בית פרומין בשנת 1964הבניין התאום לבית פרומין בשנת 1936, מצידו השני של הרחוב, שנבנה על פי אותה תוכנית לכל גובהומימין: זאב שרף, דוד בן-גוריון, משה שרת וחיים משה שפירא ליד שולחן הממשלה באולם המליאה בבית פרומיןבית פרומין, 2006
הבניין בן שלוש הקומות נקרא על שם משפחת פרומין (בעלי מפעל פרומין לדברי מאפה) שיזמה את הקמתו, כבניין מגורים עם שורת חנויות בקומת הקרקע. על תכנון הבניין הופקד האדריכלראובן אברם והוא בנה אותו בהשראת הסגנון הבינלאומי של שנות ה-30. סימן ההיכר של האדריכל הוא נדבך אבן משונן, בבית פרומין הנדבך מופיע בין הקומה השנייה לשלישית. במקור תוכנן הבניין להיבנות לגובה של שש קומות, שמהן נבנו שלוש בלבד. הבנייה החלה ב-1947 ונפסקה במלחמת העצמאות לפני שהושלמה[1]. מצידו השני של הרחוב, נבנה בניין זהה, על פי אותה תוכנית לכל גובהו (בניין קפה טעמון), הנמצא מאז שנת 2018 בבעלות חברת הנדל"ן מגוריט[2].
ב-26 בדצמבר 1949 עלתה הכנסת לירושלים. תחילה קיימה את ישיבותיה בבניין הסוכנות היהודית. הכנסת חיפשה מקום מתאים יותר להתכנסויותיה. לאחר שנשקלו מספר אפשרויות, בכללם קולנוע סמדר, בניין "בית העם" (בית פרלמן) וסמינר בית הכרם[3], נבחר בית פרומין. בינואר 1950 הופקע הבניין מבעליו והוחל בשיפוץ המבנה והסבתו למשכן הכנסת[4]. החל מ-13 במרץ 1950 התקיימו ישיבות הכנסת בבניין זה. אולם המליאה התמקם בקומת הכניסה של הבניין, באולם גבוה עם גלריה שיועד במקור לשמש כסניף בנק, והיה בו גם יציע. חברי הממשלה ישבו בשולחן במרכז האולם והוקצו להם 12 מקומות בלבד (כמספר השרים בממשלת ישראל השנייה)[1].
לעיתים, בעת שנערכו ישיבות, נחסם רחוב המלך ג'ורג' לתנועת התחבורה בקטע הסמוך לבניין, ונגרמה הפרעה רבה לתושבי העיר. כמו כן מיקומה של הכנסת ברחוב ראשי במרכז העיר גרם לבעיות אבטחה. כך למשל, בעת ההפגנה נגד הסכם השילומים בשנת 1952 יידו המפגינים אבנים על הבניין, שגרמו לניפוץ חלונות וחדרו לאולם המליאה.
במאי 1958, עתרו בעלי הבניין לבית המשפט נגד הכנסת, לאחר שנפרץ קיר חיצוני של הבניין בניגוד לצו ההפקעה המקורי, בו הוסכם שהכנסת תוכל לבצע רק שינויים פנימיים במבנה[5].
ב-11 באוגוסט 1966 נערכה ישיבת הכנסת האחרונה בבית פרומין בטרם צאת הכנסת לפגרה[6]. ב-30 באוגוסט1966, בעת כהונת הכנסת השישית, עברה הכנסת למשכנה החדש בגבעת רם[7].
בשנת 1999 יזמו הרשות לפיתוח ירושלים, משרד האוצר ומינהל מקרקעי ישראל תוכנית להסבת בית פרומין לבית מלון ובניין מגורים. זאת במסגרת החלטה ממשלתית להסב מבנים היסטוריים בירושלים לבתי מלון, בשל מחסור בחדרי מלון בעיר באותה עת, לקראת חגיגות המילניום[9]. בנובמבר 2000 אישרה הוועדה מחוזית לתכנון ולבנייה את התוכנית, במסגרתה היו אמורים להתווסף לבניין כ-1,000% אחוזי בנייה במבנה בן 16 קומות, בו חלק המיועד למלון בגובה שמונה קומות וחלק המיועד למגורים בגובה 16 קומות[10]. ביולי 2001 פורסם מכרז ליזם שייקח על עצמו את פרויקט הסבת המבנה לבית מלון ולמגורים[11]. במכרז זכה אילן רג'ואן שהיה פעיל מרכזי בסניף הליכוד בירושלים, ושילם תמורתו 10 מיליון שקל[12].
בספטמבר 2001 החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בירושלים לשנות את החלטתה לגבי השימושים שיותרו בבית פרומין, וזאת לבקשת מהנדס העיר אורי שטרית. הוחלט שהמבנה כולו ייהרס תוך שימור החזית בלבד ובמקום בית מלון ישמש הבניין למשרדים ומגורים[13]. בנוסף הובטח כי אולם המליאה ההיסטורי ישוחזר תוך בנייתו מחדש בקומה מתחת לקומת הכניסה ויהווה מקום לתצוגות ותערוכות הקשורות לעבודת הכנסת בעבר[14].
בעקבות התוכנית להריסת המבנה נאבקה המועצה לשימור אתרים נגד כוונת ההריסה. מספר חברי כנסת הגישו הצעת חוק באוגוסט 2002 האוסרת על ביצוע שינויים במבנה[15]. החוק עבר בקריאה טרומית בסוף 2003[16]. במקביל שכרה המדינה חזרה את הבניין מהיזם לשנה אחת עבור בית הדין הרבני הגדול, כדי למנוע את הריסתו[17]. במרץ 2004, הסכים שר האוצרבנימין נתניהו לממן את רכישת בית פרומין חזרה מהיזם אילן רג'ואן על מנת למנוע את התוכנית להריסת הבניין[18]. רג'ואן שכר את עורך הדין דוד שמרון שייצג אותו במשא ומתן מול המדינה[19].
בינואר 2005 עבר בקריאה ראשונה החוק לפיו הבניין ישומר, חלקו הפנימי ישוחזר, ויוקם בו "מוזיאון הכנסת"[20]. בעקבות הצעת החוק דרש היזם רג'ואן ללכת לבוררות שתקבע את גובה הפיצוי שיינתן לו. אחד מיוזמי החוק, חבר הכנסת זבולון אורלב, התנגד לכך וניהל מאבק על זכותה של המדינה להפקיע את הנכס ולשלם תמורתו פיצוי על פי הערכת השמאי הממשלתי הראשי, בהליך דומה לזה שננקט בכל מקום בו מופקע נדל"ן פרטי לצורכי ציבור. השמאי הממשלתי העריך את הסכום לו זכאי היזם ב-42 מיליון שקל, אך על כך הוספו 5 מיליון שקל בגין שיפוצים שערך במבנה, ובסך הכל 47 מיליון שקל. זאת בנוסף לדמי השכירות ששילמה לו המדינה במהלך השנים[21].
בשנת 2011, הגיש רג'ואן, באמצעות עורך דין דוד שמרון, תביעה בסך 150 מיליון שקל נגד המדינה, בגין ההפסד באיבוד הרווח הפוטנציאלי שהיה לו, אילו הפרויקט היה נבנה כמתוכנן[24], אולם תביעתו נדחתה על ידי בית המשפט[25].
ביולי 2010 אושר "חוק מוזיאון הכנסת" סופית[26]. עם אישור החוק דרשה התנועה לאיכות השלטון לבדוק מדוע מכרה המדינה את הבניין במחיר נמוך יחסית ב-2002 ולבסוף שילמה פי 4 כדי לרכוש אותו חזרה[27]. למרות אישור החוק, עד סוף שנת 2015 המשיכו לשכון בבניין גופים של משרד הדתות: בתי הדין הרבניים של מחוז ירושלים ובית הדין הגדול לערעורים, מאחר שהשלמת בניית מבנה חדש עבורם התעכבה[28]. הקמת מוזיאון הכנסת החלה בשנת 2016, והוא היה אמור להיפתח ב-2018[29], אך הבנייה נפסקה לאחר זמן קצר, והבניין עמד מאז נטוש[30].
בנובמבר 2023 פרסמה הכנסת מכרז להפעלת המוזיאון על ידי יזם פרטי[31]. המוזיאון עתיד להיפתח בדצמבר 2024.
גלריה
בית פרומין, 2023
"התאום" של בית פרומין, 2023
אולם המליאה במהלך שיפוצו לקראת פתיחת הבניין כמוזיאון, 2024
_van_de_staat_Isra%C3%ABl,_Bestanddeelnr_255-2240.jpg)
