PROFILPELAJAR.COM

ביל גרהם
**Bill Graham**
לידה	8 בינואר 1931; ברלין, רפובליקת ויימאר
נהרג	25 באוקטובר 1991 (בגיל 60); ולחו, ארצות הברית
שם לידה	וולפגנג וולודיה גריונקה
מקום קבורה	Eternal Home Cemetery
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-העשור של 1960
מקום לימודים	תיכון דוויט קלינטון
שפה מועדפת	אנגלית
בן או בת זוג	מליסה דילוורת' גולד
פרסים והוקרה	היכל התהילה של הרוק אנד רול (1992); לב הארגמן; כוכב הארד ;
	פרופיל ב-IMDb

ערך זה עוסק באמרגן אמריקאי-יהודי. אם התכוונתם לכומר בפטיסטי אמריקאי, ראו בילי גרהאם.

ביל גרהם (באנגלית: Bill Graham;‏ 8 בינואר 1931 – 25 באוקטובר 1991) היה אמרגן אמריקאי-יהודי ומקדם מופעי רוק החל משנות ה-60 של המאה ה-20 ועד מותו.

ילדותו ונעוריו

גרהם נולד בשם וולפגנג וולודיה גרג'ונקה בברלין, בנם של פרידה (לבית זאס) ויענקל גרג'ונקה, מהנדס במקצועו.^[1] משפחתו של גרהם הייתה משפחה יהודית במעמד בינוני-נמוך אשר היגרה מרוסיה לגרמניה קודם לעליית הנאצים בגרמניה. אביו של גרהם מת בתאונה יומיים לאחר לידת בנו. בהיותו בן 7, העבירה אימו אותו ואת טולה – אחת מאחיותיו – לבית יתומים בברלין. ילדי בית היתומים נשלחו לצרפת לפני פרוץ המלחמה. חלק מאחיותיו הגדולות נותרו עם אימן בגרמניה, וחלקן עזבו את גרמניה (לסין והונגריה). לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית, הוברח גרהם עם ילדים אחרים מחוץ למדינה. אחותו טולה, שהוברחה יחד אתו, לא שרדה את המסע, ומתה בדרך (כפי הנראה בליון שבצרפת). אימו של גרהם נרצחה באושוויץ. אחיותיו של גרהם (למעט טולה) שרדו את המלחמה.^[1] חלקן היגרו לארצות הברית, חלקן נשארו באירופה, ואחת מהן חיה בישראל במשך שנים רבות.

לאחר מסע ארוך, מפרך ומסוכן, שעבר דרך אירופה, צפון אפריקה והאיים הקאריבים, הגיע גרהם לארצות הברית. הוא הועבר למשפחת אומנה יהודית אשר התגוררה ברובע הברונקס שבניו יורק.

בשנותיו הראשונות בארצות הברית סבל גרהם מלעג של ילדים אחרים על מבטאו הגרמני. הדבר גרם לו לסבל, ולכן התאמן וסיגל לעצמו מבטא ניו יורקי מושלם. עם הגיעו לארצות הברית אימץ גרהם את השם ביל (ביל הוא שם חיבה לוויליאם – המקבילה האמריקאית לשמו הגרמני וולפגאנג). בהמשך שינה גרהם גם את שם משפחתו המקורי, משום שאנשים לא הצליחו לבטא אותו כהלכה. הבחירה בשם החדש הייתה כמעט אקראית, הוא נבחר מתוך ספר הטלפונים.

גרהם סיים בהצלחה לימודי תיכון בניו יורק ולימודי תואר ראשון במנהל עסקים בסיטי קולג' של ניו יורק. החל משנות העשרה שלו ועד לבגרותו היה גרהם מעריץ נלהב של מוזיקה וריקודים לטיניים, אשר היו פופולריים באזור מגוריו ברובע ברונקס בניו יורק. גרהם, שהיה מבקר קבוע במועדוני הריקודים הלטיניים בניו יורק, הפך עם הזמן לרקדן מיומן ואף זכה במספר תחרויות ריקוד לחובבים.

בשנת 1951 גויס לצבא ארצות הברית, שירת במלחמת קוריאה כתצפיתן ארטילריה וזכה על פעילותו בעיטורי כוכב הארד ולב הארגמן. עם שובו לארצות הברית עבד כמלצר ורב מלצרים, במלונות נופש בהרי קאטסקיל ובעיר ניו יורק. מאמצע שנות ה-50 ועד תחילת שנות ה-60 החליף גרהם עבודות ומקומות מגורים, וטייל בעולם בניסיון למצוא את מקומו וייעודו.^[1]

