ארנה בראון נולד במשפחה יהודית כבנם של איגנץ בראון ושל אסתר נוימן. הוא למד ציור דקורטיבי בבית הספר לאמנויות שימושיות בבודפשט (שמה כיום אוניברסיטת מוהולי-נאג' לאמנות ועיצוב) בשנים 1894–1899, ולאחר מכן למד בבתי הספר הפרטיים של הצייר הסלובני אנטון אז'בה ושל הוגו וולף במינכן עד 1903. שם הציג גם כמה מיצירותיו (רקדנית, יהודה) בשנים 1901–1902. בשנת 1900 הצטרף לתנועת האר נובו במינכן. ברטה התגורר בבודפשט משנת 1903 ולקח חלק בעבודת מושבת האמנים של סולנוק, ובין השנים 1907–1912 בילה בברלין ובדרזדן באמצעות מלגות. משנת 1912 נודע בבודפשט בזכות גרפיקת השעתוק (רפרודוקציה) והפוסטרים שלו, ובשנת 1916 פתח סטודיו גרפיקה עצמאי בבודפשט. הוא עיצב כרזה מרשימה בשם "תעבדו" בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. חוויותיו ממלחמת העולם הראשונה ביטא בסדרת הליטוגרפיות "שדות קרב שנאלמו" (1915), ומלחמת העולם השנייה קיבלה ביטוי אצלו ב"ריקוד מקברי" (Dance Macabre) מעובד בתיקייה גרפית אחרי המלחמה (1945–1946). מ-1932 ארגן מספר תערוכות גרפיקה קבוצתיות בדנמרק ובשוודיה. ברטה חי בהולנד בין השנים 1938–1939 וזכה במדליית מסדר בית אוראניה-נסאו על פועלו בתחום יחסי התרבות.
בעשור האחרון לחייו הוא צייר פסטלי נוף בשארושפטק. במיוחד ציורי פחם וגיר בעלי גוונים ובליטוגרפיה שמקבלים ביטויי סגולות הנטורליזם העדין, המסוגנן מעט, של ארנה ברטה. הוא אהב את סוגת סצנת הז'אנר, היו קרוב אליו מוטיבים של החיים בעוני העירוני והכפרי, אותם הנציח באווירה מאופקת ומלנכולית. ברטה אייר יצירות בעלות תוכן דתי (יהודי) בשנות ה-40. ב-1948 הציג תערוכה קולקטיבית בגלריה סלמאשי, ולאחר מכן ב-1949 בפסק (Fészek). עבודותיו מתאפיינות בנטורליזם מפורט. הגלריה הלאומית של הונגריה משמרת בעיקר את התחריטים והליטוגרפיות שלו.
אשתו הייתה אלה צ'רס (במקור: גולדברגר), איתה התחתן ב-15 ביולי1906 בבודפשט[2]. אווה ברטה היא ביתו.
