PROFILPELAJAR.COM

בית דין בין־לאומי לשפיטת אישים האחראים להפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבין־לאומי שבוצעו בטריטוריה של יוגוסלביה לשעבר מאז 1991
International Tribunal for the Prosecution of Persons Responsible for Serious Violations of International Humanitarian Law Committed in the Territory of the Former Yugoslavia since 1991
Tribunal international pour juger les personnes présumées responsables de violations graves du droit international humanitaire commises sur le territoire de l’ex-Yougoslavie depuis 1991
	מקום משכנו של בית הדין בעיר האג
	מקום משכנו של בית הדין בעיר האג
מאפיינים
שטח שיפוט	יוגוסלביה לשעבר מאז 1991
מדינה	הולנד
היסטוריה
תקופת הפעילות	25 במאי 1993 – 31 בדצמבר 2017 (24 שנים)
גאוגרפיה
כתובת	churchillplein 1, האג, הולנד
קואורדינטות	52°04′04″N 4°21′13″E / 52.067888888889°N 4.3535°E
	icty.org

בית הדין הפלילי הבין-לאומי ליוגוסלביה לשעבר (שמו הרשמי: בית הדין הבין-לאומי לשפיטת אישים האחראים להפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבין-לאומי, שבוצעו בטריטוריה של יוגוסלביה לשעבר מאז 1991^[1], בראשי תיבות באנגלית ICTY) היה גוף של ארגון האומות המאוחדות, שהוקם על מנת לשפוט נאשמים בפשעים, שבוצעו במהלך מלחמות יוגוסלביה. מקום מושבו היה בעיר האג, שבהולנד.

בית הדין הוקם בהחלטה 827 של מועצת הביטחון של האו"ם מ-25 במאי 1993. סמכות השיפוט שלו השתרעה על ארבע קבוצות של פשעים שבוצעו בשטח יוגוסלביה לשעבר: הפרות חמורות של אמנות ז'נבה, הפרות של דיני המלחמה, רצח עם ופשעים נגד האנושות. העונש הכבד ביותר שבית הדין מוסמך להטיל על נאשם שהרשיע הוא מאסר עולם^[2]. מאז ראשית פעולתו ב-1994 התנהלו בפניו משפטיהם של 161 איש. בית הדין נסגר ב-21 בדצמבר 2017, לאחר 24 שנות פעילות^[3].

בית הדין היה ארגון שהוקם על בסיס אד הוק, לכן הוא נסגר כאשר הסתיים מילוי תפקידו^[3]. אין לבלבל בינו לבין בית הדין הפלילי הבינלאומי או בינו לבין בית הדין הבינלאומי לצדק, שהם גופים קבועים, שגם מקום מושבם בהאג, אך הם בעלי סמכות שיפוט שונה.

הקמת בית הדין

ההצעה להקמת בית הדין הועלתה על ידי שר החוץ הגרמני קלאוס קינקל. בהחלטת מועצת הביטחון מס' 808 (מ-22 בפברואר 1993) קבעה המועצה כי יוקם בית דין לשפיטת האחראים להפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי בטריטוריה של יוגוסלביה לשעבר מאז 1991. בהחלטה גם פנתה המועצה למזכ"ל האו"ם להגיש לה דין וחשבון על כל היבטיו של נושא זה ובכלל זה הצעות ספציפיות ודרכי פעולה מתאימות, בשים לב להצעות שהעלו לעניין זה המדינות חברות המועצה.

בהחלטה 827, שנתקבלה שלושה חדשים לאחר מכן, אימצה המועצה את הדו"ח שהגיש לה המזכ"ל^[4] ואת חוקת בית הדין (Statute) שהייתה נספח לדו"ח. בכך נקבעו סמכויות השיפוט של בית הדין והעונשים שבכוחו להטיל.

במהלך 1993 החל בית הדין לבנות את מטהו. במהלך השנה הראשונה לקיומו ניסחו השופטים הראשונים שמונו לכהן בבית הדין את כללי סדר הדין ודיני הראיות שינהגו בפניו, כמו גם את הכללים להחזקת נאשמים במעצר על ידו ומינוי סניגור עבורם. הייתה זו פעולה מורכבת שכן היא הייתה תקדימית – היה זה בית הדין הראשון שהקים האו"ם לשם דיון באישומים פליליים.

במהלך השנה השנייה לקיומו הושלמה הקמת אולמות המשפט ומתקן המעצר של בית הדין ברובע סכוונינגן שבהאג, ובית הדין קיבל לשורותיו עובדים רבים. ביולי 1994 אויש משרד התובע בבית הדין במידה מספקת כדי לאפשר את תחילתן של חקירות אודות חשדות לעבירות שבוצעו בשטח יוגוסלביה לשעבר. בנובמבר 1994, בעוד המלחמה בבוסניה נמצאת בעיצומה, הוגש לבית הדין כתב האישום הראשון – כנגד הסרבי הבוסני דרגאן ניקולאיץ'^[5].

