PROFILPELAJAR.COM

ארנסט היינריך ובר
Ernst Heinrich Weber
לידה	24 ביוני 1795; ויטנברג, נסיכות הבוחר מסקסוניה, האימפריה הרומית הקדושה
פטירה	26 בינואר 1878 (בגיל 82); לייפציג, ממלכת סקסוניה, הקיסרות הגרמנית
ענף מדעי	פיזיולוגיה, רפואה, אנטומיה
מקום מגורים	ויטנברג
מקום לימודים	אוניברסיטת לייפציג; אוניברסיטת האלה-ויטנברג ;
מנחה לדוקטורט	יוהאן כריסטיאן רוזמולר
מוסדות	אוניברסיטת לייפציג
תלמידי דוקטורט	רודולף בוכהיים, August Edmund Segnitz, Leo Ludwig Ferdinand Krokisius
פרסים והוקרה	אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה; חבר זר של החברה המלכותית (19 ביוני 1862) ;

ארנסט היינריך ובר (בגרמנית: Ernst Heinrich Weber;‏ 24 ביוני 1795, ויטנברג – 26 בינואר 1878, לייפציג) היה רופא, פיזיולוג ואנטומיסט גרמני הנחשב למייסד הפסיכולוגיה הניסויית.

תולדות חייו ופועלו

ובר היה בנו של התאולוג מיכאל ובר (1754–1833), ואחיהם של הפיזיקאי וילהלם אדוארד ובר (1804–1891) ושל הפיזיולוג והאנטומיסט אדוארד פרידריך ובר (1806–1871).

למד רפואה באוניברסיטת ויטנברג. בשנת 1817 השלים את מחקר ההביליטציה שלו, וב-1818 מונה לפרופסור חבר לאנטומיה השוואתית באוניברסיטת לייפציג. בשנת 1821 נתמנה לפרופסור מן המניין לאנטומיה (משׂרה שבה כיהן עד 1871), ובין השנים 1840–1866 כיהן גם כפרופסור לפיזיולוגיה.

בסביבות 1860 עבד ובר בשיתוף עם גוסטב תאודור פכנר (1801–1887) על מחקר בתחום התפיסה האנושית, שהניח את היסודות לפסיכופיזיקה, והיה הראשון אשר תיאר באופן כמותי את הקשר בין גירוי לתפיסה – מה שהוביל לניסוח חוק ובר-פכנר.

סביב פרישתו מהאקדמיה, בשלהי שנות ה-60 ובראשית שנות ה-70 של המאה ה-19, גילה ובר עם אחיו אדוארד פרידריך את התפקיד המעכב של העצב התועה (עצב הגולגולת ה-10).

ב-1859 זכה בעיטור פור לה מריט. ב-1871 הוענק לו תואר "אזרח כבוד" של העיר לייפציג.

בראשית 1878 נפטר בלייפציג.

Anatomia comparata nervi sympathici cum tabulis aeneis. Reclam, Leipzig 1817.
De systemate nerveo organico. Leipzig 1817.
De aure et auditu hominis et animalium. Leipzig 1820.
Tractatus de motu iridis. Glück, Leipzig 1821. (עם ארנסט ויליש)
Nonnulla de venaesectionis in organismum universum vi et in curanda nominatim inflammatione usu. Hirschfeld, Leipzig 1823.
De strato musculoso tunicae venarum mediae in quibusdam mammalibus majoribus indagato. Staritz, Leipzig 1823. (עם קארל פרידריך וייגל)
De zostere. Leipzig 1825.
De febre puerperali. Leipzig 1825.
Wellenlehre auf Experimente gegründet oder über die Wellen tropfbarer Flüssigkeiten mit Anwendung auf die Schall- und Lichtwellen. Fleischer, Leipzig 1825. (עם וילהלם ובר)
Observatio tumoris et ossificationis cerebelli. Leipzig 1826.
Dissertatio inauguralis medica eclampiam gravidarum parturientium et puerperarum sistens. Leipzig 1831.
De Pulsu, Resorptione, Auditu Et Tactu. Annotationes Anatomicae Et Physiologicae. Koehler, Leipzig 1834.
Zusätze zur Lehre vom Baue und den Verrichtungen der Geschlechtsorgane. Weidmann, Leipzig 1846.
De hepatis ranarum structura et functiones observationes novae. Leipzig 1848.
Annotationes anatomicae et physiologicae. programmata collecta fasciculi tres. Koehler, Leipzig 1851.
Die Lehre vom Tastsinne und Gemeingefühle auf Versuche gegründet. Vieweg, Braunschweig 1851.