ברית שלושת הלאומים (בלטינית: Unio Trium Nationum; תעתיק: אוניו טריום נאטיונום, בהונגרית: A három nemzet unió או A Három nemzet szövetség) או "ברית האחים" משנת 1437 (בלטינית: Fraterna Unio; בהונגרית - A Kápolnai unió) הייתה ברית עזרה הדדית שהוכרזה ביישוב קאפולנה (ברומנית: Kápolna) ב-16 בספטמבר 1437 ואושרה מחדש בכינוס ביישוב קמפיה טורזי ב-2 בפברואר 1438 על ידי שלושת המעמדות ששלטו בשטח טרנסילבניה בימי הביניים: האצולה, (ההונגרית ברובה), הבורגנות הסקסונית והסקלרים, אנשי צבא "חופשיים" ממעמד מיוחד בממלכת הונגריה.^[1] שלושת מרכיבי הברית היו רומים-קתולים באמונתם, והם התאחדו נגד המוני האיכרים, חלקם רומנים - ("ולאכים" בפי ההונגרים), מאמינים הנוצרים אורתודוקסים וחלקם הונגרים.

הברית נוצרה לקראת דיכויו של מרד בובלנה בשנת 1437 שפרץ בתגובה לניסיון של הבישוף הקתולי של טרנסילבניה לגבות מיסים שלא שולמו. אף על פי שהמרד הונהג על ידי בארונט הונגרי בשם אנטאל בודאי נאג' (אנטון הגדול מבודה), המורדים היו קואליציה של יסודות שונים שבחברה הטרנסילבנית - צמיתים רומנים והונגרים, יחד עם בורגנים הונגרים וסקסונים מקולוז'וואר (קלוז'). המרד פרץ לא רק על רקע כלכלי, אלא נשא גם אופי חברתי ופוליטי, כשהמורדים הכריזו גם הם על עצמם כ"מעמד" ("לאום") של הנסיכות.

הרומנים היוו גם הם בטרנסילבניה מעמד מוגבל בזכויות הקרוי 'Universitas Valachorum" (אוניברסיטס ולאכורום) , זאת עד למרד בובלנה. אחרי דיכוי המרד והיווצרות "ברית שלושת הלאומים", נדחקו רובם למעמד של צמיתים.

בימי הביניים טרנסילבניה שהייתה חלק ממלכת הונגריה חולקה לשני סוגים של יחידות מנהליות:

• "מחוזות אצולה" או "רוזנויות" - ,comitatus, בשליטת בעלי אחוזות פאודלים הונגרים, ובהם רוב האוכלוסייה הייתה מורכבת מצמיתים רומנים והונגרים.
• שטחים שנקראו "כיסאות" שבהם חיו הסקלרים החופשיים והסקסונים הטרנסילבנים, מחוץ לשליטת הפאודלים, ובעלי זכויות מטעם המלכות לשלטון מקומי וניהול עצמי.

בשנת 1365 הנהיג מלך הונגריה לאיוש הגדול לבית אנז'ו באמצעות הצו בטורדה מספר גזרות נגד האוכלוסייה הרומנית והדת הנוצרית האורתודוקסית בממלכה. המעמד של האצולה הותנה מכאן ואילך בהשתייכות לדת הרומית קתולית. משום כך רבים מהאצילים הרומנים נאלצו להמיר דתם לנצרות קתולית. אלו שלא עשו זאת נכסיהם הופקעו וחלקם הפכו במשך הזמן ממש לאיכרים. עם סילוק האליטה הרומנית הפסיקו הרומנים להיות מיוצגים בפורומים המנהיגים של החבל.

התחייבויות האיכרים, רומנים והונגרים כאחד, כלפי האצולה והכנסייה, הכבידו והלכו. האיכרים איבדו גם את הזכות לעבור מגורים, נקשרו לאדמת האציל המקומי וחויבו לעמול בשבילו.

משנת 1434 לא נגבו מיסים לכנסייה מהאצילים ההונגרים הקטנים ומהרומנים.