עד לסגירתו מנה צוות בית הדין בכל התפקידים כ-1,200 איש, שהגיעו מכל רחבי העולם.

מבנה בית הדין וחבר שופטיו

היחידות שהרכיבו את בית הדין היו משרד התובע, המזכירות והשופטים, ששובצו ללשכות. כמו כן פעלה במסגרתו יחידת המעצר.

משרד התובע

התובע (Prosecutor) היה ראש משרד התובע בבית הדין. עליו ועל צוותו הוטל התפקיד לחקור חשדות לפשעים בתחום סמכות השיפוט של בית הדין, לאסוף ראיות, להגיש כתבי אישום ולנהל את המשפטים מצדה של התביעה. התובע התמנה לתפקידו על ידי מועצת הביטחון של האו"ם לפי הצעת מזכ"ל האו"ם. התובע האחרון, הששי במספר היה סרז' ברמרץ (Serge Brammertz) מבלגיה (שירת מאז 2007)^[6].

המזכירות

המזכירות (Registry) הופקדה על מכלול ענייני המנהלה של בית הדין, ובכלל זה ניהול רשומותיו, תרגום מסמכים לשפות שונות, הסדרתם הגעתם של אישים שזומנו להעיד בפני בית הדין והפעלת לשכת המידע לציבור. למזכירות היו כפופים גם צוותי הסיוע המשפטי של השופטים (ראו להלן). היא הופקדה גם על ניהול יחידת המעצר של בית הדין, שבה הוחזקו מי שמשפטיהם התנהלו בפניו ועל תוכנית הסיוע המשפטי, שהעמידה ייצוג לנאשמים שידם אינה משגת לשכור אותו. בראש המזכירות עומד רשם בית המשפט. האחרון ששימש בתפקיד היה ג'ון הוקינג (John Hocking) מאוסטרליה (מאז 2009), הרשם הרביעי במספר.

השופטים

בבית הדין כיהנו 15 שופטים קבועים ו-10 שופטים שאינם במעמד קבוע (Ad litem), שנבדלו מן השופטים הקבועים בסמכויותיהם.

השופטים נבחרו לבית הדין בהליך הבא:

בהזמנת מזכ"ל האו"ם הייתה רשאית כל מדינה שהיא חברה קבועה באו"ם וכל מי שהיא במעמד של משקיפה קבועה בו להציע שני מועמדים משתי מדינות שונות, בכפוף לכלל הכשירות לכהונה, שנקבע בחוקת בית הדין.
מועצת הביטחון הייתה מגבשת מתוך הרשימה הנ"ל רשימה מצומצמת של 28 עד 42 מועמדים סופיים.
העצרת הכללית של האו"ם הייתה בוחרת 14 שופטים קבועים מתוך הרשימה שגיבשה מועצת הביטחון^[7].

שופטים לא קבועים נבחרו לכהונתם בהליך דומה (העצרת הכללית של האו"ם בוחרת 27 שופטים מתוך רשימה של לפחות 54 מועמדים סופיים).

כהונת השופטים נמשכה ארבע שנים, והיו רשאים לעמוד לבחירה מחדש.

מאז הקמתו מונו לבית המשפט בסך הכל 80 שופטים, קבועים ושאינם קבועים, מ-49 מדינות שונות. 20 מאלו היו נשים^[8].

נשיא בית הדין היה נבחר מתוך חבר השופטים הקבועים שלו ועל ידי שופטים אלו. היה מכהן בתפקידו שנתיים ורשאי לעמוד לבחירה מחדש לתפקיד זה. מאז 2008 בחר בית הדין יחד עמו גם סגן נשיא, לתקופות כהונה זהות.

הנשיא הראשון של בית הדין היה אנטוניו קאסס (Antonio Cassese) מאיטליה (1993–1997). מאז נובמבר 2015 ועד פירוק בית הדין כיהן כנשיא בית הדין השופט כרמל אגיוס ממלטה.

לשכות השופטים

בבית הדין התקיימו ארבע לשכות שופטים (Chambers), מהן לשכה אחת המופקדת על הדיון בערעורי נאשמים על פסקי הדין של שופטים מן הלשכות האחרות.

בכל אחת משלוש הלשכות העיקריות כיהנו שלושה שופטים קבועים ועד שישה שופטים שאינם קבועים. לכל הרכב שופטים היושב בדין במשפטו של נאשם התמנו שלושה שופטים, שלפחות אחד מהם היה שופט קבוע.

