ראשון לציון - זוהי התמונה הקדומה ביותר, הידועה כיום, של מושבה עברית בארץ ישראל. למעשה זוהי לא ממש תמונה אלא העתק של תמונה לתחריט עץ, שהוכן במיוחד עבור ספרו של נחום סוקולוב "ארץ חמדה"נחום סוקולוב מחבר "ארץ חמדה"
ארץ חמדה (ובשמו המלא: "ארץ חמדה כולל ידיעת גלילות אה"ק על פי גדולי התיירים") הוא ספר שכתב נחום סוקולוב בשלהי המאה ה-19 ובו הוא מציג את ארץ ישראל וסביבתה מהבטים שונים כמו גאוגרפיה, צמחייה, חי, חלוקה שבטית ודתית, אדמות, יישובים ועוד. הספר מתבסס על תמצית של תרגום ספרו של לורנס אוליפנט "ארץ הגלעד" (The Land of Gilead)[1] ומידע מספרי תיירים אחרים (בפרט מדריך בדקר) שפקדו את ארץ ישראל. ספרים כמו ספרו של סוקולוב היו חלק מההתעוררות של התנועה הציונית בתקופה זו וסייעו לשכנע יהודים לעלות לארץ ישראל.
רקע
המחצית השנייה של המאה ה-19 התאפיינה בהגירה נרחבת של יהודים מאירופה שנבעה מפוגרומים, מצד אחד, ומקשיים כלכליים מצד שני. חלק ממהגרים אלו עלו לארץ ישראל כשהם נתמכים על ידי התנועה הציונית. חלק מפעילות ציונית זו באה לידי ביטוי בכתיבת מאמרים, הוצאת עיתונים ופרסום ספרים שעסקו בציונות ובארץ ישראל[2]. מידע זה, שפורסם ברובו בגולה, נפוץ בין היהודים וסייע להם להחליט להצטרף למסע הציוני לארץ ישראל.
על הספר
ב-1879 ערך לורנס אוליפנט מסע בארץ ישראל ואת חוויותיו ורעיונותיו העלה על הנייר בספר שפרסם בלונדון ב-1880 בשם "ארץ גלעד" (The Land of Gilead). בספר זה סוקר אוליפנט את מצב המושבות היהודיות אותן ביקר וטווה תוכנית ליישוב היהודים באזור הגלעד.
הפעיל הציוני, העיתונאי והסופר נחום סוקולוב קרא את ספרו של אוליפנט (וספרי תיירים אחרים) והחל לתרגם אותו לעברית ב-1882. הוא לא השלים משימה זו, וב-1886 הוציא לאור בוורשה ספר בשם "ארץ חמדה" שכלל מידע מספרו של אוליפנט ומספרי תיירים אחרים, בפרט מדריך בדקר לפלשתינה וסוריה. שם הספר נלקח ממשפט שמופיע במסכת ברכות: "תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל שֶׁלֹּא אָמַר אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ" (ברכות מט ע"א).
על הסופר
נחום סוקולוב היה הנשיא החמישי של ההסתדרות הציונית העולמית, סופר, מתרגם, עיתונאי, עורך "הצפירה", חוקר, מנהיג ציוני ומדינאי. סוקולוב תפס, מצד אחד, מקום מרכזי בתנועה הציונית ומצד שני עסק בעיתונות ונחשב לאבי העיתונות העברית המודרנית. במקביל כתב ספרים שעסקו בציונות ובהיסטוריה של עם ישראל.
פרקי הספר
הספר כולל מבוא ו-13 פרקים המכילים מידע מקיף ומפורט על כל אזור צידו המזרחי של הים התיכון הכולל את סוריה, לבנון, ארץ ישראל ועבר הירדן (”...מן הרי טוירוס בצפון עד חצי האי הערבי בדרום ומן הים התיכון במערב עד נהר פרת במזרח...”). הספר מציג אספקטים שונים של אזור זה כמו גאוגרפיה, צמחייה, חי, חלוקה שבטית ודתית, אדמות, יישובים ועוד.
מבוא מפני קשׁט סלה!: במבוא מתאר סוקולוב את שיחותיו עם אוליפנט ואת השיקולים שהועלו לגבי הוצאת הספר. סוקולוב מזכיר את קשיי ההתיישבות בארץ ותוקף את הארגונים הציוניים שדוחפים יהודים לעלות ארצה ללא הכנה מספקת.
פרק 1 חזות הכל: בפרק זה חוזר סוקולוב אל התנ"ך ומציג את ההתייחסויות השונות לארץ ישראל/כנען, לשמה ולגבולותיה במקורות. סוקולוב ממשיך את סקירתו גם לתקופות מאוחרות יותר כמו התקופה הרומית ומסעי הצלב. בהמשך הוא מתייחס לכלל מזרח הים התיכון בניסיון להתוות חלוקה של האזור לפי מבנה גאוגרפי.
פרק 2 אוירא דא"י: מזג האוויר השורר בסוריה וארץ ישראל לפי עונות השנה.
פרק 3 חומר ארץ הקדושה: סוגי האדמה השונים בהם התאפיין האזור. סוקולוב מפרט היכן ניתן למצוא אדמות גיר, סלעי יסוד, חול, גרניט, בזלת וכו'.
