ארכיפלג צ'גוס הוא ארכיפלג בן 60 איים המחולקים ל-7 אטולים מרכזיים, בהם: אטול איי אגמוט, אטול איי סולומון, אטול פרוס באנוס והאטול הגדול ביותר, דייגו גרסיה. האיים נמצאים בשליטת הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי ולמעשה מהווים את הארכיפלג היחיד בשליטת הבריטים, לאחר ששליטתה באיים אחרים הסתיימה.[1]
דמוגרפיה
במשך מאות שנים איי האוקיינוס ההודי נחקרו, אך האיים של צ'אגוס לא יושבו עד למאה ה-18. במאה ה-18, הצרפתים יישבו את האיים דייגו גרסיה, איי סלומון ואת אטול פרוס בנוס בעבדים שהובאו מאפריקה וממדגסקר כדי לפתוח מפעל לייצור שמן קוקוס מהעצים שרווחו באיים. השמן שימש כדלק לתעשייה וגם כחומר גלם לייצור סבונים, אשר יוצרו במאוריציוס ויוצאו לנתיבי סחר רבים. חלק מן העבדים עבדו במטלות הקשורות לייצור שמן הקוקוס. מטלות כמו איסוף אגוזי קוקוס ועיבודם. חלק נוסף עסקו בדיג, בנייה וחקלאות כדי לספק מצרכים לקיום יום יומי באי. בתחילת המאה ה-19, במהלך מלחמות נפוליאון, עברו האיים לשליטה בריטית.
הרכב האוכלוסייה ואורח החיים לא השתנו בעיקרם עד לשנים 1964–1973. בתקופת המלחמה הקרה, הודות למיקומם האסטרטגי של האיים ובזכות מפרציהם הטבעיים, החליטו האמריקאים ובריטניה לבנות בסיס צבאי באי המרכזי דייגו גרסיה. משהחלה בניית הבסיס הצבאי, העבירו הבריטים את התושבים, כ-1,500 עד 2,000 במספר, מהאי דייגו גרסיה לאיים אחרים באוקיינוס ההודי, למאוריציוס ולאיי סיישל.[2]
מחלוקת הריבונות על האיים
לפני קבלת העצמאות של מאוריציוס (בשנת 1968), הבריטים ביקשו לשמור בידם את השליטה בארכיפלג צ'אגוס. לפיכך, בשנת 1965 הם הפרידו את ארכיפלג צ'אגוס משטח מאוריציוס.
בשנת 2016 הודיעה הממלכה המאוחדת על המשך איסור החזרה לתושבי האי דייגו גרסיה שהוגלו ועל כך שהיא אינה מוכנה להעניק לאי ריבונות או להעבירו לריבונות מאוריציוס, ואינה מוכנה לנטוש את הבסיס הצבאי.[3] התעקשות הממלכה המאוחדת על המשך השליטה באיים מבוססת על מספר טיעונים: ראשית, לפי הממלכה המאוחדת, האי הוא כלי הגנתי אסטרטגי וחלק בלתי נפרד מההגנה על הממלכה המאוחדת וידידותיה וכמובן שמאוריציוס היא אחת מהן.[4] שנית, הממלכה המאוחדת התחייבה כי ברגע שלא יהיה צורך אסטרטגי הגנתי באי, הממלכה תעבירו מידית לידי מאוריציוס, אך כיום האי הוא עדיין מוצב הגנתי אסטרטגי וחשוב.[5] ממשלת מאוריציוס, מצידה, נאבקת על קבלת שליטה באיים. בזכות לחץ דיפלומטי של ממשלת מאוריציוס, ב-2017 האספה הכללית של האו"ם החליטה ברוב קולות להעלות את הדיון לגבי סכסוך הריבונות בארכיפלג צ'אגוס לידי בית הדין הבין-לאומי לצדק.
בפברואר 2019 קבע בית הדין כי הממלכה המאוחדת נקטה באמצעים לא חוקיים בכך שהגלתה תושבים (למרות שהתושבים היו צאצאי עבדים שהובאו לאי על ידי צרפת ולא תושבים אוטוכתוניים) ולאחר מכן לקחה חזקה על הארכיפלג.[6] בית המשפט המליץ לממלכה המאוחדת לסגור בהקדם את הבסיס הצבאי הממוקם באי דייגו גרסיה ולהשיב את הארכיפלג לחזקת מאוריציוס. הממלכה המאוחדת מסרבת בכל תוקף לקבל את פסיקתו, ואינה מחויבת לכך.[7]
במאי 2019, ברוב של 116 כנגד שש, החליטה האספה הכללית של האו"ם כי יש ליישם את קביעת בין הדין הבינלאומי, ולפיכך, על הממלכה המאוחדת לעמוד בתוכנית בת שישה חודשים שבה יעבירו למאוריציוס את הריבונות על האי. ארצות הברית, הונגריה, אוסטרליה, המלדיביים וישראל הצביעו נגד התוכנית, 56 מדינות נמנעו.[8]
נכון לנובמבר 2019, איי צ'אגוס הם המעוז הקולוניאלי האחרון של הממלכה המאוחדת באפריקה. ממשלת מאוריציוס הקצתה כסף ומשאבים כדי לקבל לחזקתה את האיים, ומשרד הדואר אפילו הכין בולים מיוחדים לצורך הנושא. בהמשך, בפברואר 2022, משלחת ממאוריציוס הניפה את דגל מאוריציוס בארכיפלג.[9]
ב-3 באוקטובר 2024, הסכימה בריטניה למסור את הריבונות בארכיפלג צ'גוס למאוריציוס, למעט הבסיס הצבאי המשותף של ארצות הברית ובריטניה בדייגו גרסיה.[10]
