ארסניה יובאנוביץ' (בסרבו-קרואטית: Arsenije Jovanović, בסרבית קירילית: Арсеније Јовановић, מכונה בקיצור גם ארסה יובאנבוביץ' – Arsa Jovanović,[1] נולד בבלגרד שבממלכת יוגוסלביה ב-30 בספטמבר 1932) הוא אמן רב-תחומי סרבי, במאי תיאטרון, עורך ובמאי של תוכניות תיאטרון ברדיו, במאי סרטים תיעודיים וקצרים לקולנוע וטלוויזיה, מלחין, אמן סאונד (audio-art), צלם ואמן פלסטי ומחבר סרבי, שהתיישב בשנים האחרונות בקרואטיה. היה, בין השאר, פרופסור למשחק בפקולטה לאמנויות הבמה של אוניברסיטת בלגרד ובמאי בתיאטרון הלאומי בבלגרד, ממייסדי תיאטרון ביטף בבלגרד והמנהל הראשון שלו.
קורות חיים
יובאנוביץ' נולד בבלגרד בשנת 1932. הוא למד עד שנת 1942 בבית ספר יסודי בדספוטובאץ וסיים את לימודי התיכון בבלגרד בשנת 1950. בהמשך למד עד שנת 1956 באקדמיה לתיאטרון בבלגרד, בחוג לבימוי, בכיתה של יוסיפ קולונג'יץ'.
בסיום לימודיו בעבודת גמר ביים בתיאטרון הלאומי הסרבי בבלגרד את המחזה "האירוע בגוגי" מאת הסופר הסלובני סלבקו גרום (הצגת בכורה ב-30 באוקטובר 1955). בהמשך השתלם יובנוביץ' בתולדות האמנות ובספרות היוגוסלבית ובשנת 1964 למד בקורס לבימוי טלוויזיה בלונדון.
יובאנוביץ' כיהן כפרופסור בפקולטה לאמנויות הבמה בבלגרד עד לפריצת המלחמות שליוו את התפרקות יוגוסלביה. בהמשך לימד כפרופסור אורח באוניברסיטת מדינת ניו יורק באולבני. היה במשך 11 שנים במאי בכיר בתיאטרון הלאומי של בלגרד
ואחר כך בשנים 1989–1990 היה המנהל הראשון של התיאטרון "ביטף", שנפתח במתחם הכנסייה שבככר ביילוני בבלגרד ("התיאטרון בכנסייה") ובו יישם גישה בינתחומית מתוך דגש על המשלבים הגבוהים של התרבות הלאומית הסרבית. ביים בתיאטראות בעולם כגון בשפילד, בתיאטרון הלאומי ע"ש איוואן וזוב בסופיה ובאולבני.
הרבה ליצור מוזיקת אוונגרד לרדיו ובאמצעות מתקני סאונד שהמציא ושאותם הציג באירועים של סביבה קולית בברלין וב"קונסטרדיו" בווינה. ניהל סדנאות סאונד באוניברסיטת סידני באוסטרליה. התיישב ברוביני אשר בחצי האי איסטריה בקרואטיה וארגן שם מעבדת סאונד וקולנוע.
יובאנוביץ' זכה בפרסים בינלאומיים רבים על יצירותיו המוזיקליות היוצאות דופן המשלבות רעשים נמוכי עוצמה וצלילי תיפוף, עם קולות אנוש, קולות של נשימות, צלילי בקבוקים המשמשים כחלילים וצלילים דמויי מרימבה. חלק מיצירותיו הוקלטו בסביבות כמו מערות, מנהרות או תחנות רכבת תחתית.
קטעי מוזיקה שלו מושמעים בתוכניות בתחנות רדיו רבות בעולם, לרבות "קול המוסיקה" בישראל. מוזיקה שלו שימשה למופע בלט של להקתה של מרתה גרהם[2] (הקטע "Depak Ine" עם מוזיקה של יובאנוביץ' ושל ג'ון טלאבוט).
ארסניה יובאנוביץ' נשוי לאילינקה צוליץ', היסטוריונית של האמנויות, סופרת ואמנית סאונד ילידת בלגרד.
