בדיקות ראייה ויזואליות הן בדיקות לא הורסות, המשתמשות באמצעי צפייה שונים בעלי גישה פיזית למקום הבדיקה (להבדיל ממערכות לא חודרניות, כגון רדיוגרפיה) לצורך הערכת מצב הנבדק.

אמצעים אלו נפוצים בכל תחומי התעשייה והרפואה המשתמשים בבדיקות לא הורסות.

בתחום זה נפוצים מכשירי לואו-טק (כגון זכוכית מגדלת ופנס) ומכשירי היי-טק (וידאוסקופים בעלי יכולת פענוח נתונים עצמאית).

משמשת להגדלה אופטית של משטח הבדיקה, על מנת לאתר סדקים קטנים או פגמי חומר שאינם ניתנים לזיהוי בעין בלתי מזוינת.

בדיקה באמצעות פנס מיועדת למקד את הראייה האנושית וכך לזהות פגמים בולטים בחומר.

הבודק עוקב בעיניו אחרי אלומת פנס צרה וכך ממקד את תשומת לבו לפרטים ספציפיים.

בורוסקופ הוא למעשה הדור השני של הפריסקופ המוכר מתחום הצוללות והעקיבה, שמיועד לצפות בחלקים אליהם אין אפשרות גישה פיזית לעין האדם (מערות האף, לדוגמה).

מדובר במערכת המשלבת סיב אופטי או תחליף בעל עיקרון זהה (העברת אור מצד אחד של הסיב לצד השני) ומערכת תאורה המתחברת את הסיב. הסיב יכול להיות גמיש או קשיח.

הצד הרחוק של המערכת, העדשה, מתצפת על החלק הרצוי, בעוד מערכת התאורה מאירה את החלק הנ"ל (באופן טבעי, רוב אזורי הבדיקה בשיטה זו חשוכים), וגלי האור מועברים לאחור אל הבודק, הצופה בהם דרך עדשה בצד השני של הסיב.

וידאוסקופיה היא הדור השלישי של עולם הפריסקופים והבורוסקופים.

עקרונות הווידאוסקופיה זהים לעקרונות הבורוסקופיה, אך במקום עדשה שדרכה הצופה רואה ישירות, ממוקם חיישן דיגיטלי אלקטרואופטי, מסוג CMOS או CCD, או חיישנים מסוגים אחרים, שמתרגם את אותות האור האנלוגיים לדיגיטליים, ומאפשר צפייה בעזרת מסך דיגיטלי.

למערכות וידאוסקופיה מהדור הרביעי יכולת איתור פגמים עצמאית.

בתחומים רפואיים רבים משתמשים במערכות בדיקה ויזואליות, ובעיקר בווידאוסקופיה.

חלק מהשימוש נעשה כחלק מטיפולים כגון צנתור ואורתרוסקופיה, שבהן מוחדר לגוף וידאוסקופ המשולב עם מערכת טיפול, שמאפשר הערכת מצב מיידית וגם טיפול בבעיה.

עקב החודרניות לגוף האדם, המהווה סכנה, טיפולים אלו אינם מוגדרים כבדיקה לא הורסת.