עם העלייה בכוחה של האימפריה העות'מאנית בשנת 1421 התחוללה אחת הפשיטות הצבאיות העו'תמאניות הראשונות נגד המחוזות הטרנסילבנים של ממלכת הונגריה. הכוחות הטורקים חדרו מכיוון ולאכיה השכנה. הסקסונים הטרנסילבנים והסקלרים שחיו באזור הספר ניסו להתגונן אך הוכרעו על ידי המספר העצום של החיילים הטורקים. הקיסר זיגמונד לבית לוקסמבורג, שהיה גם מלך הונגריה, לא הצליח להגיב מיידית מפני שזה עתה ירש את כתר בוהמיה והיה מעורב שם במלחמות ההוסיטים. כמו כן, טרנסילבניה לא הייתה מאורגנת מזה עשורים ולא היה קיים בה שום פורום שיכין אותה להגנה. ה"כיסאות" בורצנלנד הסקסוני ו"הארומסק" ("שלושת הכיסאות") הסקלרי נותרו בודדים מול הפולשים הזרים ונשדדו. זיגמונד הגיב רק כעבור שנים, והוביל שורה של מסעות צבאיים נגד העות'מאנים בוולאכיה. העות'מאנים, בברית עם שליטי ולאכיה, תקפו שוב את טרנסילבניה ב 1432, ודרום החבל סבל שוב מנזקים ניכרים.

באותה תקופה האצולה ושלטונות הכנסייה במרכז טרנסבילבניה היו מודאגים ממחאות ומרידות הצמיתים. האיכרים האלה היו ממורמרים מהדיכוי, מהמסים הגבוהים ומההגבלות שהוטלו על תנועתם. מחאות איכרים שהיו בהתחלה פזורים הפכו למרד ממש בשנת 1437 כשכוחות האיכרים והאצילים קטנים הביסו את חיילי הפאודלים. המרד בראשות אנטאל נאג' בודאי התלקח אחרי שבישוף טרנסילבניה ג'רג' לפש, אשר ישב בדיולאפהרוואר (אלבה יוליה), ניסה לגבות את החובות בתשלומי המיסים כלפי הכנסייה שלא נגבו בשלוש השנים האחרונות. הרומנים חויבו לשלם מס לכנסייה הקתולית, אף על פי שלא היו קתולים. בראש ההתקוממות עמד אציל קהונגרי קטן בשם אנטאל נאג'י בוודאי ובקרב המורדים לחמו יסודות מגוונים של החברה הטרנסילבנית - בעיקר איכרים צמיתים הונגרים ורומנים, אך גם בורגנים סקסונים מן העיר קולוז'וואר (קלוז') וכמה אצילים קטנים. אחרי ניצחון המורדים בקרב קולוז'מונושטור הסכימו האצילים להעניק הקלת בהגבלות התנועה ולהוריד את גובה המיסים. בנוסח ההסכם צוין שמו של אחד מראשי המורדים, פאל ויידאהאזי כ"נושא הדגל של מעמד התושבים ההונגרים והרומנים של פרובינציה זו של הונגריה", בלטינית -vexilifer Universitatis regnicolarum Hungarorum et Valachorum huius principatus Hungariae). מכאן ייתכן כי המורדים קראו לעצמם "מעמד ההונגרים והרומנים" (Universitas Hungarorum et Valachorum)

בנסיבות אלה, כשהדיאטה של טרנסילבניה לא כונסה עדיין על ידי שליט הנסיכות (הוויבוד) יזמו האצילים מפגש של שלושת המעמדות השולטים. אחרי כמעט חמישים שנה נוצרה להם הזדמנות לדון בסוגיות הבוערות של טרנסילבניה. הם כרתו ברית ביניהם במיוחד מול האיום החיצוני של פלישות הטורקים העות'מאנים. הברית, שהבטיחה עזרה הדדית למקרי חירום (arduas causas), נחתמה ביישוב קאפולנה (ברומנית - קפלנה) בנוכחות סגן הוויבוד של טרנסילבניה, לוראנד לפש ואראשקסי והבישוף גיירג' לפש. היא נקראה "ברית האחים" (Fraterna Unio) ונועדה להגן על הצדדים החותמים גם מפני איום מבית - מרידות איכרים (של "האיכרים הרשעים" nefandissimi rustici, כדברי המסמך החתום). חתימת הברית איפשרה לבעלי האחוזות הפאודלים לשאת ולתת מחדש בנוגע להסכם עם האיכרים ולשנות חלקים ממנו. עם זאת לא ארגנה הברית מבצעים צבאיים משמעותיים עד לסוף שנת 1437. אולם כשהלך הקיסר זיגמונד לעולמו בדצמבר 1437, יצאה הברית למתקפה וכתשה את צבא האיכרים.

