קיבוץ רביבים בנגב הוקם בשנת 1943, כישוב היהודי הדרומי ביותר בארץ ישראל. במלחמת העצמאות הוא היה נתון למצור על ידי הצבא המצרי והותקף על ידו מהאוויר.
בית הקברות האזרחי ממוקם ממערב לקיבוץ. במהלך המלחמה הובאו אליו לקבורה – כמו ביישובים רבים אחרים – חללים מקרב חברי הקיבוץ וחיילי צה"ל, שנפלו בקרבות במרחב שסביב היישוב. הם נקברו בחלקה שלצד החלקה האזרחית.
בבית הקברות הובאו לקבורה בין היתר חללים משתי קבוצות של קרבנות:
שלושה עשר מתוך שישה עשר שנהרגו במהלך הקרב לכיבוש משטרתביר עסלוג', ממזרח לקיבוץ, ב-11 ביוני 1948. רובם נהרגו לאחר שמוקש שהוטמן בבניין המשטרה הופעל מרחוק על ידי המצרים
שבעה מחיילי הקומנדו הצרפתי שנהרגו במהלך הקרבות לכיבוש משלטי התמילה מדרום לקיבוץ ב-26 בדצמבר 1948, במהלך מבצע חורב. מקצתם נשבו חיים ופצועים על ידי המצרים ונרצחו על ידיהם.
לאחר המלחמה הוכרזה החלקה כבית קברות צבאי. הוא עוצב ורוצף ויש בו שפע של צמחייה, הבולטת על רקע נוף המדבר שסביבו.