קריירה

בתחילת שנות ה-60 נרשם גרהם לשיעורי משחק והשתתף באודישנים להפקות קולנוע וטלוויזיה בניו יורק ולוס אנג'לס. למעט מספר תפקידים שוליים כניצב, לא הצליח לקדם את קריירת המשחק שלו, ולאחר עוד אודישן כושל בלוס אנג'לס הוא נסע לסן פרנסיסקו כדי להתגורר סמוך לאחותו ריטה. לאחר שהוזמן לקונצרט חינם שנערך בפארק שער הזהב, נוצר קשר בינו לבין San Francisco Mime Troupe, להקת תיאטרון רדיקלי שזכתה להצלחה ולהכרה והייתה זקוקה לאדם שינהל אותה. אף על פי שגרהם עדיין קיווה להצליח כשחקן, הוא נענה לבקשת הלהקה, ובמשך תקופה ניהל אותה בהצלחה. לאחר הופעה פומבית שיצרה תסבוכת עם המשטרה, נזקקה הלהקה למקורות מימון לצורך הגנה משפטית. לשם כך ארגן גרהם קונצרט התרמה, אשר זכה להצלחה ולביקוש רב. בעקבות הקונצרט הזה נערכו שני קונצרטים נוספים באולם הפילמור אודיטוריום. האירועים משכו קהל יותר גדול וגרהם הבין שהוא עלה על הזדמנות עסקית גדולה.

גרהם ולהקת San Francisco Mime Troupe לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי קיום אירועים נוספים, וגרהם עזב את ניהול הלהקה כדי להתמקד בהפקת המופעים על בסיס אולם הפילמור.

בשנתיים הראשונות הופעל הפילמור וסט (Fillmore west) מאולם הפילמור המקורי ברחוב Geary, ולאחר מכן עבר למיקום קרוב (אך גדול ובטוח יותר) ה-Carousel Ballroom בשדרות Van Ness.

במשך שלוש שנות הפעילות של הפילמור ווסט, הופיעו בו מיטב האומנים האמריקאים והבריטים של התקופה וביניהם: ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, להקת המי, לד זפלין, The Band, אלברט קינג, ביבי קינג, Canned heat, Paul butterfield blues band, אלקטריק פלג, ג'פרסון איירפליין, קרידנס קלייר ווטר ריבייבל, סנטנה, הגרייטפול דד (שהופיעה במקום יותר מכל להקה אחרת) ועוד אומנים והרכבים רבים ומפורסמים באותה תקופה.

הפילמור ווסט שימש חלק חשוב בתרבות הנגד שצמחה בסן פרנסיסקו בשנות ה-60 ונתן במה לאומנים, לקהל ולתרבות באותה התקופה.

בתחילת 1968 פתח גרהם אולם הופעות נוסף בניו יורק (בפינה של השדרה השנייה ורחוב 6) בשם הפילמור איסט (Fillmore east). באולם, שהיה תיאטרון ישן, הותקן מיטב ציוד הסאונד של התקופה, ובדומה לפילמור ווסט גם הוא אירח את השמות הגדולים של התקופה. המקום פעל כשנתיים, וחלק מההופעות הונצחו בתקליטים שהפכו לרבי מכר כגון: At Fillmore East של ה-Allman brothers או ה-Band of Gypsys של ג'ימי הנדריקס, שהקליטה אלבום חיי בשני ערבים עוקבים בפילמור איסט.

בשנת 1969 הקים גרהם שתי חברות תקליטים (פילמור רקורדס וסן פרנסיסקו רקורדס), אשר הקליטו וניהלו אומנים כמו רוד סטיוארט, טאוור אוף פאוור, אלווין בישופ ועוד.

במהלך 1971 סגר גרהם את פעילותו בשני אולמות הפילמור (איסט ו-ווסט) עקב עייפות ושחיקה לאחר שנים של עבודה אינטנסיבית, ועקב שינויים בעולם המוזיקה: הפריחה הגדולה של כוכבי הרוק והפופ בשלהי שנות ה-60 הכניסה כסף רב לתעשייה, ואומנים החלו לדרוש סכומים גבוהים עבור ההופעות שלהם. אולמות קטנים ובינוניים כמו הפילמור, שהכילו קהל של 2,000–3,000, איש לא יכלו עוד לממן אומנים גדולים ומפורסמים שהופיעו בהם עד כה, והופעות של אומנים מובילים עברו לאולמות ענק – אולמות כדורסל ואצטדיונים – אשר עשרות אלפי הכרטיסים שנמכרו בהם, ממנו את שכר האומנים.

