שמו של הספר "בני יששכר" כפי שמעיד המחבר בפתח הקדמתו, מיוסד על הפסוק בספר דברי הימים א', פרק י"ב, פסוק ל"ג”וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל”, כשההדגשה היא על המשך הפסוק "יודעי בינה לעיתים", כמטרת הספר המיועד לעסוק בעיתים ובזמנים.
בקרב בני משפחתו ותלמידיו, מקובל טעם נוסף לקריאת שם הספר, וזאת משום שרצ"א קיבל מרבו החוזה מלובלין שאמר לו ברוח הקודש כי הוא בן לשבט יששכר[1].
תוכן הספר
הספר מיוסד במאמרים מיוחדים על סדר כל חודשי השנה, כאשר בכל חודש מוקדשים מאמרים אחדים לבאר את מהות החודש, את סיבת שמו, ואת משמעותו הקבלית.
בפתיחת הספר מוקדשים עשרה 'מאמרי השבתות' העוסקים בדרוש ובהבנה פנימית של מהות השבת, והדרך לעבודת ה' בה. אחריהם באים מאמרי חודש ניסן שהוא החודש הראשון על פי הלוח העברי, ובו דן המחבר בדרושים ארוכים על משמעות חג הפסח וכך על כל סדר המועדים.
אריכות דברים מיוחדת, נרשמת במאמרי חודשי כסלו-טבת המוקדשים ברובם למשמעותו של חג החנוכה. וזאת משום שכפי המקובל, בחג זה, חש המחבר התעלות רוחנית מיוחדת. המאמרים שמקיפים את כל ענייני החג שמעט נכתב אודותיו, הפכו את הספר לפופולרי בקרב הציבור החסידי, המרבה ללמוד בו בעיקר בימים אלו[2].
חודש
שם
פסוק
פעולה
איבר
ראש
אות
מזל
שבט
ניסן
י-ה-ו-ה
ישמחו השמים ותגל הארץ
שיחה
רגל ימין
גלגולת נק'
ה
טלה
יהודה
אייר
י-ה-ה-ו
יתהלל מתהלל השכל וידוע
הרהור
כוליא ימין
אוזן ימין נק'
ו
שור
יששכר
סיון
י-ו-ה-ה
ידות ולצלע המשכן השנית
הילוך
רגל שמאל
אוזן שמאל נק'
ז
תאומים
זבולון
תמוז
ה-ו-ה-י
זה איננו שוה לי
ראיה
יד ימין
עין ימין נק'
ח
סרטן
ראובן
אב
ה-ו-י-ה
יד הויה במקנך
שמיעה
כוליא שמאל
עין שמאל נק'
ט
אריה
שמעון
אלול
ה-ה-ו-י
וצדקה תהיה לנו כי
מעשה
יד שמאל
חוטם נק'
י
בתולה
גד
תשרי
ו-ה-י-ה
ויראו אֹתָהּ שרי פרעה
תשמיש
מרה
גלגולת זכ'
ל
מאזנים
אפרים
חשון
ו-ה-ה-י
ודבש היום הזה יקוק
ריח
דקין
אוזן ימין זכ'
נ
עקרב
מנשה
כסלו
ו-י-ה-ה
וירא יושב הארץ הכנעני
שינה
קיבה
אוזן שמאל זכ'
ס
קשת
בנימין
טבת
ה-י-ה-ו
גדלו ליקוק אתי ונרוממה
רוגז
כבד
עין ימין זכ'
ע
גדי
דן
שבט
ה-י-ו-ה
המר ימירנו והיה הוא
לעיטה
קורקבן
עין שמאל זכ'
צ
דלי
אשר
אדר
ה-ה-י-ו
עירה ולשרקה בני אתונו
שחוק
טחול
חוטם זכ'
ק
דגים
נפתלי
עריכה ותפוצה
אף על פי שבימי חייו כתב המהרצ"א עשרות חיבורים, את עיקר מאמצי העריכה הועיד לעריכת "בני יששכר". על פי עדויות בני משפחתו, חמש מהדורות כתב מהרצ"א עד שהגיע לגרסה הסופית המשובחת, שאותה כתב בכתב נאה ומסודר, שלא הצריך עריכה. הדבר גם ניכר משלל שינויי לשון ושיפורי תחביר שישנם בין המהדורות.
רבי צבי אלימלך לא הספיק להביא את הספר לדפוס, אך כבר בימי חייו, העתיקו חסידים ותלמידים ממקורביו לעצמם חלקים מהחיבור. מהעתקות אלו נפוצו מיד קונטרסים והעתקים שפשטו בקרב תלמידיו. להעתקה פירטית זו רומז רבי צבי אלימלך בשלהי הקדמת ספרו אגרא דכלה, כשהוא כותב ”והנה ידוע זאת לכל בני גילי, אשר דברי אלה כתובים למשמרת, יתעדנו בם במרעה שמן בטובת עין חברים המקשיבים החפצים בקרבת האמת”. זו גם הסיבה שעוד בחייו כבר כונה "בעל הבני יששכר", אף על פי שחיבורו עדיין לא נדפס, וכך גם תואר במצבתו קברו הראשונה.
מהדורות
רק בשנת תר"ו, שנים ספורות לאחר פטירתו של רצ"א[3], יצא הספר לראשונה בדפוס זאלקווא. בשל קשיי הצנזורה על ספרים עבריים, נאלצו בניו להדפיס רק את חלקו השני של הספר בעילום שם המחבר. רק כעבור שנים נוספות, בשנת תר"י, הודפס החלק הראשון בלמברג. החל ממהדורת תר"ך מודפסים שני הכרכים בצוותא, ואף בכרך אחד. תלמידיו ובני משפחתו ראו בעיכוב הצנזורה, התנכלות של כוחות הרע והסטרא אחרא שהתאגדו להזיק לרצ"א כל ימיו, ונחלו כישלון חרוץ[4].
