נהר הברונקס הוא נהר המים המתוקים היחיד בעיר ניו יורק[1][א]. אורכו של הנהר כ-39 ק"מ, ואגן הניקוז שלו מנקז שטח של 99 קמ"ר[2][3]. הנהר עובר דרך רובע הברונקס של העיר ניו יורק, ומהווה קו גבול שבין מזרח הברונקס למערבו.
מהלך הנהר
מוצא הנהר
מקור הנהר היה בעבר במאגר קנסיקו(אנ') במחוז ווסצ'סטר, צפונית לעיר ניו יורק, על גבעה בגובה של כ-197 מטר מעל פני הים, במה שהוא כיום העיירה ניו קאסל, ניו יורק(אנ')[ב]. עם בניית סכר קנסיקו בשנת 1885, נותק נהר ברונקס ממקורו הטבעי, וחלקו הצפוני הפך להיות חלק ממאגר קנסיקו, והספק הנהר ירד ב-25%, לטובת מערכת הובלת המים לעיר ניו יורק[4]. כיום הוא ניזון מנחל (Brook) שמקורו במאגר קנסיקו[ג]. גובה מוצא הנהר ירד אם כן ל־108 מ' מעל פני הים[3].
מהלכו במחוז ווסטצ'סטר
נהר הברונקס זורם דרומה מעבר לווייט פליינס, ואז בכיוון דרום-דרום מערב, דרך הפרוורים שמצפון לעיר ניו יורק שבמחוז ווסטצ'סטר. עובר דרך הכפרים והעיירות: אדג'מונט(אנ'), טוקההו(אנ'), איסטצ'סטר(אנ') וברונקסוויל(אנ'). באזור המכונה ה-Aquehung (עדיין בווסטצ'סטר), הוא ניזון מ־Hurts Brook ומה-Fox Meadow Brooks הצפוני והדרומי. ב-Tuckahoe, הוא ניזון על ידי Troublesome Brook. בברונקסוויל(אנ') הוא ניזון מ-Sprain Brook[3] שהוא מערכת היובלים הארוכה ביותר של הנהר[3], שמקורם ב-Greenburgh Town Park[5](אנ').
הערוץ הראשי של הנהר, מחלק למעשה את מחוז ווסטצ'סטר לשני אזורים: מזרחי ומערבי, ויוצר את הגבול בין הערים הגדולות יונקרס ומאונט ורנון, ונשפך לקצה הצפוני של הברונקס.
מהלכו ברובע הברונקס
עם כניסת הנהר לרובע הברונקס, הוא מפריד כאמור את מזרח ברונקס ממערבו. הוא ממשיך דרומה דרך פארק ברונקס, הגנים הבוטניים של ניו יורק, וגן החיות של ברונקס, וממשיך דרך השכונות של דרום ברונקס ומתנקז בסופו של דבר אל האיסט ריבר, בין השכונות סאונדוויו(אנ') והאנטס פוינט(אנ'), של רובע הברונקס.
מקור השם
רצועת קרקע שנרכשה על ידי ג'ונאס ברונק(אנ'), מהגר שוודי, ב-1639 הייתה בין הארלם ריבר לבין הנהר שזכה אז לכינוי "הנהר של ברונק"[6]. הוא היה המתיישב האירופי המתועד הראשון בברונקס של ימינו, ועל שמו קרויים הרובע והנהר[7].
זיהום המים ומניעתו
במהלך המאות ה-19 וה-20 הפך הנהר לתעלת ביוב טבעית, אליו נשפכה פסולת תעשייתית מדי יום. טחנת מים ראשונה על הנהר המתועש הייתה טחנת לורילארד סנאף(אנ') שייצרה טבק[8]. הטחנה השתמרה בשטח הגנים הבוטניים של ניו יורק (ראו תמונה משמאל). עם הירידה בייצור באזור, המשיך הנהר לקבל זיהום מים מהקהילות שעל גדותיו. בדצמבר1948 שונתה זרימת נהר הברונקס כדי לבטל עקומה במסלולו בעיר ברונקסוויל. זאת כדי ליצור קרקע על אפיק הנהר הישן שעליו ניתן היה לבנות תוספת לבית החולים הפרסביטריאני(אנ') בעיר. במהלך החפירות נחשף שם שרטון חול גדול, שחול הצטבר בו בעיקול במשך מאות שנים, ויצר חוף חולי[9].
במאה ה-21, קבוצות סביבתיות שבראשם "ברית נהר הברונקס"[ד] (שפועלת בשיתוף פעולה עם הפארקים בעיר ניו יורק[1], וכן עם שותפים מבוססי קהילה, עמותות אזוריות, עסקים וכל רמות הממשל[10]), הציעו להחזיר את הנהר למצבו המקורי כנתיב מים נקי[10]. הנהר הפך לפרויקט מועדף על נציג בית הנבחרים של מחוז ברונקס, שהשיג מימון פדרלי בסך של 14.6 מיליון דולר, כדי לתמוך בשיקום נתיב המים. במסגרת הסכם מנובמבר 2006, הסכימו העיריות סקרסדייל, ווייט פליינס, מאונט ורנון וגרינבורג להפסיק את השלכת הביוב לנהר הברונקס עד לא יאוחר ממאי 2007[11].