פרק 4 על פרי הארץ: הגידולים השונים שגדלים בכל האזור הגאוגרפי בין לבנון, סוריה וארץ ישראל (ים תיכוני, סף המדבר, עמק הירדן וכו'). סוקולוב מבחין בין הצמחייה הטבעית לבין הגידולים החקלאיים ומתייחס להשפעת עונות השנה על הגידולים. הפרק מפרט את היקף התוצרת של גידולים חקלאיים שונים כמו פירות יבשים, יין, בוטנים, זיתים, שמן, טבק ועוד[3]. בנוסף לגידולים החקלאיים מציג הספר גם תוצרת שאינה באה מגידולים חקלאיים כמו אשלג, עפצים לעיבוד עורות, צמר, משי ועוד.
פרק 5 מערכת החי: החי שנמצא באזור. הוא פותח בחיות שעומדות לשירותו של האדם ובעיקר המקנה ומנתח את השוק של חיות אלו והמוצרים המופקים מהם (מוצרי חלב, צמר, בשר וכו'). בהמשך בוחן סוקולוב גם את מערכת החי הלא מבויתת שמתקיימת באזור כולל חיות ממשפחות היונקים, העופות, החרקים והדגים. חלקו האחרון של הפרק (על אף שלא קשור לנושא הפרק) מתייחס למינרלים באדמת הארץ אותם ניתן לנצל (כמו שיש, חצץ, קוורץ, מלח, אספלט, ברזל, אשלג, נחושת וכו') והיכן ניתן למצוא מינרלים אלו.
פרק 6 מחלקות הארץ: העמים השונים שישבו ויושבים באזור החל מתקופת כיבוש ארץ ישראל והאזורים בארץ בהם חיו וחיים אותם עמים. סקירה זו מתייחסת, באופן טבעי, גם לריכוז היישוב היהודי.
פרק 7 תולדות א"י וסוריא: ההיסטוריה של עם ישראל החל מהגעת אברהם אבינו לארץ ישראל דרך כל התקופות המתוארות בתנ"ך (שופטים, מלכים, נביאים), גלות בבל והחזרה ארצה, השלטון היווני והרומי, השלטון המוסלמי, הביזנטי והממלוכי, מסעות הצלב והשלטון העות'מאני.
פרק 8 בואו חשבון: הפיזור האתני והדתי של העמים בארץ ישראל, לבנון וסוריה. סוקולוב מתייחס גם למסורות של הדתות השונות בהקשר של לידה, טקסי בגרות, נישואין ומוות וכן למנהגים נפוצים בכל עדה ועדה. בהקשר היהודי מתייחס סוקולוב לזרמים הספרדי והאשכנזי והשוני במנהגיהם.
פרק 9 אי זו הדרך וסדרי הארץ מה המה?: פרק זה מהווה מדריך לתייר בארץ ישראל. סוקולוב סוקר אספקטים שונים הקשורים לביקור בארץ כמו דרכי הגעה יבשתיים וימיים, עלויות השירותים השונים (כולל תשלומי בקשיש), יחסי המרה בין מטבעות, מסמכי מסע נדרשים, סיכונים ואזהרות מסע ואפשרויות תקשורת.
פרק 10 המנהל: הערים השונות שנמצאות בסוריה, לבנון ועבר הירדן וזאת על פי ספרו של אוליפנט והמפה שצורפה לספרו.
פרק 11 מסע אליפהאנט מעבר הירדן מזרחה: מסעו של לורנס אוליפנט בעבר הירדן כחלק מתוכניתו של אוליפנט ליישב יהודים באזור זה. אוליפנט שנחת בביירות צירף אליו את האנגלי אוון פיבס (Owen Phibbs) שהכיר את האזור ויחד יצאו מזרחה. בדרכו חצה אוליפנט את לבנון, עבר לאזור הבשן עד להר הדרוזים ומשם פנה דרומה, חצה את הירמוך והגיע לעבר הירדן ולגלעד. בזמן שהותו במקום בחן אוליפנט את איכות האדמה, מקורות המים, הבעלות על האדמות, היישובים העיקריים, השבטים היושבים באזור וכו'.
פרק 12 מערבא: הגאוגרפיה והמצב האורבני של ארץ ישראל. תחילה מפרט את הימים, האגמים, הנחלים, הנהרות, ההרים והעמקים ובסיום הפרק מפורטים הערים והכפרים שהתקיימו בשלהי המאה ה-19 ובראשם ירושלים.
פרק 13 מושבות בני ישראל: ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. תחילה מתייחס סוקולוב ליישוב הישן ובעיקר לירושלים ולצפת ולאופן בו מתמודדים היהודים עם התמעטות דמי החלוקה. בהמשך מתייחס סוקולוב למושבות החקלאיות שאך זה הוקמו וביניהן גן מונטיפיורי, מקווה ישראל, פתח תקווה, ראשון לציון, עקרון, גדרה, שמרון (זכרון יעקב), ראש פינה ויסוד המעלה.
ביקורת
בשנת 1886 פרסם יוסף לייב פריידקין ספר בשם "מעשה נס" (נס = ראשי תיבות של נחום סוקולוב) ובו ביקורת על "ארץ חמדה". בספרו הראה פריידקין שחלק ניכר מ"ארץ חמדה" נלקח (ללא קרדיט) ממדריך בדקר לפלשתינה וסוריה, וכן מהכרך הראשון של השנתון "ירושלים" שערך והוציא לאור אברהם משה לונץ בשנת 1882.[4]
^הספר הידוע ביותר שהתפרסם במאה זו היה הרומן "אהבת ציון" של אברהם מאפו, אך התפרסמו גם ספרו של אליעזר בן יהודה "ארץ ישראל - על טבע הארץ הזאת, ימיה ונהריה, הריה ועמקיה וטבע אקלימה והצמח אשר בה, ועריה וכפריה" וספרו של אברהם משה לונץ "המעמר"
