בגרט השלישי, מלך גאורגיה (בגאורגית: ბაგრატ III) (960 לערך – 7 במאי1014) מבית בגרטיוני היה מלךממלכת אבחזיה משנת 978 ונקרא גם בגרט השני, מלך אבחזיה, ובעל התואר "מלך מלכי הגאורגים" משנת 1008. הוא איחד את שני תאריו, שהתקבלו בירושה, ותוך כדי כיבושים ודיפלומטיה, סיפח אדמות נוספות לממלכתו. כך, ביעילות, הפך למלך הראשון של הממלכה הגאורגית המאוחדת. לפני הכתרתו למלך כיהן בגרט כעוצר כארתלי בין השנים 976–978.
באותם ימים שלט בממלכת אבחזיה דודו של בגרט מצד אמו, טאודוסיוס השלשי העיוור, שהיה מלך חלש והססן. וממלכת אבחזיה הייתה שרויה בתוהו ובוהו ומלחמות פאודליות. את המצב ניצל הנסיך קוויריקה השני מקאחתיכורבישוףקאחתי (939–976), ממזרח גאורגיה, שפשט על כארתלי, עד לאותו שלב תחת השליטה של המלכים האבחזים, והטיל מצור על מצודת אופליסציחה החצובה בסלע. יואן מארושידזה, האריסתווי[1] הנמרץ של כארתלי, האיץ, בשנת 976, בדוד השלישי מטאו-קלארג'תי, להזדרז ולהשתלט על המחוז או לתת אותו לבגרט כירושה. דוד הגיב בתקיפות והקאחתים נאלצו לסגת כדי להימנע מעימות. דוד העניק את כארתלי לבגרט בירושה ומינה את גורגן כעוצר שלה. הקאחים הזדרזו לחזור למתקפה וחטפו את בגרט והוריו. אלא שדוד התערב מיד והחזיר את הבן החורג שלו לכארתלי.
מלך האבחזים
בשנת 978 נעזר יואן מרושיסדזה בדוד כדי להכריח את טאודוסיוס, מלך אבחזיה לוותר על כס המלוכה לטובת אחיינו בגרט. מאוחר יותר השאיר את אימו, גורנדוחט, לשלוט על כארתלי, והתקדם לעבר כותאיסי כדי להיות מוכתר כמלך האבחזים. בממלכה עדיין שרר תוהו, אבל היותו של בגרט צאצא של השושלת הבגרטית והשושלת האבחזית, הפכה אותו כתובת מתקבלת על הדעת לאצילים המתקוטטים, שהתעייפו מסכסוכים הדדיים.
תוך שנתיים החזיק בגרט שליטה מלאה בממלכתו. הוא הוכיח יכולת שליטה והצליח לשקם את החוק והסדר בממלכה. בזמן שהותו בכותאיסי התעלמו אצילי כארתלי, בהנהגת קבטאר טבאלי, ממרותה של גורנדוחט, וניהלו את אחוזותיהם הפיאודליות כשליטים חצי עצמאיים. כאשר חזר בגרט לכארתלי כדי להתמודד עם המצב, יצאו האצילים בהתנגדות מזוינת שאותה דיכא בגרט, לאחר שניצח אותם בקרב מור'יסי, והכריח את האצילים להיכנע. בסופו של דבר מיקד את תשומת לבו בכיוון דוכסות קלדקארי (კლდეკარის საერისთავო) כארתלי תחתית, שהדוכס שלו ראטי המשיך להתעלם מהשלטון המלכותי וניהלו את אחוזתם בצורה עצמאית למדי.
ההכנסות למשלחת, בשנת 989, גרמו למבוכה רבה, כיוון שדוד מטאו קיבל מידע מוטעה בקשר לכוונות האמיתיות של בנו החורג. דוד בהיותו משוכנע בכך שבגרט מתעתד להורידו מכיסאו ולהורגו, פתח בהתקפת פתע ופיזר את הכוחות שהונהגו על ידי אביו הטבעי של בגרט, גורגן, לפני שהמלך האבחזי הגיע בעצמו. על פי הכרוניקלים של גאורגיה הלך בגרט לדוד לבדו, נפל לרגליו ונשבע שהתכוון להילחם נגד ראטי. דוד האמין לדבריו ושחרר אותו לשלום.
