקין והריאליזם.^[3]

עבודתו העניקה תרומה חשובה לניצחונו של ווק בקרב התרבותי לרפורמה בשפה.

ראדיצ'ביץ' השאיר כמה עבודות לא גמורות. הוא השאיר לפחות טקסט אחד הראוי לתשומת לב רבה בכל חקירה על האירוניה הרומנטית הסלאבית, והשיר השאפתני הבלתי גמור בן 1477 שורות, שחובר ב-1849 ובו שני כותרים: Ludi Branko (ברנקו השוטה) ו־Bezimena (ללא שם). שבעים וארבע שנים מאוחר יותר, מבקרי הספרות פאבלה פופוביץ' (אנ') ואחיו בוגדאן פופוביץ' (אנ') מצאו כי בפרגמנט השירי הזה "אין שירה כלשהי" וכי היא "לא ראויה למחמאה מכל סוג שהוא".

הוא נכלל ב-100 הסרבים הבולטים ביותר (אנ'). הוא השפיע על הדורות הבאים של משוררים סרבים, כולל ג'ורה יאקשיץ' (אנ'), יובאן מילנקו גרצ'יץ' (אנ') ומילוש צרנייאנסקי (אנ').

הפסל שלו שנעשה על ידי יובאן סולדאטוביץ' (אנ') ולוח על בית הולדתו הוסרו במהלך שנות ה-90 מסלבונסקי ברוד. יש שיחות מתמשכות לבניית הפסל מחדש.^[5]

חלק משיריו הולחנו.

פרס ברנקו נוסד ב-1954 לכבודו. הוא מוענק עבור ספר השירה הטוב ביותר בסרבית, שכתב על ידי משוררים מתחת לגיל 30.^[6]

על שמו נקראו כיכרות בזמון ובסרמסקי קרלובצי.^[7][8]

על שמו נקראים בתי ספר בבטאיניצה (אנ'), וליקה מושטאניצה (אנ'), נובי ביוגרד (אנ'), נובי סאד, באניה לוקה, נגוטין (אנ'), סמדרבו וערים נוספות.

מדיה וקבצים בנושא ברנקו ראדיצ'ביץ' בוויקישיתוף

• ברנקו ראדיצ'ביץ', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ברנקו ראדיצ'ביץ'".