ערך זה עוסק בבניין של התנועה הקיבוצית ברחוב לאונרדו דה וינצ'י בתל אביב. אם התכוונתם לבניין שמכונה "מגדל הקיבוץ הארצי" ברחוב דניאל פריש בתל אביב, ראו מגדל דניאל פריש.
בית הקיבוץ הארצי (נקרא גם בית התנועה הקיבוצית) הוא מבנה ברחוב לאונרדו דה וינצ'י 13 בתל אביב. המבנה, שתוכנן בסגנון הברוטליזם על ידי שמואל מסטצ'קין, נחנך בשנת 1969 והוא נכלל ברשימת המבנים לשימור של עיריית תל אביב. הוא שימש כמרכז אדמיניסטרטיבי ותרבותי של תנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר מאז הקמתו עד שנת 2006 וכמרכז של התנועה הקיבוצית כולה מאז שנת 2006.[2] בנוסף, הוא שימש להצגת יצירות אומנות של אנשי התנועות. באוגוסט 2021 חתמה התנועה הקיבוצית על חוזה להשכרת הבניין לחברת האחזקות אמפא לתקופה של עשרים שנה. בעקבות המהלך עבר הבניין חידוש פנימי מקיף, והחל מחודש אוקטובר 2022 הושכר לחברת הסייבר פרימיטר 81 שנרכשה בהמשך על ידי צ'ק פוינט. עם תחילתה של מלחמת חרבות ברזל העמידה צ'ק פוינט את הבניין לשימוש מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים.[1][3][4]
קומת הקרקע של המבנה היא קומת עמודים שמשמשת ככניסה ראשית, מעליה נבנו שש קומות משרדים וקומת גג ששימשה לכינוסים; מתחת לקרקע קיימות שלוש קומות מרתף. בתיק התיעוד שהוכן למבנה בעיריית תל אביב-יפו צוין שלמבנה חשיבות היסטורית בהיבט האורבני, כמתחם מוסדי שפעל בעיר, בהיבט האדריכלי כבניין המייצג את הסגנון הברוטליסטי במיטבו ובהיבט התרבותי, כמבנה ששימש מטה ומוקד תרבותי וחברתי של התנועה הקיבוצית בישראל.[5]
היסטוריה
מאמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 ועד תום שנות ה-60 מטה הקיבוץ הארצי היה בבית השומר הצעיר בקיבוץ מרחביה.[6] אנשי התנועה רצו לבנות בתל אביב מבנה חדש שישמש כמטה. הבחירה בתל אביב נבעה מרצונם של היזמים "להביא את הקיבוץ אל לב המטרופולין", והבניין תוכנן לשמש כ"חלון ראווה" של ערכי הקיבוץ.[7] הם פנו לשמואל מסטצ'קין ששימש בשנים 1943–1973 כאדריכל הראשי במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי. התוכנית הראשונה של הבניין הוכנה על ידי מסטקצ'ין בשנת 1964. בשנת 1965 החלה הבנייה ובשנת 1969 החל אכלוסו.
בשנות ה-80 הוכנו שתי תוכנית להרחבת הבניין על ידי האדריכל ערי גושן. הראשונה כללה הרחבה על חשבון החניון שנמצא מאחורי הבניין והשנייה כללה תוספת של שתי קומות. שתי התוכניות לא מומשו.[7] הצעה של גושן ושל דן איתן לאחד את החלקה עם החלקה הסמוכה שמשמשת כחניון ולבנות בחלקה הסמוכה מבנה משרדים מדורג שיתחבר למבנה הקיים אושרה בתחילת שנות ה-90, אך נזנחה גם כן.[8]
בשנת 1999 התאחדו התנועות הקיבוציות ובעקבות זאת, בשנת 2006, היה הבניין למטה מאוחד של התנועה הקיבוצית. בשנת 2021 נידונה תוכנית להקים מגדל בן 45 קומות בסמוך לבניין, שישמש למגורים, משרדים ומסחר. במסגרת זאת הוצע שיתבצע שימור של המבנה הקיים.[9]
המבנה וסגנונו
