להלכה נפסק בשולחן ערוך שברכתו בורא מיני מזונות ומעין שלש (אף אם אכלו כקביעות סעודה) אולם ירא שמים יאכלם רק בתוך הסעודה[2].
במגן אברהם כתב שדברי השולחן ערוך שמעיקר הדין ברכתו בורא מיני מזונות, הוא רק כשלא אכל כדי שביעה שבזה חיוב ברכת המזון רק מדרבנן, אך במקרה ששבע מהמאכל, נעשה הדבר לספק מהתורה, ויברך ברכת המזון. אך במקרה שמתחילה דעתו הייתה לבשל או לטגן את העיסה, ברכתו מזונות.
אם הטיגון הופך לפת כיסנין
באחרונים נחלקו לאותן דעות שעיסה מבלילה עבה שהתבשלה, יש לברך עליה המוציא, מה יהיה דינה אם התבשלה בשמן, האם נחשבת בכך כפת הבאה בכיסנין:
לדעת הט"ז וכן פסק במשנה ברורה, היא נחשבת הבאה כפת כיסנין וברכתה בורא מיני מזונות, כל זמן לא אכל ממנה בשיעור של קביעות סעודה.
דין ה'סופגניה'
הסופגניות שנעשית באופן תעשייתי ומצויות למכירה, מתבשלות בשמן, אך למעשה הם אינם נכנס ממש לתוך השמן, אלא עד כדי סנטימטר בודד, ורוב נפחה של הסופגניה אינו אלא בצק מלוח קמעא. באחרונים דנו האם גם בספוגניה זו יש מקום לירא שמים לא לאכלה אלא בתוך הסעודה.
סופגניות העשויות מבצק רך שיוצקים אותן על השמן מתוך שקית, לדעת כולם ברכתם בורא מיני מזונות בכל שיעור של אכילה.
סופגניה קטנה משיעור כזית, ברכתה בורא מיני מזונות בכל שיעור[דרושה הבהרה].
