PROFILPELAJAR.COM

אריך לודנדורף
Erich Ludendorff
לידה	9 באפריל 1865; לודנדורף (אנ'), פרוסיה
פטירה	20 בדצמבר 1937 (בגיל 72); מינכן, בוואריה, גרמניה
מדינה	ממלכת פרוסיה, גרמניה הנאצית
מקום קבורה	Neuer Friedhof Tutzing
השכלה	Royal Prussian Main Cadet Institute
מפלגה	המפלגה הנאצית
בן או בת זוג	Mathilde Ludendorff (1926–?); Margarethe Ludendorff (1909–1925)
	29 באוגוסט 1916 – 26 באוקטובר 1918; (שנתיים)
מונרך בתקופה	וילהלם השני, קיסר גרמניה
שותף לשלטון	פאול פון הינדנבורג
	→ אריך פון פאלקנהיין וילהלם גרנר ←
פרסים והוקרה
	הצלב הגדול של מסדר צלב החירות (21 ביוני 1918); אזרחות כבוד של דיסלדורף (1917); צלב ההצטיינות הצבאית; מסדר הדם; המסדר הצבאי של מקס יוזף; Large Military Merit Medal; הצלב הגדול של צלב הברזל; צלב ההצטיינות הצבאית; פור לה מריט ;
חתימה

אריך פרידריך וילהלם לוּדנדוֹרף (בגרמנית: Erich Friedrich Wilhelm Ludendorff, לעיתים נקרא בטעות פון לודנדורף; 9 באפריל 1865 – 20 בדצמבר 1937), היה גנרל גרמני, ממנהיגי האימפריה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה. לודנדורף היה בתחילה מתומכיו המוקדמים של אדולף היטלר, אך בהמשך הפך לאויבו המושבע.

קריירה מוקדמת

אריך לודנדורף נולד ב-9 באפריל 1865 בעיירה קרוזווניה שליד פוזנן (אז בפרוסיה, מאז 1945 בפולין). אמו, קלרה פון טמפלהוף, הייתה ממשפחה של יונקרים - מעמד בעלי האחוזות הלוחמים שהיווה את האצולה של המדינה הפרוסית. לודנדורף גדל בחווה החקלאית של משפחתו, ובגיל צעיר חינכה אותו דודתו מצד אמו. מגיל צעיר הפגין יכולת בתחום המתמטיקה ומוסר עבודה יוצא דופן. התקבל לאקדמיה לקצינים בפלון לאחר שעבר את מבחני הכניסה בהצטיינות, וקודם לכיתה עם נערים הגדולים ממנו בשנתיים. לאחר מכן עבר לאקדמיה צבאית בברלין.

מצעירותו היה חייל מצטיין. לאחר שקיבל דרגת קצונה בגיל 18, מילא שורת תפקידי פיקוד במטה הכללי של צבא גרמניה בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1885 הוצב כלויטננט ברגימנט הרגלים ה-57, והמשיך בשירות בקיל ובפרנקפורט. בשנת 1893 נבחר לאקדמיה למלחמה, שמפקדה הגנרל מקל המליץ למנות אותו למטה הכללי. הוא אכן הועבר למטה הכללי בשנת 1894 והתקדם שם במהירות במעלה הדרגות. בשנת 1905 הוא צורף למפקדת המחלקה השנייה במטה הכללי שם שירת תחת אלפרד פון שליפן. פון שליפן היה יוזמהּ של תוכנית שליפן, תוכנית האסטרגיה של גרמניה לניצחון כנגד צרפת ורוסיה, אם תפרוץ מלחמה. לודנדורף היה מעורב בגיבוש הפרטים הטכניים הקשורים בתוכנית. בין היתר הוא נסע לבלגיה על מנת ללמוד את חוזקם של הביצורים הסובבים את העיר לייז'. לודנדורף היה מעורב בלחצים פוליטיים שנועדו להגדיל את תקציב הצבא, על מנת לאפשר לו להיערך כראוי למלחמה עתידית. בעקבות מהלכים אלו בינואר 1913 הודח לודנדורף מהמטה הכללי ביחידה צבאית בדיסלדורף.

