ברוך ארבל

ברוך ארבל
לידה 25 ביולי 1931
ברלין
פטירה 13 באפריל 2019 (בגיל 87)
תאריך עלייה 1933
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19491980 (כ־31 שנים)
דרגה סגן-אלוף  סגן-אלוף
תפקידים בשירות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ברוך ארבל (25 ביולי 193113 באפריל 2019) היה קצין המשטרה הצבאית הראשי (הקַמצָ"ר).

ביוגרפיה

נולד בשם ברנרד ארבסמן בברלין בשנת 1931, ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בהיותו בן שנתיים בתקופה של עליית הנאצים לשלטון. לקח חלק בהכשרה בגינוסר, ובשנת 1949 התגייס לצה"ל ליחידת הכלבנים של המשטרה הצבאית. בשנת 1953 פורקה יחידת הכלבנים, וארבל עבר ליחידות אחרות במשטרה הצבאית. הוא פיקד על תחנות המשטרה הצבאית בצריפין ובבאר שבע, ולאחר מכן היה ראש מדור היסעים. בשנת 1958 מונה למפקד המשטרה הצבאית בירושלים, ולאחר מכן היה מפקד המשטרה הצבאית בתל אביב. משנת 1960 כיהן כקצין שלישות, בחטיבה 14 ובחטיבה 7, והחל משנת 1968 עד שנת 1973 כקצין שלישות פיקודי של פיקוד מרכז[1]. ביולי 1972 כיהן בהרכב השופטים של קוזו אוקמוטו[2].

בשנת 1974 מונה לסגן מפקד המשטרה הצבאית ובאוקטובר 1977 מונה לקצין המשטרה הצבאית הראשי[3] והחליף את תא"ל בנימין ענבר. כקצין המשטרה הצבאית הראשית שם דגש על שיקום אסירים בכלא הצבאי, מלחמה בשימוש בסמים בצה"ל והכנת תשתית מודיעינית של המשטרה הצבאית[4]. כמו כן פעל כנגד תאונות דרכים בצבא[5].

משפטו

באמצע 1980 הגיעו לידיעת הרמטכ"ל, רפאל איתן, תלונות על התנהגות לא הולמת של ארבל, מצד פקודים שלו, שנדונו בעצמם על התנהגות לא ראויה[6]. ארבל הוצא לחופשה[7], ואיתן ביקש משירות הביטחון הכללי לבחון את החשדות, ולאחר בדיקה אלו העבירו את העניין למשטרה, בליווי של תא"ל דב תמרי[8]. החשדות נסבו על שחרור מכרים משירות מילואים, הענקת תנאים מיוחדים בכלא צבאי לבקשת מכרים, והענקת רישיון לאקדח, שלא לפי הנוהל. על פי החשדות תמורת אלו קיבל ארבל הטבות שונות ממכריו[9]. על חקירת המשטרה ניצח איתן גולן[10], לימים תנ"צ[11].

בדו"ח ביניים של החקירה בתחילת ספטמבר 1980 נכתב שלא אומתו חשדות פליליים[12], אולם בהמשך נעשו מעצרים[13] וגויס עד מדינה[14] ובדצמבר 1980 המליצה המשטרה להעמיד את ארבל לדין באשמת קבלת שוחד, מסירת סודות, חריגה מסמכות ושימוש לרעה ברכוש צבאי[15]. עם זאת, חלק מהתלונות נמצאו חסרות בסיס[16].