במשך השנים חזר הספר ונדפס בעשרות מהדורות, שהאחרונה והמוכרת שבהן היא מהדורת "תולדות אהרן", שיצאה לאור על ידי האדמו"ר רבי אברהם יצחק קאהן שזיקק את הספר מטעויות, ומהדורתו התקבלה כמהדורה המתוקנת והמושלמת.
ספרי המשך
עם הפיכתו של הספר לנכס צאן ברזל בספרות החסידית, התפתחה תופעה ייחודית שאין לה אח ורע בספרות זו, יצירת חיקויים של פורמט הספר המסודר לפי סדר ימות השנה והלוח העברי. ארבעה מצאציו של רצ"א חיברו גם הם ספרים בסגנון זהה, שניים מהם אף גזרו את שמם מאותו פסוק. הראשון הוא בנו רבי אלעזר שפירא מלנצהוט שחיבר ספר זהה הנושא את השם יודעי בינה גם הוא על שם אותו פסוק, כפי שמעיד הוא בהקדמתו
וקראתי שם חיבורי חלק זה בשם יודעי בינה, כי ידוע לתלמידי מרן, אשר כבוד אבי אדוני מורי ורבי, קרא שם ספרו בני יששכר, בעבור כי רבו המובהק לו אשר מפורסם לבעל רוח הקודש (הוא האדמו"ר החוזה מלובלין), חזה ברוח קדשו שהוא משבטו של יששכר ... לזאת אני הקטן מתלמידיו, דעתי לקרות "שי"ב" כמבואר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, לדעת מה יעשה בישראל, ועוד טעמים כמוסים ונעלמים
הניסיון השני הוא של בן-נינו, רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש, שחיבר את הספר שער יששכר, וגם הוא מנמק בהקדמתו את אותו טעם
והלכתי בעקבות קדוש זקיני זי"ע בספר הקדוש בני יששכר ... המאיר עיננו. ועמדתי כננס על גבי הענק אשר יעניק חמה בקומתו, ויוכל הננס הקטן להביט למרחוק מפני רום גובה עמידתו. ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים. כאשר נודע ומקובל אצלינו כי משבט יששכר קאתינא ... כי על כן קראתי שם הספר שער יששכר על שם הכתוב ביחזקאל "שער יששכר אחד", כי נכנסתי גם כן בעזרת ה' בשער הזה, והיה אחד.
בהמשך הקדמתו אף מתנצל הנכד על ניסיון החיקוי ומצהיר כי חיבורו רחוק מלהשתוות לזה של זקינו ”אהובי אחי הקורא שים נא בשום לב עמוק הדק היטב בהקדמה אשר עשה זקיני הקדוש בספרו בני יששכר, מה עמקו מחשבותיו, ואיך יעוז יתוש קטן וחוטא ופושע כמוני לצאת ולבוא כמתכונתו ... לא יערכנו ולא ישוה לו אפילו בדומה לו”
שני ניסיונות נוספים הם ספר "צבי לצדיק" על חודשי השנה מנכדו רבי צבי אלימלך שפירא מבלאז'וב וספר "קרן ישועה" על חודשי השנה מבנו רבי יהושע שפירא.
הארות והוספות
ריבוי הלומדים בספר, הביא להוצאת מהדורות חדשות, מנוקדות ומוערות, להקל על ההבנה ולאפשר גם ללומדים צעירים שאינם רגילים בשפה הקבלית להתמצא. מהדורה מוערת ראשונה, יצאה לאור ב-2005, בשלושה כרכים בהוצאת מכון "בני שלשים" של חסידות קוסון ובה נוספו הערות נחוצות.
שנים ספורות לאחר מכן, עם התבססות השלוחה הישראלית של מכון עוז והדר, ביקש ראש המכון הרב יהושע לייפער, שהוא גם צאצאו של רצ"א מדינוב, מחברי השלוחה, לערוך את הספר מחדש ולהוסיף לו שלל ביאורים ומדורים, שמנגישים את התוכן לכל דורש, מבלי כל צורך בידע מוקדם. בכך ביקש להציבו בשורה אחת עם ספרי יסוד ביהדות בהם התמקדה עבודת המכון עד אותה עת. על העריכה הופקד עורך מתיבתא הרב מנחם מנדל פומרנץ, ועם השלמתה הודפסה המהדורה בשישה כרכים, בשל הפירוש הפכה מהדורה זו לפופולרית ועל פי פרסומי המכון כבר חזרה ונדפסה באלפי עותקים.
מכון "מעיינות מהרצ"א", בראשו עומד צאצא אחר, הרב שלום לייפער, מסדר את קטעי ההלכה והמנהג שמוזכרים בספריו הרבים, וכן מה שמוזכר בשמו בספרי הפוסקים, ומנהגי דינוב לדורותיהם, על סדר ה"שולחן ערוך".
^כמו שכותב נכדו רבי אלעזר מלנצהוט בהקדמת ספרו 'יודעי בינה': "ידוע אשר כבוד אדוני אבי מו"ר קרא שם ספרו 'בני יששכר', בעבור כי רבו המובהק לו אשר מפורסם לבעל רוח הקודש, (הוא אדמו"ר הקדוש זצלה"ה מלובלין), חזה ברוח קדשו, שהוא משבטו של יששכר וכשחזה ביה כדרכו בקודש, אמר שהוא חזיון טוב"
^כך למשל בהקדמת הספר "אורות צדיקים" על חנוכה מהרב אהרן מאיר מיזליש, מעתיק בשם האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבלז שאמר כי מקובל לו שבחנוכה הייתה למהרצ"א הארה יתירה על כל אדמו"רי דורו