מלחמת העולם הראשונה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה מונה לודנדורף לסגן מפקד הארמייה השנייה בצבא גרמניה, עליה פיקד הגנרל קרל פון בילוב. המינוי נבע מההיכרות המעמיקה של לודנדורף עם תוכנית שליפן. על פי התוכנית היה על הצבא הגרמני לאגף את קו הביצורים הצרפתי על ידי פלישה לבלגיה, מהלך שצריך היה להכריע את צרפת עוד לפני שצבאות רוסיה יספיקו להגיע לחזית. לודנדורף מיהר לצוואר הבקבוק של התוכנית, ללייז' שם הוא הצטיין בכיבוש העיר והמבצרים הסובבים אותה. בעקבות פעילותו זכה לקבלת העיטור הגבוה של פרוסיה 'פור לה מריט'.

כאשר החמיר המצב בחזית המזרחית עם פלישתה של רוסיה לפרוסיה המזרחית, נקרא, יחד עם פאול פון הינדנבורג לעצור את הפלישה. הינדנבורג מונה לראש הארמייה השמינית, ולודנדורף לראש המטה שלו. ביחד הצליחו לעצור את הפלישה ולהשמיד שני גייסות רוסיים, בקרב טננברג, שהיה אחד הניצחונות הגדולים ביותר במלחמת העולם הראשונה. לאחר מכן היה בין האחראים לניצחון הגדול הנוסף בחזית זו - הקרב על האגמים המזוריים.

באוגוסט 1916 התפטר הגנרל-פלדמרשל אריך פון פאלקנהיין, רמטכ"ל הצבא הגרמני. הינדנבורג מונה למלא את מקומו, והביא עמו את לודנדורף כראש המטה שלו. משלב זה ואילך היה לודנדורף למנהלו הראשי של מאמץ המלחמה הגרמני. רבים ראו בו את הכוח המניע מאחורי הינדנבורג, אשר לטענתם היה אך "חזית" לביצוע רעיונותיו של לודנדרוף. לודנדורף היה ממקדמיה הראשיים של לוחמת הצוללות הבלתי מוגבלת, אשר בסופו של דבר הביאה לכניסתה של ארצות הברית למלחמה לצידן של מדינות ההסכמה.

הצוות הינדנבורג-לודנדורף היה בשנים אלו שליטהּ-בפועל של גרמניה, אשר הפכה לדיקטטורה צבאית-תעשייתית, כאשר הקייזר וילהלם השני, והקנצלר תאובלד פון בתמן-הולווג נדחקים הצידה. התערבותו של לודנדורף בפוליטיקה הגיעה לכך שהיה מעורב בפיטוריהם של שרי ממשלה, עד לרמת הקנצלר עצמו כשלוש פעמים ברציפות, והייתה לו זכות וטו על מינויים ממשלתיים רמי דרג.

בחודש מרץ 1918 היה לודנדורף בין האחראים לתנאי חוזה השלום הנפרד (חוזה ברסט-ליטובסק) שחתמה גרמניה עם רוסיה הבולשביקית, בהנהגת ולדימיר איליץ' לנין.

במהלך המלחמה נפגש עם הרב יוסף שלמה כהנמן, לדון בבקשתו לתת הקלות ליהודים באזורים הכבושים שסבלו חרפת רעב.

סיום המלחמה בחזית המזרח איפשר לגרמניה להתמקד בחזית המערב, ולודנדורף הגה מתקפה גדולה ומורכבת מבחינה לוגיסטית. משזו כשלה, העריך לודנדורף בספטמבר 1918 כי מצבה הצבאי של גרמניה הוא של תבוסה ודאית, והביא להפסקת האש שהביאה לסיום המלחמה, ולאירועים שבאו בעקבותיה: התפטרות הקייזר וילהלם השני, ייסוד רפובליקת ויימאר וחתימה על חוזה ורסאי.