לאחר הפיוס עם אביו החורג יכול היה בגרט, בסופו של דבר, לקבל את נאמנותו של ראטי, שנטש את הדוכסות שלו, ופרש לארגוותי, נחלתו הקטנה, במערב גאורגיה, שניתנה לו בירושה. בשנת 1000 נהרג דוד בידי אצילי ממלכתו, ונכסיו, על פי הסכם מוקדם, עברו לידי הקיסר הביזנטי, בסיליוס השני. בגרט וגורגן, שהפך כעת למלך מלכי הגאורגים בחלק הדרום-מזרחי של כארתלי (994–1008), נפגשו עם בסיליוס, אבל לא היו מסוגלים למנוע את סיפוח השטחים שדוד שלט בהם. באותה הזדמנות הוענק לבגרט תואר האצילות "קורופלאטס", וגורגן קיבל את תואר האצילות "מגיסטרוס", שהיה תואר מוערך פחות מזה של בגרט. על פי הכרוניקלים הגאורגיים, הסיבה לכך שהקיסר העניק תוארי אצולה שונים, היא הרצון לתקוע טריז בין בגרט לאביו הביולוגי, גורגן. פעולה זו החטיאה את מטרתה לחלוטין, משום שעל פי הכרוניקלים, בגרט היה אדם "ישר", "כן" ו"אמיתי". מאוחר יותר, באותה שנה, ניסה גורגן לקחת את ירושת דוד קורופלאטס בכוח, אך נאלץ לסגת בפני כוחות המושל הצבאי הביזנטי של אנטיוכיה, ניקפורוס אוראנוס.
לאחר שהבטיח את ירושתו, המשיך בגרט ללחוץ בתביעה לנסיכות המזרחית ביותר של גאורגיה, נסיכות קאחתי, וסיפח אותה בסביבות שנת 1010, לאחר שנתיים של מאבקים ודיפלומטיה אגרסיבית. סיפוח קאחתי הביא את בגרט לשכנות עם אמירותשאדאדיד[2] ששלטה באראן[3] (כיום באזרבייג'ן). שליט האמירות, אל-פאדל בי מוחמד (986–1031) פשט על קאחתי במהלך איחודה עם גאורגיה. בגרט הדף את הפלישה, ובברית עם המלך הארמני, גאגיק הראשון (989–1020), יצא במסע קרב מוצלח לעבר העיר שאמקיר (Şəmkir), והאמירות החלה לשלם מיסים לבגרט. למרות זאת הייתה מדיניות החוץ של בגרט, נכון לאותו זמן, מדיניות של שלום, והמלך הצליח לתמרן ולהימנע מעימותים עם שתי הממלכות השכנות, האימפריה הביזנטית והשכנה המוסלמית אף על פי שטאו נותרה תחת תחת שליטה ביזנטית וטביליסי תחת שליטה ערבית.
תקופת שלטונו של בגרט הייתה המשפיעה ביותר בהיסטוריה של גאורגיה. היא הביאה לניצחון הסופי של הבגרטים הגאורגים לאחר מאות שנים של מאבקי כוחות. בשאיפתו ליצור ממלכה ריכוזית ויציבה יותר, ביטל או לפחות הפחית במידה רבה, את האוטונומיה של הנסיכים הבגרטיונים. לפי הבנתו, הסכנה הפנימית הסבירה ביותר הגיעה מענף קלארג'תי של הבגרטידים האיברים, שהונהגו על ידי דודניו, סומבט השני וגורגן. אף על פי שנראה שהכירו בסמכותו של בגרט, הם המשיכו להיקרא מלכים וריבוני קלארג'תי. ב-1010 פיתה בגרט את דודניו באמתלה של פגישת השלמה, במצודת פנסקרטי, והשליך אותם לכלא, כדי להבטיח את רציפות הירושה לבנו, גיאורגי הראשון. ילדיהם הצליחו לברוח לקונסטנטינופול. בשנת 1012 הלכו סומבט וגורגן לעולמם בעודם במעצר.