לשכת הערעורים שימשה כערכאת הערעור של בית הדין וגם כערכאת הערעור לנאשמים בבית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה. כיהנו בה שבעה שופטים, ששניים מהם שופטים קבועים של בית הדין הפלילי לרואנדה. כל ערעור נשמע על ידי הרכב של חמישה שופטים מלשכת הערעורים.

השופטים מכל לשכה הסתייעו בעבודתם בצוות הסיוע המשפטי של אותה לשכה, שהיה מסייע בידם בטיפול בתיקים שלפניהם, בהכנת מסמכים ובמחקר משפטי.

יחידת המעצר

נאשמים שלא נמצאו זכאים לשחרור על תנאי ממעצר היו נכלאים למשך משפטם ביחידת המעצר של האומות המאוחדות (United Nations Detention Unit – UNDU), שנמצאה בסחוונינגן, כשלושה קילומטרים מבית הדין. כל אחד מהנאשמים בה נכלא בתא בן כ-15 מטרים מרובעים, המיועד לאדם אחד. היה מצוי בו ריהוט בסיסי, שירותים ומקלחת, רדיו, טלוויזיה ומחשב (ללא גישה לאינטרנט). העצורים זכאים לביקורים ולשיחות טלפון לקרוביהם, ולרשותם שירותי דת, ספרייה וחדר כושר. הם היו רשאים לשהות בחלק משעות היום מחוץ לתאיהם ולקיים פעילויות משותפות. התנאים המשופרים ביחידת המעצר בהשוואה למתקני כליאה אחרים נובעים מרצון הנשיא הראשון של בית הדין להדגיש כי הכלואים הם בחזקת חפים מפשע כל עוד לא נקבע אחרת.

פעולת בית הדין

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו.

נכון ל-3 ביוני 2011 התנהלו בפני בית הדין משפטיהם של 161 איש, לפי הפירוט הבא:^[9]

35 שמשפטיהם עודם מתנהלים – ארבעה בשלב קדם-משפט, 14 בשלב המשפט עצמו, 16 בשלב הערעור, ואחד שהואשם וטרם נלכד;
126 שההליכים נגדם הסתיימו:

13 שזוכו;
64 שנדונו למאסר – מהם ארבעה הממתינים להעברה למדינה אחרת לריצוי עונשם, 25 שהועברו למדינה אחרת לריצוי עונשם, 32 שסיימו את ריצוי עונשם ושלושה שנפטרו במהלך ריצוי העונש;^[10]
13 שמשפטיהם הועברו מבית הדין ומתנהלים בפני ערכאה מדינתית;
36 שהאישומים נגדם בוטלו או שנפטרו – 20 שהאישומים נגדם בוטלו, 10 שנמצא שנפטרו לפני שהועברו לחזקת בית הדין, 6 שנפטרו לאחר שהוסגרו לבית הדין.

האישים שהובאו למשפט בפני בית הדין היו החל מדרג של חיילים פשוטים ועד לראשי מדינה, ראש ממשלה ומפקדי צבא ומשטרה.

כתב האישום האחרון – קודם למעצרו והסגרתו לבית הדין של רדובאן קרדז'יץ' – הוגש לבית הדין במרץ 2004, והוא ציפה להשלים את ההליכים המשפטיים לפניו עד 2013. משפטו של קרדז'יץ' הסתיים ב-24 במרץ 2016 (בכפוף להגשת ערעור אפשרי).

לכידתו של ראטקו מלאדיץ' במאי 2011 האריכה את משך הפעולה של בית הדין עד לנובמבר 2017, המועד בו ניתן פסק הדין במשפטו של מלאדיץ'. בית הדין נסגר לבסוף בדצמבר 2017. כל הפעילות השיפוטית הנותרת בעקבות פעולתו הועברה למכניזם של בתי הדין הפליליים הבינלאומיים.International Residual Mechanism for Criminal Tribunals

הישגים וביקורת

בשנת 2004 פרסם בית הדין מסמך המפרט את ההישגים העיקריים שהשיג, לטענתו, ואלו הם, בתמצית:^[11]

הובלת המגמה של מעבר מאי נשיאת פושעי המלחמה בעונש להטלת אחריות פלילית עליהם, בפרט לאור אי הרצון של רשויות התביעה ביוגוסלביה לשעבר להעמידם למשפט;
יצירה של בסיס עובדתי אודות הפשעים שנעשו, באמצעות איסוף הראיות למשפטים כמו גם הקביעות העובדתיות שנעשו בפסקי הדין;
עשיית צדק עם אלפי קורבנות והשמעת קולם – באמצעות העדים הרבים שהתייצבו להעיד בפני בית הדין;
הרמת תרומה ממשית למשפט הבינלאומי הפלילי, גם בזכות היות בית הדין הטריבונל הפלילי הבינלאומי הראשון;
חיזוק שלטון החוק באמצעות קידום השימוש בנורמות משפטיות בינלאומיות בנוגע לפשעי מלחמה.
בית הדין הוציא צווי מעצר נגד חיילים סרבים שאנסו נשים מוסלמיות, ואלה הורשעו בגין אלימות מינית בזמן מלחמה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה בית דין בין-לאומי הרשיע נאשמים על עבירות של אונס ועבדות מין.