לודנדורף נמלט לשוודיה עוד בספטמבר 1918, ושהה מספר חודשים בגלות מרצון, עד ששב בשנת 1920.

הפוטש במרתף הבירה

בעודו בגלות כתב לודנדורף ספרים ומאמרים רבים אשר יצרו את המיתוס כי גרמניה הייתה יכולה לנצח במלחמה, אך פעילותם של בוגדים מבפנים, ובמיוחד היהודים אשר "דקרו את גרמניה בגבה" הביאה לתבוסתה של גרמניה במלחמה.

ב-1923 העמיד עצמו לרשות אדולף היטלר בפוטש במרתף הבירה, שבו ניסו היטלר ותומכיו להשתלט על מדינת בוואריה ולהפיל את הממשלה הגרמנית החוקית. התייצבותו לצדו של היטלר סייעה במתן לגיטימציה להיטלר, שהיה עד אז נואם אלמוני בעל עבר מפוקפק, ועתה עמד צד לצד עם גיבור המלחמה הידוע ביותר של גרמניה. עם כישלון הפוטש נשפט על ידי בית דין מיוחד, וזוכה.

זמן מה לאחר מכן עוד המשיך בפעילותו הפוליטית. לאחר הפוטש ופירוק המפלגה הנאצית, נבחר לרייכסטאג כנציג תנועת החרות הנאציונל-סוציאליסטית בשנת 1924 והחזיק בכהונה זו עד שנת 1928. הוא העמיד עצמו לבחירות לנשיאות ב-1925, בחירות שבהן ניצח ידידו הוותיק הינדנבורג, שהיה מועמד הימין המתון, כאשר לודנדורף ייצג את הימין הקיצוני ואף זכה לתמיכת היטלר. לאחר כישלונו בבחירות נעכרו היחסים בינו ובין היטלר, דבר שהביא לבסוף לירידתו מן הזירה הפוליטית הלאומית.

ב-1 בפברואר 1933 יומיים לאחר מינוי של היטלר לקאנצלר, לודנדורף שלח מכתב לנשיא הינדנבורג בו הזהיר אותו מפני היטלר וכתב: ”הריני מתנבא לפניך בחגיגיות, שאדם הרה אסון זה יפיל את הרייך שלנו לתהום ויביא על אומתנו צרה שלא תשוער. הדורות הבאים יקללו אותך בקברך על צעד זה”.

לפני עליית הנאצים לשלטון תכננה רפובליקת ויימאר לשלוח את לודנדורף, ביחד עם מספר אנשי צבא ידועים אחרים (ביניהם אוגוסט פון מקנזן) על מנת לערוך רפורמה בצבאה של סין, אך רעיון זה הוכשל בהיותו נוגד את הוראות הסכם ורסאי, ועקב הבעיה התדמיתית במשלוח מצביאים אל מחוץ לגבולות גרמניה כשכירי חרב.

על אף שהתפכח מידידותו עם היטלר, ובסוף ימיו התבטא כי הוא חוזה אסון לגרמניה בהנהגתו, נותר לודנדורף גרמני לאומן קנאי, ומאבות אגדת "הסכין בגב" לפיה אשמים היהודים בכניעת גרמניה במלחמת העולם הראשונה. לאחר שנת 1928 פרש למעשה מפעילות פוליטית. בהשפעת אשתו השנייה מתילדה (לבית ספיס) לה נישא בשנת 1926 פיתח אידאולוגיה קנאית לפיה האחראים לאסונו של העולם הם היהודים, הקתולים - ובפרט הישועים - והבונים החופשיים. כדי להפיץ תורה זו הקים את "אגודת ידע האל" ("Bund für Gotteserkenntnis"), שהייתה אגודה קטנה ואזוטרית, אשר שרידיה קיימים עד היום. בשנותיו האחרונות נחשב לתמהוני. בשנת 1935 דחה את הצעתו של היטלר להעלותו לדרגת גנרלפלדמרשל. היטלר לא נטר לו טינה, ועם מותו, בשנת 1937 ערך לו הלוויה ממלכתית, בה נכח באופן אישי.