בוגיסלב פרידריך עמנואל פון טוינצין
Bogislav Friedrich Emanuel Tauentzien von Wittenberg![]() |
|
לידה |
15 בספטמבר 1760
פוטסדאם, ממלכת פרוסיה ממלכת פרוסיה (1750-1801)  |
|---|
|
פטירה |
20 בפברואר 1824 (בגיל 63)
ברלין, ממלכת פרוסיה ממלכת פרוסיה (1803-1892) |
|---|
|
מקום קבורה |
בית הקברות אינבליד |
|---|
|
מדינה |
ממלכת פרוסיה |
|---|
|
צאצאים |
Friedrich Heinrich Bogislav Tauentzien von Wittenberg |
|---|
|
השתייכות |
חיל רגלים |
|---|
|
דרגה |
גנרל ארמייה |
|---|
|
פעולות ומבצעים |
|---|
|
|
|
עיטורים |
|---|
- מסדר העיט השחור
- מסדר גאורגיוס הקדוש, דרגה שלישית
- מסדר גאורגיוס הקדוש, דרגה שנייה
- אות המסדר אלכסנדר נבסקי הקדוש
- מסדר העיט האדום
- עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה
- המסדר הצבאי של מריה תרזה
|
  |
בוגיסלב פרידריך עמנואל גראף טוינצין פון ויטנברג (בגרמנית: Bogislav Friedrich Emanuel Graf Tauentzien von Wittenberg; 15 בספטמבר 1760 – 20 בפברואר 1824) היה גנרל פרוסי בתקופת המלחמות הנפוליאוניות.
ביוגרפיה
טוינצין נולד ב-15 בספטמבר 1760 בפוטסדאם, מרקיזות ברנדנבורג, כבנו של פרידריך בוגיסלב פון טוינצין. הוא התחתן עם אליזבת פון אמשטדט, ממנה נולדו לו בן ובת אחת. ענף משפחת פון טוינצין עם התואר רוזן הסתיים במותו של בנו של טוינצין, היינריך בוגיסלב, בשנת 1854.
טאוונצ'יין התגייס לצבא הפרוסי בשנת 1775 וקיבל את התואר גראף (רוזן) ב-5 באוגוסט 1791. הוא הפך לעוזר מלכותי בשנת 1793; הוא הופקד על משימות דיפלומטיות רבות עד 1813. טוינצין השתתף במערכה של 1793 והועלה בהדרגה לאוברסט בשנת 1795 ולגנרל-מיור בשנת 1801. הוא פיקד על יחידת תצפית של פרידריך לודוויג צו הוהנלוה-אינגלפינגן עד לסאלבורג בשנת 1806. זמן קצר לפני קרב זאלפלד, קורפוס צרפתי בפיקודו של המרשל ברנדוט, הביס את הכוח של טוינצין, 9,000 איש בקרב שלייץ. טוינצין ארגן כביכול את הנסיגה למיטל-פולניץ כדי שכוחותיו יוכלו להצטרף לצבא הפרוסי הראשי.
בקרב ינה הוביל טוינצין את חיל החלוץ של צבא ההוהלוהה. עשרות גנרלים פרוסים הודחו לאחר התבוסה של פרוסיה ב-1807–1806, אולם טוינצין לא הודח כך. כגנרל-לויטננט, הוא פיקד על חטיבת ברנדנבורג לאחר חוזה טילזיט, והשתתף בארגון מחדש של הצבא הפרוסי המובס.
בשנת 1813 נקרא טוינצין לכהן כמושל צבאי בין נהרות אודר לוויסלה, והוא הצליח במצור על שטטין. כגנרל חיל הרגלים, הוא פיקד על הקורפוס ה-4, שהורכב ברובו מכוחות לנדווהר, והשתתף בקרבות גרוסברן ב-23 באוגוסט ודנביץ ב-6 בספטמבר. באוקטובר עזבו כוחותיו את האזור הרגוע היחסי של דסאו וחצו את האלבה.
לאחר קרב לייפציג, טוינצין קיבל את כניעת טורגאו ב-26 בדצמבר 1813. הגנרל לוטננט לאופולד וילהלם פון דובשיץ הוביל את לכידת ויטנברג בלילה של ה-13–14 בינואר 1814, אך ההצלחה יוחסה לטוינצין, אשר זכה בתואר הכבוד "פון ויטנברג", שלט אצולה, וב-26 בינואר קיבל את עיטור הצלב הגדול של צלב הברזל. רחוב בוויטנברג נקרא טוינצינשטראסה, אך ידוע כיום בשם דויטשיצשטראסה. ב-24 במאי, טוינצין כבש מחדש את מגדבורג.
טוינצין פיקד על הקורפוס ה-4 במהלך מאה הימים של נפוליאון בונפרטה. קרב ווטרלו אירע כבר כשכוחותיו הגיעו לצרפת. לאחר תום המלחמה הוא פיקד על הקורפוס ה-3.
טוינצין מת כמפקד ברלין ב-20 בפברואר 1824. טאואנצינשטראסה בברלין נקרא לכבודו.
קישורים חיצוניים
