ברנאר אִינוֹ (בצרפתית: Bernard Hinault; נולד ב-14 בנובמבר 1954) הוא רוכב אופניים צרפתי מפורסם, הידוע בכך שניצח חמש פעמים במרוץ הטור דה פראנס. אינו הוא אחד משבעה רוכבים שניצחו בכל שלושת הגרנד טורס והיחיד (ביחד עם אלברטו קונטדור) שניצח בכולם יותר מפעם אחת.
אינו ניצח חמש פעמים בטור דה פראנס, פעמיים סיים שני וניצח ב־28 קטעים במרוץ מתוכם 13 קטעים היו מרוץ נגד השעון. אינו נחשב בעיני פרשנים רבים לרוכב מוכשר ביותר ועומד בשורה הראשונה עם מנצחי הטור שלהם חמישה ניצחונות לפחות: מיגל אינדוראין, אדי מרקס וז'ק אנקטיל. אינו הוא היחיד מבין כולם שסיים כל טור דה פראנס בו השתתף במקום הראשון או השני.
אינו מכונה Le Blaireau (הגירית) בגלל הנטייה המיוחסת לחיה שלא לשחרר את טרפה. לאורך הקריירה שלו, אינו היה ידוע באופיו: עצמאי, ממהר לתקוף ולהגיב בעוצמה. עם זאת, בראיון שערך איתו אמר אינו כי מקור השם אינו באופייה של החיה אלא בכינוי חיבה שנתן לו רוכב אופניים צעיר.
ביוגרפיה
קריירה
אינו נולד באיפיניאק (Yffiniac) שבמחוז ברטאן בצפון מערב צרפת. הוא הפך מקצוען בשנת 1974. בעצת המנהל הספורטיבי של הקבוצה, אינו לא הצטרף לטור דה פראנס בשנותיו הראשונות כמקצוען. ב־1977 הדהים אינו את הסבב המקצועני כשניצח במרוץ דופינה ליברה כשהוא משאיר מאחור מועמדים לניצחון בטור כברנאר תבנה. אינו התרסק במהלך המרוץ במהלך ירידה מהירה אך עלה שוב על אופניו ורכב לניצחון.
על מנת להתכונן לטור של 1978 רכב אינו בוואלטה אספניה וניצח במרוץ. מעט לפני הטור ניצח אינו באליפות הלאומית של צרפת. אינו ניצח בטור כאשר הוא שומר על ההובלה מהקטע האחרון שנערך נגד השעון. לאחר שני ניצחונות אלה הוכתר אינו על ידי התקשורת כרוכב הצרפתי הגדול הבא. אינו ניצח גם את הטור של 1979.
בטור דה פראנס של 1980 נאלץ אינו לפרוש בזמן שהוביל את המרוץ עקב פציעה בברך. הוא התאושש ושב לנצח באותה שנה באליפות העולם.
בשנה שלאחר מכן, כשהוא לובש את חולצת הקשת בענן ניצח במרוץ פריז - רובא ובטור דה פראנס של 1981. ב-1982 ניצח שוב בטור ובשנת 1983 נאלץ שוב לפרוש עקב בעיות בברכיים. היעדרויות אלה איפשרו לבן קבוצתו, לורן פיניון לתפוס את הבמה ולהוביל את הקבוצה. בטור של 1984 ניצח פיניון כשאינו מסיים שני בהפרש של 10 דקות.
שנת 1985 הייתה שנה קשה יחסית לאינו, שהתרסק בתחילתה. בטור של 1985 הוא ניצח, וסגנו היה בן קבוצתו, הרוכב האמריקאי גרג למונד, שטען כי יכול היה לנצח במרוץ אך מנהלה הספורטיבי של הקבוצה שיקר לו והכריח אותו לחכות לאינו, דבר שעלה לו בניצחון.
בטור של 1986 חזר אינו, הפעם לכאורה לעזור ללמונד לנצח. אינו רכב באגרסיביות ותקף רבות, כשהוא טוען כי הוא עושה זאת על מנת להדוף מתחרים וברור לו שלמונד ינצח. בשלב שנערך באלפ דואז', תקף אינו מוקדם ויצר פער גדול שגרם ללמונד לרדוף אחריו. אינו טען כי למונד יוכל לסגור את הפער בהמשך. למונד ניצח בטור של 1986.
לזכות אינו נזקפים יותר מ־200 ניצחונות ב 12 שנים. הוא ניצח בג'ירו ד'איטליה בשנים 1980, 1982 ו־1985. בוואלטה אספניה ב־1978 וב־1983. ניצחונו הזכור ביותר הוא במרוץ הקלאסי, לייז'–בסטון–לייז', בו נתן הופעה נדירה: אינו תקף בשלב מוקדם במרוץ, הצליח לברוח מהדבוקה ורכב מרבית המרוץ לבדו. הוא ניצח וסיים כ־10 דקות לפני הרוכב הבא.
הפטרון
אינו שלט בדבוקה וכונה "הבוס של הפלוטון" או ה"פטרון". בשביתת הרוכבים של 1978, שנועדה למנוע שלב מפוצל (שלב בו הרוכבים רוכבים קטע בבוקר וקטע אחר הצהריים) לקח אינו חלק בולט בהנהגת הרוכבים. אינו שלט בדבוקה באופן בלתי מעורער. לעיתים החליט כי "היום לא יהיו התקפות כי מחר יש שלב קשה" וכלל הרוכבים בדבוקה היו מצייתים. אינו זכה לכבוד רב, אך גם לפחד בגלל אופיו. לקהל הצטייר אינו כשחצן, מרוחק וביישן שהתרחק מאמצעי התקשורת. כשהתבקש בריאיון לתת תשומת לב רבה יותר לקהל, השיב כי הוא מתחרה על מנת לנצח ולא לרצות אנשים.
פרישתו
לאחר פרישתו ב-1986, חזר אינו לחוותו בברטאן ובמקביל עבד בחברה המארגנת של הטור, כרוכב עבר המברך את מקבלי הפרסים והחולצות, תפקיד בו הוא עדיין מופיע (2015). אינו שימש כיועץ ליצרנית האופניים לוק ועזר בפיתוח דוושות המתחברות לנעל הרוכב.
קישורים חיצוניים
.jpg)
