אשמנו מכל עם הוא פיוט קדום[1] שנאמר כחלק מסדר אמירת הוידוי, ונועד לאפשר לחזור על הווידוי מספר פעמים.[2][3] הפיוט נאמר ברוב קהילות ישראל (אצל יהודי ארצות האסלאם, אשכנז ותימן) כחלק מאמירת הסליחות, בסמוך לווידוי הנאמר בהן. המנהג המקורי הוא לחצות פיוט זה לשני חלקים שיחצצו בין הווידויים, וכך לומר וידוי שלוש פעמים (החלק הראשון מסתיים במילים "כוחנו לנכרים"). כיום, עקב התנגדות האר"י[4] והגר"א[5] להכפלת הווידוי (שנחשבת בעיניהם "כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ"), הצטמצם המנהג לומר שלושה וידויים, ובקהילות רבות הפיוט נאמר ללא הכפלת הווידוי.[6]
הפיוט אינו מחורז (סגנון התואם את קדמות הפיוט), והוא בנוי באקרוסטיכון אלפביתי.
תוכן הפיוט הוא וידוי, אך גם, ובעיקר, אזכור הצרות הרבות שמצאו את עם ישראל בעקבות החטא, כהבנה ששורש הצרות הוא החטא, ובדומה לנאמר בתורה[7]: ”וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת[8] וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה.”
בעקבות פיוט זה חיבר רס"ג פיוטים נוספים שנועדו להכפיל את הווידוי, עד לאמירת שבעה וידויים.[3] לפיוט לחנים שונים במנהגי כמה עדות.
הפיוט נאמר גם אצל יהודי תימן (ב"אשמורות") וכחלק מהתכלאל התפרש על ידי מהרי"ץ.
מילות הפיוט
הנוסח המובא כאן הוא כמנהג יהדות ארצות האסלאם. ביהדות אשכנז נאמר הפיוט בכמה שינויים.
אָשַׁמְנוּ מִכָּל עָם.[10]
בּוֹשְׁנוּ מִכָּל גּוֹי.
גָּלָה מִמֶּנּוּ מָשׂוֹשׂ.[11]
דָּוֶה לִבֵּנוּ בַּחֲטָאֵינוּ.
הָחְבַּל אֶוְיֵנוּ[12].
וְנִפְרַע פְּאֵרֵנוּ.
זְבוּל מִקְדָּשֵׁנוּ.
חָרֵב בַּעֲוֹנֵינוּ.
טִירָתֵנוּ הָיְתָה לְשַׁמָּה.
יְפִי אַדְמָתֵנוּ לְזָרִים.
כֹּחֵנוּ לְנָכְרִים:
לְעֵינֵינוּ עָשְׁקוּ עֲמָלֵנוּ.
מְמֻשָּׁךְ וּמֹרָט מִמֶּנּוּ.
נָתְנוּ עֻלָּם עָלֵינוּ.
סָבַלְנוּ עַל שִׁכְמֵנוּ.
עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ.
פּוֹרֵק אֵין מִיָּדָם.
צָרוֹת רַבּוֹת סְבָבוּנוּ.
קְרָאנוּךָ ה' אלהינו.
רִחַקְתָּ מִמֶּנּוּ בַּעֲוֹנֵינוּ.
שַׁבְנוּ מֵאַחֲרֶיךָ.
תָּעִינוּ כַּצֹּאן וְאָבַדְנוּ.
קישורים חיצוניים
אשמנו מכל עם, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
- ^ מופיע כבר בסדר רב עמרם גאון
- ^ זאת, בדומה לתפקידם של פיוטי הסליחות להכפיל את אמירת שלש עשרה מידות.
- ^ 1 2 שולמית אליצור, "למקורם של פיוטי הסליחות", תרביץ פד [ד] (תמוז תשע"ו), עמ' 533–541, ובפרט עמ' 536.
- ^ ראו שער הכוונות דף נא עמוד ב
- ^ ראו מעשה רב אות רב
- ^ כך במרבית הקהילות המתפללות בנוסח הספרדים, ובחלק מקהילות נוסח אשכנז.
- ^ ספר דברים, פרק ל"א, פסוק י"ז
- ^ נראה שהשורה "צָרוֹת רַבּוֹת סְבָבוּנוּ" שבפיוט רומזת לפסוק זה.
- ^ להורות נתן - במדבר, במדבר עמ' יב, באתר אוצר החכמה
- ^ הפירוש הפשוט הוא על פי הנאמר בספר יחזקאל, פרק ה', פסוק ז': "וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם", וכמו שאמרו בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ט, עמוד ב': "כמתוקנין שבהם לא עשיתם כמקולקלין שבהם עשיתם". בספר מקראי קודש (הרב משה הררי) לראש השנה (פרק א הערה כג) כתב להקשות על נוסח זה, שאין לקטרג על הדור והרי ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון (על פי מסכת סנהדרין, דף ל"ז, עמוד א'). וכתב שני תירוצים לדבר: לפי הרב אביגדר נבנצל הפירוש הוא 'נעשינו שממה' וכמו בפסוק "תאשם שומרון" (ספר הושע, פרק י"ד, פסוק א'), ולפי דברי חכם אחד הפירוש הוא שמה שאשמנו הוא משום שלמדנו ממעש כל עם ונדבקנו בשלילה מאומות העולם, וכמו שמובא בספר הכוזרי (מאמר שני לה ואילך). כעין ההסבר השני כתב הרב אברהם דוד מבוטשאטש בספרו "אשל אברהם" (סימן סח): "ומה שאומרים אשמנו מכל עם יש לומר שעל ידי הערבוביא בין כל אומות העולם על ידי גודל הגלות על ידי זה נמשך אשמה רבה". והרב נתן גשטטנר כתב[9] שאצל אומות העולם הדורות הרשעים שבדורות האחרונים אינם נופלים מאלה שבדורות הראשונים, ואילו אצל ישראל הדורות הראשונים היו טובים יותר.
- ^ רומז ללשון הכתוב מגילת איכה, פרק ה', פסוק ט"ו: "שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ".
- ^ אצל יהודי אשכנז הנוסח הוא: "אִוּוּיֵנו", ראו כאן