מבחר מחזות שהוא ביים
בתיאטרון הלאומי בבלגרד:
ב"אטלייה 212" בבלגרד:
במרכז לאמנויות הבמה באולבני:
בתיאטרון הלאומי באוז'יצה:
- Lomača (מדורה) מאת אנטיץ', בצ'קוביץ' ואחרים
- Gesang vom lusitanischen Popanz (בלדת הדחליל הלוסיטני) מאת פטר וייס (1968)
מבחר יצירות מוזיקליות
יצירות מוזיקה לרדיו וסרטים:
- 1967 Prayer for one Galiola "תפילה למען גליולה אחת" – משתמשת בצלילי מים במונו
- 1967 Tombstones on the roadside "אבני קברות בצד הדרך" – כוללת טקסטים מכתובות שעל מצבות חיילים או משירים ומשחקים של ילדים
- 1990 – The Prophecy of the Village Kremna שימש בפסקול של הסרט The Thin Red Line של הבמאי טרנס מליק
- 2000 – Les Vents du Camargue מתוך יומן אקוסטי של המלחין, כולל צלילים מתוך כנסיית סן טרופים בעיר ארל בצרפת
- 2011 – Faunophonia Balkanica
- 2011 "Approaching "
- 2011 ,Sound Testament Of Mount Athos
(קטעים מהיצירות Sound Testament Of Mount Athos“, „Faunophonia Balcanica“, „Approaching“, „Ma Maison“ „Ptice u puščanim cevima“ שימשו בפסקול לסרט של טרנס מליק – The Tree of Life
- Archipelago Prospero
- Homo politikus vulgaris
- טריפטיך “Caves & Tunnels" מערות ומנהרות":“ Broken stalactites ,“Midsummer night's dream in Tunnel Dubovica on Island of Hvar
סרטי טלוויזיה וסרטי תעודה
יובנוביץ' ביים מעל 30 סרטי טלוויזיה ותעודה.
- הסדרה התיעדית לטלוויזיה ב 15 פרקים Vreme fresaka (זמן ציורי הקיר)
- הסדרה התיעודית "Tajne Jadrana" ("סודות הים האדריאטי")
- סרטי טלוויזיה נסיוניים – „Kanfanar 10“, „Prazvuk“, „Resavska pećina“ (לטלוויזיה של בלגרד), „Ulica Ane Frank“ (רחוב אנה פרנק) (לטלוויזיה של נובי סאד)
ספרים
(עם מירקו קובאץ')
פרסים ואותות כבוד
- 1968 – פרס על הבימוי הטוב ביותר בכינוס התיאטראות בסרביה, עם ההצגה "בלדת הדחליל הלוסיטני" בתיאטרון אוז'יצה
- 1971 – "פרס איטליה" לתוכניות רדיו סטראופוניות בתחרות רדיו איטליה, בוונציה, על התוכנית "Krajputaši" (מצבות לצד הדרך) (יחד עם מריאן ראדוציץ') ברדיו הממלכתית היוגוסלבית בבלגרד. התוכנית השתמשה בכתובות שעל מצבות סרביות, והתבססה על עבודה תיאטרונית נסיונית של יובנוביץ' על מוזיקה מאת אנריקו יוסיף
- 1977 – "פרס איטליה" למוזיקה לרדיו בתחרות רדיו איטליה, בוונציה, על פסקול של התוכנית "Resavska Pećina " (מערת פצ'ינה)
- פרס Ondas (1978)
- 1979 – פרס Ondas internacional עבור בימוי התוכנית "Duž duge, duge ulice", עיבוד לפי הסיפור "Die lange lange Strasse lang" מאת וולפגנג בורכרט (בעיבוד מאת נדה דפולו)
- 1988 – פרס בפסטיבל אוהריד
- 1989 – פרס פדור
- 1991 – פרס Accustica international על התוכנית "Faunophonia balcanica"
- 1997 – גראן פרי של רדיו פראנס
- 2013 – פרס ראשון בפסטיבל הבינלאומי לרדיו ברוסט (אוסטריה) – על Balcanic concerto grosso
- 2013 – פסלון ארד בפסטיבל הבינלאומי לתוכניות רדיו של ניו יורק – על יצירתו "Sogno di un automobile" (חלום של מכונית)[3]
קישורים חיצוניים
GAZ-ETA NR 81, Autumn 2010
Darko Tatić:Fonska umetnost ili Kreativni vid radio-programa-Projekat Rastko Istorija serpske kulture
הערות שוליים
.svg){kind=logo}