בינואר 1981 החליט היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, על העמדתו של ארבל לדין[17]. בעקבות החקירה פרש ארבל מצה"ל באוקטובר 1980, תוך שהוא מוותר על חופשת שחרור[18]. למרות זאת, הועמד ארבל לדין בפני בית דין צבאי, כשעל התביעה ניצח התובע הצבאי הראשי, אילן שיף[19]. ארבל נידון לשלושה חודשי מאסר והורדה לדרגת סגן-אלוף. השופטים ציינו שהקלו בעונשו מכיוון שלא זכה לטובות הנאה ממשיות. הרמטכ"ל, רפאל איתן, המיר את עונש המאסר בפועל למאסר על תנאי, בניגוד להמלצת הפרקליט הצבאי הראשי. ארבל טען שנעשה לו עוול: "כמה אנשים מכובדים שהעידו במשפט הסתכלו לי בעיניים ושיקרו במצח נחושה"[20]. לטענתו, הוא פעל על פי הנורמות הנהוגות[21].

היה נשוי לתהילה לבית זילברהפט, ילידת 1941. לשניים נולדו ארבע בנות.

ברוך ארבל נפטר ב-13 באפריל 2019 ונטמן בבית העלמין ביהוד.[22]

לקריאה נוספת

  • צה"ל בחילו, משטרה צבאית, עמ' 74
  • יחידת בתי הדין הצבאיים, ההיסטוריה תשפוט, משרד הביטחון, 2019, עמ' 96

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נחום ברנע, חניכותו של דובר צה"ל, דבר, 23 באוגוסט 1977
  2. ^ משפט אוקאמוטו ייפתח ביום ב', דבר, 7 ביולי 1972
  3. ^ ברוך ארבל מונה לקצין מ.צ. ראשי, דבר, 16 באוקטובר 1977
  4. ^ צה"ל בחילו, משטרה צבאית, עמ' 74
  5. ^ המשטרה הצבאית תגביר חלקה, דבר, 30 באוקטובר 1979
  6. ^ הקצין הבכיר שמתנהלת נגדו חקירה - תא"ל ברוך ארבל, דבר, 4 באוגוסט 1980
  7. ^ משלימים החקירה נגד קצין בכיר, דבר, 3 באוגוסט 1980
  8. ^ יונה שמשי, המשך החקירה נגד תא"ל ברוך ארבל - למשטרה, דבר, 7 באוגוסט 1980
  9. ^ יעקב ארז, ראיתי את בעל מועדון ההימורים בלשכת הקמצ"ר, מעריב, 8 באוגוסט 1980
  10. ^ יוסי לוי, נצ"מ איתן גולן מועמד לקצין החקירות של מחוז המרכז, מעריב, 28 ביולי 1988
  11. ^ אורי דרומי, שוטר רודף צדק, באתר הארץ, 13 ביוני 2007
  12. ^ לא אומתו חשדות פליליים, מעריב, 2 בספטמבר 1980
  13. ^ בעל סוכנויות ביטוח נעצר כחשוד, דבר, 24 באוקטובר 1980
  14. ^ אלי דנון, המשטרה חושדת: אלבין הבריח מיליוני ד' לחו"ל, מעריב, 18 בדצמבר 1985
  15. ^ ראובן שפירא, המשטרה המליצה להגיש כתבי אישום, דבר, 8 בדצמבר 1980
  16. ^ צבי זינגר, חומר החקירה בפרשת תא"ל ארבל מועבר לזמיר, מעריב, 28 בנובמבר 1980
  17. ^ ראובן שפירא, תא"ל (מיל) ברוך ארבל יועמד לדין על שוחד, דבר, 8 בינואר 1981
  18. ^ יעקב ארז, רציתי להיות ככל אזרח, מעריב, 24 באוקטובר 1980
  19. ^ כתב אישום נגד תא"ל (מיל) ארבל הוגש לבית־הדין, דבר, 22 בפברואר 1981
  20. ^ אריה אבנרי, התבוסה: כך התפורר שלטון הליכוד, עמוד 192
  21. ^ Nachman Ben-Yehuda, The Politics and Morality of Deviance: Moral Panics, Drug Abuse, Deviant, page 225
  22. ^ ברוך ארבל (ארבסמן) ז"ל | בית עלמין יהוד, ידיעות אחרונות, מנוח | 14.04.19, באתר מודעות אבל, ‏2019-04-14