במלחמת העולם השנייה בשנת 1941 התגייס לצבא הבריטי ושירת כחמש שנים. במלחמה, לחם בעיקר במזרח התיכון ובצפון אפריקה. עם שחרורו מהצבא הבריטי בשנת 1946, הפך לחבר בקואופרטיב להובלה "שלב".
בשנים 1947–1948 היה נהג בשיירות לנגב ולירושלים הנצורה. נתקע בשיירה הגדולה בירושלים והיה נצור ממרץ ועד יוני 1948.
בשנת 1960 ירד לנגב, התגורר בבאר שבע ולקח חלק בהקמת הקמ"ג, כאחראי על תחום התחבורה והתקשורת. ב-1964 החל לנהל את סניף חברת שיכון ופיתוח בנגב, שעסקה בבניית אלפי דירות ביישובים ובערים בנגב. במקביל, עסק בהתנדבות בחידוש ההתיישבות ובפיתוח היישוב עומר. משנת 1965 כיהן תחילה כיו"ר הוועד המקומי של היישוב. בשנת 1975 התמודד בבחירות הראשונות לראשות המועצה המקומית עם הקמתה[1]. בבחירות 1978 התמודד שוב וזכה, והמשיך לכהן בתפקיד זה עד שפרש ב-1985 לאחר ויכוח סוער בישיבת המועצה שבה חבר מפלגתו במועצה, ז'ק ארז, פעל נגדו וזכה לתמיכה של 5 חברים לעומת תמיכה של 4 חברים לגבר.[2][3] בבחירות למועצה שנערכו ב-28 בפברואר1989 התמודד לראשות המועצה, אך הפסיד לז'ק ארז.[4]