זיהום על ידי נֶגֵר עירוני ממשיך להוות בעיה רצינית עבור הנהר. "ברית נהר הברונקס" עם "קואליציית אגן הניקוז של נהר הברונקס", שהיא שותפות של סוכנויות מקומיות ומדינתיות, קבוצות אזרחים וארגונים ללא מטרות רווח, פיתחה תוכניות לניהול אגן הניקוז ולהפחתת זיהום מי הנגר, ולשיפור איכות המים[12].
בעלי החיים בנהר ובסביבתו הקרובה
דגים מקומיים בשם Local alewife[ה] שוחררו בנהר במרץ2006[13]. הם נלקחו מיובל חוף בקונטיקט הסמוכה. האלורית(אנ') משריצה במימי הנהר. צאצאיהם מבלים את הקיץ בנהר, נודדים החוצה לים בסתיו, ובתוך שלוש עד חמש שנים חוזרים, כמו כל הדגים האנדרומיים[ו], אל אזורי ההטלה שלהם. התהליך חוזר על עצמו מדי שנה במשך חמש השנים הבאות, כדי לבנות את אוכלוסיית התושבים החדשה[14]. הדגים, מקבוצה הנקראת "הרינג נהר", ניזונים בשרשרת המזון הנמוכה ומסייעים בהפחתת האאוטריפיקציה[ז]. כמה דגים בוגרים מסוג Local alewife נמצאו מתחת לסכר הראשון בנהר באפריל2009. ניתוח גילה שהם בני 3 שנים, כאשר ההנחה של מדענים היא שאלו היו צאצאים של אלה ששוחררו 3 שנים לפני כן במרץ 2006[14] (ראו לעיל).
השלב הבא היה הקמת מעברים לדגים מעל שלושת הסכרים הנמוכים ביותר בנהר, המאפשרים לדגי ה-Local alewife גישה לחלק מהנהר עם בית גידול מתאים יותר להטלה[15]. בשנת 2015 נבנה מעבר דגים בסכר רחוב 182[16].
בפברואר 2007ביולוגים מהאגודה לשימור חיות הבר(אנ'), המפעילה את גן החיות ברובע, הבחינו בנְקֵבָת בונה קנדי (Castor canadensis) בנהר. ג'ון קלבלי, דובר האגודה אמר: ש"לא נצפתה אכסניה של בונה בעיר ניו יורק כבר למעלה מ-200 שנה. זה נשמע פנטסטי, אבל אחד המסרים שיוצאים מזה הוא שאם נותנים לחיות בר סיכוי, הן יחזרו"[17][18]. הבונה נקראת "חוסה סראנו", על שמו של חבר בית הנבחרים שדאג למימון הפדרלי לשיקום הנהר. נקבת הבונה נראתה מתחת לגשר מזרח טרמונט בדרו גארדנס ביוני2009[19].
בונים לא חיו בניו יורק מאז תחילת המאה ה-19, כאשר הלוכדים גרמו להיעלמותם לחלוטין מהמדינה[20]. בקיץ 2010 הצטרף בונה שני לראשון שזוהה ב-2007, והכפיל את אוכלוסיית הבונים בעיר ניו יורק[20]. בונים היו פעם חשובים לכלכלת העיר בכל הקשור לשמירה על איכות המים[21]. זוג בונים מופיע על החותם הרשמי והדגל של העיר[22].
מכשולים אנכיים בנחלים ובנהרות, כגון מפלים, גשרונים ומבנים להסטת מים, יכולים להשפיע על דגים על ידי פיצול אוכלוסיות, והקטנת טווחי הנדידה. עם זאת, מחסומים אלו יכולים גם להגן על אוכלוסיות הדגים מפני טורפים, להפחית את התחרות על מזון, ולהגביל את הסיכון למחלות[24]. פיצול נהר ברונקס על ידי סכרים חיסל מינים אנאדרומיים ממערכת הנהרות[25]. סכרים חסמו את תנועת הרינג הנהר על נהר ברונקס מאז המאה ה-16, כאשר המתיישבים האירופים הגיעו לראשונה לאזור. סכרים נבנו במקור כדי להפעיל טחנות למפעלי טבק, מפעלי בורסקאות ותעשיות אחרות[26]. בתחילת המאה ה-18, בערך 12 טחנות מים ייצרו נייר, כלי חרס, קמח, שטיחי קיר וטבק לאורך נהר ברונקס[4]. לאחרונה, נבנו בסכרים ובמפלים שלאורך הנהר, רמפות בטון שמהוות אפשרות שחיית דגי ההרינג מעל המפלים והסכרים אל מעלה הזרם עד למים המתוקים שם הם יכולים להשריץ (ראו דוגמה למפל כזה עם רמפת בטון למעבר הדגים בתמונות משמאל). תוכניות שיקום אלה ייתכן ושימרו אוכלוסיות שאריתיות, אבל שיקום בקנה מידה גדול לא הושג[27].