אחרי מסע צבאי מוצלח זה, הברית בין האצולה ההונגרית , הסקלרים והסקסונים התחזקה ב-2 בפברואר 1438 בזכות הסכם חדש שכונה "ברית שלושת הלאומים". בדומה ל"ברית האחים" הובטח סיוע הדדי נגד מרידות איכרים ונגד סכנות מצד האימפריה העות'מאנית. הברית עירבה לכך שהצמיתים, רומנים והונגרים כאחד, לא יהיו שותפים לניהול החיים הפוליטיים והחברתיים של טרנסילבניה, אף על פי שהיוו רוב האוכלוסייה של החבל. הברית בין שלושת המעמדות השליטים קיבלה תוקף מוגבר באיגרת משנת 1458, של המלך מתיאש הוניאדי,^[2] שאושרר בכינוס הדיאטה של טרנסילבניה (congregatio generalis) בעיר מדיאש ב-1459. היא המשיכה להיות יעילה למשך מאות שנים וביססה את מסגרת הפוליטיקה הפנימית בטרנסילבניה. שלושת ה"לאומים" נודעו כלאומים ה"מאוחדים" או ה"מוכרים" (nationes unitae או receptae).

אחרי הקמת נסיכות טרנסילבניה, ב-1541 נשמר העיקרון לפיו יוצגו בדיאטה הטרנסילבנית אך ורק "שלושת הלאומים" הללו. כשהתקבלה הרפורמציה בנצרות התווסף עקרון ייצוגן של ארבע דתות "מקובלות" בלבד:רומית-קתולית, לותרנית, קלוויניסטית (רפורמית) ואוניטרייאנית, כשהדת הנוצרית האורתודוקסית של הרומנים נחשבה "נסבלת" בלבד.

אחרי המאה ה-18 כשהצבא ההבסבורגי שם קץ לאיומים מצד העות'מאנים ושל בני בריתם הטטרים, ברית שלושת הלאומים נועדה להגן על הפריבילגיות של המעמדות הנ"ל מפני אותם תושבים רבים של החברה שלא היו מיוצגים בפרלמנט. במאות ה-18 וה-19 המונח "שלושת הלאומים" קיבל יותר יותר משמעות אתנית, מפני שהרומנים היו ברובם איכרים ובאופן תמידי הודרו מחוץ לפוליטיקה של חבל הארץ.

בשנת 1711 המיעוט הבולגרי מאלווינץ ודווה בראשות המנהיג הדתי באלאז' מרינוביץ' והמיעוט הארמני ביקשו גם הם להיות מוכרים כמעמדות רשמיים בעלי פריבילוגיות, אך לא נענו.

• Robert William Seton Watson A History of Roumanians, Cambridge University Press 1934 עמוד 102

• Supplex Libellus Valachorum
• הערך מאת ראדו טריפאן באתר "האנציקלופדיה של רומניה"
• Bogdan Murgescu coord. Istoria României in texte, Editura Corvin ,Bucuresti,2001

טקסט מתורגם לרומנית של הברית בקפולנה, בעמוד 115 לפי Crestomație II 123-124

• מסמכים מודפסים עתיקים - איגרת של לוראנד לפש ואראשקסי, סגן הווייבוד של טרנסילבניה, שבו מאשר את ברית שלושת הלאומים, ב-8 בפברואר 1438

צילום לפי אלבום התעודות "Mărturii ale trecutului.Album de documente" București 1981" (תרגום הטקסט לרומנית מתוך I.Toderașcu Crestomație de Istorie Medie a României, Iași 1977)