בהגיעו למצוות השיאו אביו לרחמה בת אחותו, שנפטרה כעבור שנתיים בעת לידת בתם, שגם כן לא שרדה. בגיל 16 נשא את פריחה לבית אמסלם.
מגיל צעיר היה לומד בתענית דיבור עשרים שעות ביממה ויותר[2], וכן הנהיג עצמו בסיגופים: לצום תענית רצופה יום ולילה ממוצאי שבת עד כניסת השבת הבאה. הרבה בטבילות - אפילו כשהיו מים קפואים היה יורד לטבול תוך כדי שבירת הקרח. גם הנהיג נדר במשך חמישים שנה שלא לאכול בשר[3]. למד שחיטה, מילה וכתיבת סת"ם. בי"ב באיירה'תרס"ח (1908) נפטר האב רבי מסעוד, ובנו הבכור רבי דוד מילא את מקומו. פחות משנה לאחר מכן חילק רבי דוד את סמכויותיו, והבאבא סאלי התמנה בגיל 18 לראש הישיבה בריסאני.
בשנת ה'תר"פ (1919) התנהלו קרבות בין התושבים לבין הכובשים הצרפתיים באזור. התושבים חשדו שבני משפחת אבוחצירא שיתפו פעולה עם הכוחות הצרפתיים. בשבת, י"ד בכסלו תר"פ (6 בדצמבר 1919), הוצא רבי דוד להורג בידי מנהיג מקומי בירי תותח, מקרה זה השפיע עמוקות על בני המשפחה בכלל ועל הבאבא סאלי בפרט. לאחר מכן ברחו הבאבא סאלי ואחיו רבי יצחק אבוחצירא לעיירה בודניב ושם הקימו מחדש את הישיבה. באותו זמן התמנה הבאבא סאלי לרב של מחוז תפילאלת.
בשנת ה'ת"ש (1939) נקרא לכהן כאב"ד בארפוד הסמוכה לריסאני. בשנת ה'תשי"א (1951) עלה עם אשתו מרים וילדיהם לישראל. הם גרו בשכונת בקעה בירושלים, אך כעבור כמה שנים עברו לצרפת ומשם לתוניסיה ולמרוקו. יש אומרים שעזב את ישראל בעקבות הפצרות שיקבל על עצמו את משרת הראשון לציון במקומו של הרב עוזיאל שנפטר אז[5][דרוש מקור][מפני ש...]. בפעם אחרת רצה לעזוב את הארץ מכיוון שלא אהב את המצב הרוחני בישראל, ולעבור להתגורר בסמיכות למקום מגוריו של הרבי מליובאוויטש. כאשר כתב על כך לרבי – הוא ענה לו שבארץ הוא מעין מלך, ולמלך אסור לעזוב את עמו; מה גם שעליו לדאוג לחינוך הדור הצעיר בארץ[6][7][8][9]. בסביבות שנת 1954 נשא לאשה את סימי, בת יעקב בן-שמחון.
נודע כמלומד בניסים וכבעל מופתים. רבים נהרו אליו כדי לזכות בברכה או לכוס מים או ערק שהתברכה על ידו. אין עדות ידועה לכך שהוא כתב קמעות, אך בחצרו כן הסתופפו רבנים ומקובלים אשר כתבו קמעות[10].
האהבה והערצה אליו בלטה במיוחד בקרב יוצאי יהדות מרוקו. בשנת תשמ"א חתם על כרוז תמיכה באגודת ישראל[11]. היה לו יחס חם לתנועת החסידות. בשנותיו האחרונות הידרדרה בריאותו והוא נאלץ להתיר את נדרו שלא לאכול בשר.
רבי ישראל אבוחצירא נפטר בנתיבות בבוקר ד' בשבטה'תשמ"ד (8 בינואר1984) ונטמן באותו יום בבית העלמין העירוני בלוויה המונית[12].
רחובות על שמו נקראו בערים ירושלים, בני ברק, ביתר עילית ועוד. כן נקראו על שמו בתי כנסת, ושכונת הבאבא סאלי בנתיבות.
כתביו
יש טוענים בשמו כי הוא כתב כתבים רבים, אך אלו נלקחו ונעלמו[13]. כמו כן כתב מספר פיוטים, המפורסם שבהם נקרא בשם "יודו לך רעיוני - אל מבטן יוצרי".
על פי טענת בנו רבי ברוך אבוחצירא, בשנת תשנ"ח, הוא רכש כתב יד של חיבור מוקדם, ולא מוכר, של אביו (הבבא סאלי) והוציאו לאור כחלק מספר המכיל מתורת אביו בשם: אהבת ישראל, מכון אביר יעקב: נתיבות, תשנ"ח. רק צילום של חלק מזערי מכתב היד מופיע בפתיחת הספר. הספר עצמו מכיל פירושים על הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך", וכיצד נרמזים בו קכ"ז ממצוות התורה[14]. הספר גם מכיל דרשות, וכן חידושים שנכתבו על ידי שומעיו.
קבר הבאבא סאלי נמצא בנתיבות. עליו בניין גדול, וסביבו פארק בצורת חמסה. סביב הקבר התפתחה תעשיית מופתים וסגולות. ביום השנה לפטירתו (ד' בשבט) מתקיימת בקבר הילולה המונית, המושכת רבבות מבקרים, בהם רבנים, אישי ציבור ופוליטיקאים. מדי שנה פוקדים את הקבר כרבע מיליון איש.
לקריאה נוספת
הרב דוד יהודיוף (חתנו), הסבא קדישא, א-ב, נתיבות תשמ"ה-תשמ"ז
הנ"ל, ישראל סבא, הליכותיו והנהגותיו, ירושלים תשס"ט
הרב אריה יהודה הראל (חתנו), מאור ישראל, ירושלים תשמ"ה
הרב אליהו אלפסי, כתב וערך ח.צ. בארי, בבא סאלי רבינו הקדוש : קדושתו, תורתו הנהגותיו ומופתיו של... רבי ישראל אבוחצירא, שני כרכים, תשמ"ד, תשנ"ח.
אוהבם של ישראל, בהוצאת דרכי הוראה לרבנים, תשע"ה
מאירים את העולם - רבני משפחת אבוחצירא, מכון אור לישרים, ירושלים תשפ"א
הרב ד"ר דורון דנינו, 'בחינת תרומתו של באבא סאלי לעיצוב דמותן של החברה, התרבות והפוליטיקה הישראלית הנוכחית', בתוך: מחקרי מערב ומזרח: אסופת מחקרים מוגשת לפרופ' הרב משה עמאר, בעריכת: משה בר-אשר, שמעון שרביט ואלימלך וסטרייך, המכללה האקדמית אשקלון ומרכז דהאן, תשע"ט-2018, עמ' 373–384
^הרב ברוך אביחצירא, הקדמה לספר אהבת ישראל, מכון אביר יעקב תשנ"ח, עמ' 8; וכן כתוב ב'הסכמה' של הרב מרדכי אליהו לספר.
^הרב ברוך אביחצירא, הקדמה לספר אהבת ישראל, מכון אביר יעקב תשנ"ח, עמ' 8–9; משה אליהו אביחצירא, מבוא לספר אהבת ישראל, מכון אביר יעקב תשנ"ח, עמ' 11, לטענתו כוונת המחבר הייתה להמשיך ולרמז על כל תרי"ג המצוות, אך לא ברור מדבריו האם כתב היד שעמד לרשותם היה חלקי, או שמא בפועל לא נכתב עוד.