לאחר סיום המלחמה, כיהן כנשיא קונגרס הקונפדרציה, ובמהלך כהונתו נחקקו תקנות צפון-מערב. בשנת 1788 מונה למושל הטריטוריה הצפון-מערבית, שכללה את השטח שיהפוך מאוחר יותר למדינת אוהיו בשנת 1800. בשנת 1791 פיקד סנט קלייר על הצבא האמריקאי בקרב הוובש, אחד מהתבוסות הגדולות ביותר שספג הצבא האמריקאי מידי הילידים האמריקאים. בשל חילוקי דעות פוליטיים עם ממשל ג'פרסון, הודח מתפקידו כמושל בשנת 1802.
תחילת חייו וקריירה מוקדמת
ארתור סנט קלייר נולד בת'רסו שבקייטנס. מעט ידוע על שנותיו הראשונות. ביוגרפים מוקדמים העריכו שנולד בשנת 1734,[1] אך מחקרים מאוחרים יותר מצאו כי תאריך לידתו הוא 23 במרץ 1737. הוריו, ככל הנראה, היו ויליאם סינקלייר, סוחר, ואליזבת באלפאור. על פי הדיווחים, למד באוניברסיטת אדינבורו והיה חניך של הרופא המפורסם ויליאם האנטר.
בשנת 1757 רכש סנט קלייר דרגת קצין בצבא הבריטי והגיע לאמריקה כחלק מצי האדמירל אדוארד בוסקווין במהלך מלחמת הצרפתים והאינדיאנים. הוא שירת תחת פיקודו של הגנרל ג'פרי אמהרסט במהלך כיבוש לואיסבורג שבנובה סקוטיה ב-26 ביולי 1758. באפריל 1759 קיבל דרגת סגן והוצב תחת פיקודו של הגנרל ג'יימס וולף, עמו השתתף בקרב רמות אברהם, שהוביל לכיבוש העיר קוויבק.
התיישבות באמריקה
בשנת 1762 פרש ארתור סנט קלייר משירותו בצבא הבריטי, ובשנת 1764 התיישב בעמק ליגוניר שבפנסילבניה, שם רכש אדמות והקים טחנות. הוא הפך לאחד מבעלי הקרקעות הגדולים במערב פנסילבניה.
בשנת 1770 מונה לשופט בבית המשפט המחוזי ולמגוון תפקידים ציבוריים, בהם רשם ומזכיר של בית המשפט לענייני יתומים במחוזות בדפורד ווסטמורלנד.
מלחמת העצמאות
בינואר 1776 הצטרף לצבא הקונטיננטלי בדרגת קולונל והשתתף בקרב טרואה-ריבייר במהלך הפלישה לקוויבק. באוגוסט 1776 קודם לדרגת בריגדיר גנרל וסייע בגיוס מיליציות בניו ג'רזי. הוא שיחק תפקיד מפתח במעבר דלוואר בליל חג המולד 1776 ובכיבוש פרינסטון בינואר 1777.[2] בפברואר 1777 הועלה לדרגת מייג'ור גנרל.
באפריל 1777 נשלח להגן על פורט טיקונדרוגה, אך בשל נחיתות כוחותיו נסוג ביולי של אותה שנה. בעקבות התבוסה הועמד למשפט צבאי ב-1778, אך זוכה וחזר לשירות, אם כי ללא פיקוד קרבי. הוא שירת כאיש מטה לצדו של ג'ורג' וושינגטון והיה נוכח בעת כניעתו של לורד קורנווליס ביורקטאון.
נשיא קונגרס הקונפדרציה
בין השנים 1785–1787 כיהן סנט קלייר בקונגרס הקונפדרציה, וב-2 בפברואר 1787 נבחר לנשיא הקונגרס. בתקופת כהונתו נחקקו תקנות צפון-מערב, אחד החוקים המשמעותיים ביותר של הקונגרס. בתקופה זו החלה ועידת פילדלפיה לנסח את חוקת ארצות הברית, שהחליפה את קונגרס הקונפדרציה והקימה את הממשל החדש.
חיי משפחה
ארתור סנט קלייר התחתן בשנת 1760 עם פיבי בייארד, שהשתייכה לאחת המשפחות הבולטות בבוסטון. אמה של פיבי הייתה ממשפחת בודוין, ואחיה היה ג'יימס בודוין, מושל מסצ'וסטס הקולוניאלית. בתו הבכורה של סנט קלייר, לואיזה סנט קלייר רוב, הייתה שליחה ורוכבת סוסים, וכן ציידת מוכשרת שנודעה ביופייה.
כמו רבים מבני דורו, סבל סנט קלייר מגאוט, כפי שנכתב במכתביו לג'ון אדמס.[3]
מותו
בשנותיו האחרונות התגורר סנט קלייר בבית בתו לואיזה ומשפחתה, בין ליגוניר לגרינסבורג.
הוא נפטר בעוני ב-31 באוגוסט 1818 בגיל 81, בגרינסבורג, פנסילבניה. הוא נקבר תחת אנדרטה מסונית בפארק סנט קלייר שבמרכז גרינסבורג.[4] פיבי, אשתו, נפטרה זמן קצר לאחר מכן ונקברה לצידו.
מורשת
חלקים מביתו של סנט קלייר, "ההרמיטאז'", שהוקם בעיירת אוק גרוב בפנסילבניה, הועברו מאוחר יותר לעיירת ליגוניר, שם נשמרים כיום בבית המוזיאון של פורט ליגוניר יחד עם חפצים אישיים ומזכרות הקשורים אליו.
במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית נקראה ספינת קיטור בשם USS St. Clair על שמו.
המשוררת לידיה סיגורני כתבה שיר לכבודו, גנרל ס. קלייר, שנכלל באוסף השירה הראשון שלה בשנת 1815.
מקום ההשבעה של סנט קלייר כמושל הטריטוריה הצפון-מערבית הפך לימים לאתר האנדרטה הלאומית "Start Westward Memorial", המנציחה את ההתיישבות בטריטוריה.[5]