בעיר ניו יורק הקים גרהם חברת אמרגנות בשם סוכנות מילרד (The Millard Agency), שארגנה הופעות ללהקות שונות ברחבי ארצות הברית. באולמות שבהם פעל בקביעות הוא העלה קונצרטים, בימים מסוימים בשבוע, ללהקות לא מוכרות, בהן סנטנה, כדי שתזכינה לחשיפה. בשנת 1972 היה גרהם אחראי על הופעותיה של להקת הרולינג סטונז בחוף המערבי. הוא גם נטל חלק בארגון מסעות ההופעות של הלהקה בשנים 1975 ו-1978. בשנת 1981 היה האמרגן הראשי של מסע ההופעות של הסטונז בארצות הברית, וכן האמרגן הראשי של מסע הופעותיהם באירופה בשנת 1982.

בשנת 1971 סגר גרהם את אולמות פילמור בניו יורק ובסן פרנסיסקו, ונימק זאת בצורך אישי "למצוא את עצמו". הוא פרש לאי ביוון, אולם עד מהרה שב לעסקי האמרגנות. באמצע שנות ה-80 יזם, יחד עם סטיב ווזניאק, את הקמת אמפיתיאטרון שורליין (Shoreline Amphitheater), אשר משמש עד היום כאתר המופעים הפתוח הראשי של עמק הסיליקון.

לאורך כל שנות עבודתו כאמרגן, ארגן גרהם קונצרטים למטרות צדקה. בעבודתו שימש דוגמה לארגון יעיל של קונצרטי רוק לקהלי ענק, כגון קונצרט לייב אייד האמריקאי, שנערך באצטדיון JFK בפילדלפיה, ב-13 ביולי 1985; סדרת הקונצרטים "קשר התקווה" (A Conspiracy of Hope) בשנת 1986; ו"זכויות אדם עתה!" בשנת 1988 – שני האחרונים לטובת ארגון אמנסטי אינטרנשיונל.

באמצע שנות ה-80, בעת נשיאותו של רונלד ריגן, נודע לגרהם כי בכוונת הנשיא להניח זר בבית הקברות בביטבורג (Bitburg), גרמניה, שם נקברו חיילי אס אס. גרהם, שהיה ניצול שואה, ארגן מעשי מחאה נגד התוכנית. בחודש שבו ביקר ריגן בגרמניה, הושלך בקבוק תבערה על ידי נאו-נאצים על משרדו של גרהם.

גרהם שאף להיות שחקן אופי בקולנוע, והביע הערצה עזה לאדוארד ג'י רובינסון. הוא הופיע בסרט "אפוקליפסה עכשיו", בבימוי פרנסיס פורד קופולה כאמרגן הופעת שפנפנות פלייבוי. בשנת 1990 השתתף בסרטו של בארי לוינסון "באגסי", בתפקיד צ'רלי "לאקי" לוצ'יאנו. באחד מקטעי הסרט נראה גרהם רוקד ריקוד לטיני, סגנון ריקוד שבו שלט היטב מימיו כנער בניו יורק. בשנת 1991 הופיע בסרטו של אוליבר סטון "הדלתות". בשנת 1987 הוא אף שיחק בתפקיד קטן בסרטו של פרנסיס פורד קופולה גן השיש.

מותו

גרהם נהרג בגיל 60 בהתרסקות מסוק, סמוך לעיר וליהו בקליפורניה, ב-25 באוקטובר 1991,^[1] בדרכו לביתו מקונצרט של Huey Lewis and the News, אשר נערך בעיר קונקורד בקליפורניה. הוא נסע לקונצרט כדי לדון בתוכנית לקיום קונצרט צדקה לטובת נפגעי שריפת הענק באוקלנד בשנת 1991. מיד לאחר שקיבל את התחייבות הלהקה להופיע בקונצרט הצדקה, שב למסוקו והמריא לדרכו. הוא התרסק מרחק 30 ק"מ ממקום ההמראה. המסוק שטס בעננות נמוכה, גשם ומשבי רוח, התנגש בעמוד מתח גבוה. גרהם, חברתו מליסה גולד והטייס, נהרגו בתאונה. בנה של החברה, ארי גולד, ביים סרט קצר על התאונה בשם "הליקופטר", אשר זכה בפרס אוסקר לסרטי סטודנטים.

לגרהם היו שני בנים – דוד ואלכס – מנישואיו לאמנית בוני ליפשיץ מקלין. לאחר מותו השתלטו עובדי חברת "ביל גרהם מציג" על החברה, ובניו נותרו חלק מצוות הניהול החדש. בהמשך, מכרו בעלי החברה החדשים את החברה.

ב-3 בנובמבר 1991 נערך בפארק שער הזהב בסן פרנסיסקו, קונצרט לזכרו של גרהם ושני ההרוגים האחרים בתאונה. כ-300,000 איש הגיעו לאירוע, ורבות מן הלהקות שגרהם היה אמרגנן לאורך השנים, הופיעו על הבמה, ביניהן: סנטנה, הגרייטפול דד, ג'ון פוגרטי, רובין ויליאמס, איחוד של להקת Journey, ואיחוד של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג.