באופן רשמי, המטבע ששימש את מדינת ישראל בשנת 1949 היה ה-מיל, אולם באופן מעשי השיח הציבורי הכריע לטובת השם העברי של המטבע, "פרוטה"[2]. לפיכך, מקובל להתייחס אל הערך הנקוב של הבולים בשנה זו כאל פרוטה, אם כי על הבולים לא הודפס שם המטבע.
שיטת הדפוס
כל בולי מדינת ישראל שהונפקו בשנת 1949, הודפסו בשיטת פוטוליטו[3].
במחצית שנת 1949 החל השירות הבולאי לתכנן את הנושא שיופיע על בולי סדרת "מועדים לשמחה" שתונפק לרגל חגי תשרי תש"י. שר התחבורה דוד רמז, שהיה ממונה על הדואר והיה מעורב מאוד בקביעת תוכני הבולים, ביקש לשלב בבולים מוטיב המבוסס על ממצא ארכאולוגי, אולם נתקל בהתנגדות עזה מצד היועצים של השירות הבולאי. אלו טענו כי כמעט כל הבולים שעוצבו עד אז בישראל (בולי "דואר עברי", בולי "דמי דואר", בולי "מועדים לשמחה" תש"ט, ובולי "דואר אוויר" שתוכננו אך טרם הונפקו) התבססו על ממצאים ארכאולוגיים, וכי הציבור בישראל מעוניין לראות בבולים מרכיבים המייצגים את מדינת ישראל המודרנית. לאור עמדה זו הוחלט ברגע האחרון לבחור בהצעה שהוגשה על ידי האחים שמיר, והתבססה על סמלי צה"ל[6].
^גיליונית הזיכרון תבול, שערכה הנקוב היה 40 פרוטות, נמכרה לציבור בתוספת מחיר של 60 פרוטות
^"לאמיתו של דבר, הרי בחיי יום יום הספיקה כבר ה"פרוטה" לדחוק את רגלי ה"מיל" כמעט לגמרי, וירשה את מקומו, שכן הציבור הרחב מרבה להשתמש במונח העברי, אף על פי שמבחינה חוקית אין עדיין צידוק מלא לכך" (הצעת חוק לתיקון פקודת המטבע, תשי"א-1951, רשומות, 21 בינואר 1951, עמוד 98).
^בולי ישראל - קטלוג מספר 14, השירות הבולאי, 2008, עמ' 10-5.
^ 123בולי ישראל - קטלוג מספר 14, השירות הבולאי, 2008, עמ' 8.
^ 123בולי ישראל - קטלוג מספר 14, השירות הבולאי, 2008, עמ' 10.