אזור ארלז קורט היה אזור חקלאי בו גידלו תבואות וירקות עבור שוקי לונדון. לאחר הכיבוש הנורמני היה האזור בשליטת רוזני אוקספורד ממשפחת ורה (Vere). בספר יום הדין משנת 1086 מצוין כי אוברי דה ורה הראשון התגורר באחוזת ג'פרי דה מונטבריי. בהמשך הפך אוברי דה ורה לנתין הכתר אשר העניק לו את השטח ישירות. חצרם של רוזני אוקספורד היה ממוקם במקום בו ממוקמת כיום תחנת הרכבת התחתית של ארלז קורט (הנקראת על שם החצר).
הקמת תחנת הרכבת בשנת 1865–1869 הייתה הזרז אשר גרם לפיתוח האזור והפיכתו מאזור חקלאי לשכונות מגורים. במשך עשרים השנים שאחרי הקמת תחנת הרכבת בשנת 1867 הפך האזור לפרוור צפוף ובו 1,200 בתים ושתי כנסיות. שכונות סהר ארדלי (Eardley Crescent) וגני קמפספורד (Kempsford Gardens) אשר נבנו בין השנים 1867 ו-1873. בשנת 1873 החלה הבנייה באזור כיכר ארלז קורט ודרך לונגרידג' (Longridge Road ), ובשנת 1874 החלה הבנייה באזור דרך נוורן (Nevern Place). בשנת 1876 החלו הבנייה לצידי דרך טרבוביר (Trebovir Road) ובשכונת גני פילביץ' (Philbeach Gardens). כיכר נוורן (Nevern Square) נבנתה בשנת 1880.
בשכונה מבנים רבים שנבנו בראשית ובאמצע התקופה הוויקטוריאנית בסגנון ויקטוריאני טיפוסי. מבנים אלה נבנו לרוב סביב כיכרות שבהם נבנו גנים קהילתיים כגון גני ברמהאם (Bramham Gardens) וגני קורטפילד (Courtfield Gardens) וכן כיכר נוורן ושכונת גני פילביץ' שנבנו סביב גנים פורמליים, שהמפתחות אליהם ניתנו רק לתושבי השכונה.
.svg){kind=spacer}