שירותי פנאי ונופש
לאורך חלק גדול מאורכו במחוז ווסטצ'סטר ובצפון ברונקס, מקביל הנהר לכביש המהיר ברונקס ריבר פארקווי(אנ'). פרויקט ה-Bronx River Greenway מציע תוכנית ניהול מאוחדת, לרצועה הצרה של שטחים ירוקים לאורך שפת הנהר באורך של 13 ק"מ, רצועה העוברת דרך מחוז ווסטצ'סטר והברונקס[1], כחלק מה-East Coast Greenway(אנ')[ח]. הבנייה ב-Bronx River Greenway החלה באוקטובר 2016[28].
בדרום ברונקס, הנהר הפך ליעד פופולרי לשיט קאנו עירוני בעיר ניו יורק. הנהר חוצה שם את פארק ברונקס ואת גן החיות של ברונקס. מונורייל שנבנה בסוף המאה ה-20 לוקח את המבקרים בגן החיות מעל הנהר לתערוכה של בעלי חיים אסיאתיים בגדה המזרחית, עם קריינות המציגה את הנהר כאירוואדי[29][ט].
Shoelace Park הוא פארק ליניארי(אנ') באורך קילומטר אחד על הגדה המזרחית של נהר הברונקס, מרחוב 211 עד רחוב 231 באזורים ווייקפילד(אנ') ו-וויליאמסברידג'(אנ') של הברונקס[30]. שמו הרשמי "ברונקס ריבר פארק", והוא ידוע יותר בשם Shoelace Park (שרוך נעל), בגלל צורתו. הפארק שופץ בשנת 2020 כדי ליצור שבילי אופניים והולכי רגל, מעל מה שהיה מצע הכביש המקורי של ה-ברונקס ריבר פארקווי[31]. מזח קטן ברחוב 219 מספק גישה לנהר עבור קאנו וקיאקים[31].
ראו גם
הארלם ריבר (הנהר האורכי הסמוך לנהר ברונקס, וממערבו, אך כיוון זרימתו הפוך לנהר הברונקס)
ווסטצ'סטר קריק (גוף המים האורכי הסמוך לנהר ברונקס, וממזרחו, אך כיוון זרימתו הפוך לנהר הברונקס)
^לעניין המים המתוקים של הנהר יש לסייג, שמדובר רק בקטע שמצפון לשדרת טרמונט מזרח(אנ') שברובע הברונקס, ואילו כל הקטע משם ועד לשפך הנהר לאיסט ריבר, מושפע מתהליכי הגאות ושפל, ומהול במים מלוחים.סימוכין ראו כאן.
^לצפייה במקור הנהר בעבר, מצפון למאגר קנזיקו, בקרבת הגבול העירוני של ניו קאסל ראו כאן. זאת להבדיל ממקור הנהר דהיום - ראו טקסט וביאור בהמשך.
^ראו בראש הנהר המסומן במפה בצבע כחול (המפה שבתבנית הראשית של הערך מתחת לתצלום של הנהר בפארק שולייס), נחל שיוצא מהמאגר ומזין את הנהר. רצוי להגדיל את המפה לצורך הזיהוי, ולשים לב לקיצור החלק הצפוני של הנהר, לאחר בניית סכר קנסיקו, ביחס למיקומו המקורי המוסבר בביאור קודם.
^ברית נהר הברונקס משמשת כקול מתואם לנהר. הם עובדים בשיתוף פעולה כדי להגן, לשפר ולשחזר את מסדרון נהר הברונקס. מטרתם היא ליצור משאב אקולוגי, פנאי, חינוכי וכלכלי בריא עבור כל הקהילות שדרכן זורם הנהר. לצורך כך חברו לקבוצות וולונטריות נוספות כמו הקואליציה למען אגן הניקוז של הברונקס ועוד. סימוכין ראו כאן וגם כאן.
^"דג אנדרומי" פירושו דג או זן דגים המבלה חלקים ממחזור חייו במים מתוקים ומלוחים כאחד, נכנס למים מתוקים מהים כדי להשריץ וכולל את הצורות האנדרומיות של פורל פסיפי, סלמון ועוד. סימוכין ראו כאן.
^מונח כללי המתאר תהליך שבו חומרים מזינים מצטברים בגוף מים, וכתוצאה מכך צמיחה מוגברת של מיקרואורגניזמים שעלולים לרוקן את המים מחמצן. תהליך זה מואץ בעקבות הזרמת שפכים לגוף המים. סימוכין ראו כאן.
^William Lawyer & Elizabeth Betts Leckie. Bronx River Retrospective: 300 Years of Life Along the Bronx River Valley. Greenburgh Nature Center, Scarsdale Historical Society, 1983, p.4.