מסטצ'קין אמר כי בעת תכנון המבנה הוא חשב לא רק על הפונקציונליות שלו, אלא גם על מהותו כבניין של תנועה קיבוצית. לפי עדותו, הוא החזיק בעמדה "שאי אפשר לתרגם אידאולוגיה לבטון וצורניות", אך מחשבתו בזמן תכנון המבנה הושפעה מהגישה החברתית והתרבותית של התנועה. בהתאם, הוא ביקש לתכנן מבנה "צנוע, חזק ואסתטי".[10] לצורך כך, ועל פי סגנונו של האדריכל, נבחר הסגנון הברוטליסטי שמבליט את הבטון החשוף ומשדר עוצמה, צניעות וחספוס, לצד תכנון פונקציונלי מודרני של פנים המבנה. מסטצ'קין בחר להבליט את הקונסטרוקציה של הבניין כאלמנט חיצוני, כאשר העמודים והקורות בולטים כלפי חוץ. העמודים מכילים חלק מתשתית הצנרת והחשמל של הבניין, כך שנחסך מקום בפנים הבניין. בחלקו החיצוני של הבניין נעשה שימוש גם במלט ואלומיניום, בעוד שבפנים המבנה נעשה שימוש בטיח גרנולית ובאריחי קרמיקה, אשר משדרים יותר רכות וחמימות. לפי מוקי צור, "מסטצ'קין חשב שהניגוד בין חספוס לרכות זה מאוד קיבוצניקי".[10] לפי שלום שרגא, שעבד עם מסטצ'קין, בחלק החיצוני של הבניין נעשה שימוש באלמנטים של צמנט לבן עם חריצים אלכסוניים, שיצרו משחקי אור וצל.[8]
הכניסה לבניין נמצאת על רחבה מקורה, שמורמת מהרחוב ומקושרת אליו דרך גרמי מדרגות המצויים בין עמודי הבניין. בקומות המרתף נבנה חדר אוכל, מטבח, גלריה היכל לכנסים עם 210 מקומות ישיבה, אולם קטן עם 40 מקומות ישיבה ומועדון לחבר.[11] נכון ל-2022 שופצו קומות אלו תוך שימור אופיו ההסטורי של המבנה והן הותאמו לשימוש חברת פרימטר 81.
שש הקומות מעל קומת הכניסה תוכננו כקומות משרדים דומות זו לזו. במקור, כל קומה הכילה 19 משרדים, מבואת כניסה ומסדרון.[11] מרבית הקירות הפנימיים עשויים מגבס, מה שמאפשר שינוי תדיר של המבנה הפנימי, ואכן במרוצת השנים שונתה החלוקה הפנימית ברוב הקומות.[10] קומת הגג תוכננה כחצר תחומה במעקה, אשר מהווה חלק מהמראה החיצוני של הבניין, והיא נועדה להתאספויות תחת כיפת השמיים.[8]
כפונקציונליסט שהתחנך על פי עקרונות הבאוהאוס, מסטצ'קין התנגד לשילוב יצירות אומנות במבנה. לפי תיק התיעוד שהוכן לבניין בעיריית תל אביב, סביר ששילוב האומנות נכפה על מסטצ'קין על ידי מחלקת התרבות של התנועה ואמניה.[12] היצירה הבולטת ביותר ששולבה בבניין הוא קיר קרמיקה של האמן משה סעידי, "מלחמה ושלום", בהיכל הכנסים הגדול שבמרתף.[1][13] לפי מוקי צור ויובל דניאלי, שילוב הקיר שינה את דעתו של מסטקצ'ין, ולאחר מכן הוא המשיך לשלב יצירות אומנות בבניינים שתכנן.[14][12]
מלבד העבודה של סעידי, שולבו במבנה עבודות אומנות רבות של אנשי הקיבוץ הארצי, ובכל קומה שולבה בעבר עבודת קיר גדולה שנוצרה במיוחד עבור הבניין. בין השאר, היו בבניין עבודת זכוכית של רודא קיילינגר, תבליט קרמיקה בשם "אנשי החימר" של אראלה שפרוני-הררי, מספר פסלים של ג'ין מאיר ועבודות קרמיקה של דניאל נחום ושל שמואל כץ.[8][1] לפי תיק התיעוד, העבודות בבניין לא התאפיינו בנושא תוכני מאחד, אלא בהתייחסות לחומר עצמו כרעיון.[12]
בבניין פעלה בעבר "גלריה לאונרדו", שהציגה תערוכות של אמני הקיבוץ, בניהול ואוצרות של מרים ביטמן.[15] הגלריה נסגרה בנובמבר 2021 עם פינוי משרדי התנועה הקיבוצית מהבניין.[16]
לקריאה נוספת
משה סעידי, משה סעידי - קיר וחומר (כפר מנחם: הוצאה עצמית, 2005).
מוקי צור ויובל דניאלי (עורכים), לבנות ולהיבנות בה: ספר שמואל מסטצ'קין (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2008).
מיכאל יעקובסון, משה סעידי: קיר אמן (אשדות יעקב מאוחד: מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, 2021).