לעומת זאת נשמעו טענות של ביקורת נגד בית הדין ופעולתו בנושאים שונים. בין השאר נטען כי פעולתו מגבירה את המתח בין מדינות יוגוסלביה לשעבר במקום לקדם פיוס ביניהן, כי יש לבית הדין הטיה לרעה נגד הסרבים (המהווים כ-68% מן הנאשמים שבאו לפניו)^[12] וכי איש מבכירי נאט"ו לא הואשם בפני בית הדין בפשעים בקשר לניהולה של מלחמת קוסובו. כמו כן הועלתה הטענה שבית הדין גזר למורשעים עונשים מקלים ביחס לפשעים שבהם הורשעו, והועלו טענות על אורכם הרב של חלק מן המשפטים המתנהלים בפניו, ועל עלות הפעלתו של בית הדין (כ-290 מיליון דולר לשנים 2010–2011)^[13].

ראו גם

בית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בית הדין הפלילי הבין-לאומי ליוגוסלביה לשעבר בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של בית הדין הפלילי הבין-לאומי ליוגוסלביה לשעבר

בית הדין הפלילי הבין-לאומי ליוגוסלביה לשעבר, ברשת החברתית פייסבוק
בית הדין הפלילי הבין-לאומי ליוגוסלביה לשעבר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
בית הדין הפלילי הבין-לאומי ליוגוסלביה לשעבר, ברשת החברתית LinkedIn
בית הדין הפלילי הבין-לאומי ליוגוסלביה לשעבר, סרטונים בערוץ היוטיוב
בית הדין הפלילי הבין-לאומי ליוגוסלביה לשעבר, באתר פליקר
יונתן ובר והסוכנויות, מלאדיץ' לדין: הכירו את מתקן המעצר 'הילטון האג', באתר ynet, 3 ביוני 2011
שלמה שמיר, ‏ביה"ד הבינ"ל לפשעי מלחמה ביוגוסלביה נסגר. אך מה הוא השיג?, באתר מעריב אונליין, 28 בדצמבר 2017

הערות שוליים

^ שם בית הדין באנגלית: The International Tribunal for the Prosecution of Persons Responsible for Serious Violations of International Humanitarian Law Committed in the Territory of the Former Yugoslavia since 1991, או בקצרה The International Criminal Tribunal for the former Yugoslavia.
^ [https://www.icty.org/x/file/Legal%20Library/Rules_procedure_evidence/IT032Rev50_en.pdf חוקי סדר הדין והראיות של בית הדין. על פי חוק 101 א׳ של החוקים דינו של אדם מורשע עשוי להיגזר למאסר ל"תקופה של עד ל-,וכולל שארית חייו"]
^ ¹ ² הולנד: בית הדין שבו התאבד גנרל בשידור חי סוגר את שעריו
^ דו"ח מס' http://www.icty.org/x/file/Legal%20Library/Statute/statute_re808_1993_en.pdf) S/25704).
^ ניקולאיץ' הואשם בקשר לתפקידו כמפקד מחנה ריכוז במלחמת בוסניה.
^ בתפקיד התובע השני בבית הדין (1994-1996) שימש השופט הדרום-אפריקני ריצ'רד גולדסטון.
^ מאז 2008 ובאופן זמני יכלו להיבחר 16 שופטים קבועים.
^ נכון לחודש יוני 2011. מקור: http://www.icty.org/sections/AbouttheICTY/Chambers.
^ מקור: http://www.icty.org/sections/TheCases/KeyFigures.
^ נאשמים שהורשעו ונידונו למאסר מועברים לריצוי עונשם מחוץ להולנד, באחת מ-17 מדינות שהסכימו לכלוא בתחומן מורשעים שכאלו (בפועל, עד כה (2011) הועברו רק אל 12 מהן מורשעים לריצוי עונש) (מקור: http://www.icty.org/sid/10276).
^ http://www.icty.org/x/file/Outreach/view_from_hague/jit_accomplishments_en.pdf.
^ http://eprints.kingston.ac.uk/5511/1/Hoare-M-5511.pdf.
^ http://www.icty.org/x/file/About/Reports%20and%20Publications/AnnualReports/annual_report_2010_en.pdf.