אראסי דה קרווליו גימראיס רוזה (בפורטוגזית: Aracy de Carvalho Guimarães Rosa, בניב של סאו פאולו (פור') אַרַאסִי גִ׳י קָרְוָולְיוּ גִימַרַאִיס הוֹזָה; 5 בדצמבר 1908 – 28 בפברואר 2011) הייתה פקידה דיפלומטית בקונסוליה הברזילאית בהמבורג שקיבלה את תואר חסידי אומות העולם.
קורות חיים
אראסי דה קרווליו נולדה ב-1908 לאמא גרמניה בריו נגרו. בנוסף לפורטוגזית שלטה אראסי גם באנגלית, צרפתית וגרמנית. עם נישואיה, היא עברה לסאו פאולו, שם נולד גם בנה. ב-1935, לאחר פרידתה מבעלה, שר החוץ הברזילאי הציע לה לעבוד בקונסוליה הברזילאית בהמבורג, והיא הסכימה.[1]
הפעילות בתקופת השואה להצלת יהודים
בשנת 1936 קיבלה את תפקיד המזכירה הראשית בקונסוליה של ברזיל בהמבורג.[1] כמזכירה ראשית, הייתה אחראית על מתן ויזות הגירה לברזיל. נשיא ברזיל בתקופה זו היה ז'טוליו ורגאס, שהוביל מדיניות פרו-נאצית ומכאן גם האיסור שהוציא על הנפקת ויזות ליהודים. למרות האיסור, עזרה אראסי ליהודים להשיג ויזות ולהגיע לברזיל.[2]
ד"ר גונטר היילבורן (Dr. Gunter Heilborn) סיפר שהוא וקבוצה של עוד חמישה עשר יהודים הגיעו לקונסוליה של ברזיל וביקשו מאראסי ויזות לברזיל. למרות שנאסר עליה לתת ויזות ליהודים, החליטה לעזור לקבוצת יהודים זו. היא הסבירה להם איזו ניירת עליהם להכין, ולאחר שחזרו עם הניירת, הם קיבלו את הוויזות. קבוצה זו עזבה את גרמניה על הספינה מונטה סרמיאנטו ב-18 בפברואר 1938. ד"ר הילברון קרא לבתו מריון אראסי כאות הוכרת תודה לאראסי דה קרווליו, על העזרה שקיבל ממנה.[2] אראסי סייעה באופן זה ליהודים רבים, שמספרם אינו ידוע, להגר מגרמניה הנאצית לברזיל ובכך הצילה את חייהם.[2]
בנוסף לסיוע בהנפקת ויזות, ידוע על סיועה של אראסי גם למריה מרגרט לוי. בזמן ליל הבדולח, החביאה אראסי את בעלה של הגברת לוי בקונסוליה בה עבדה ולאחר מכן הכניסה אותו לביתה. לאחר מכן מריה לוי סידרה לבעלה מחבוא אחר בו הוא התחבא עד עזיבתם את גרמניה ב-24 בנובמבר 1938. בזמן שבעלה של גברת לוי שהה במחבוא, הסיעה אראסי את גברת לוי במכוניתה הדיפלומטית, על מנת שתוכל להיפגש עם בעלה במקום המחבוא החדש. מאוחר יותר סייעה אראסי למשפחת לוי להעביר את חפציהם לביתם החדש בברזיל, כשאת החפצים יקרי הערך כתכשיטים, היא הביאה לברזיל בעצמה.[2]
לבסוף, חזרה אראסי לברזיל בשנת 1942 כאשר ברזיל הפסיקה את יחסיה עם גרמניה והצטרפה לבעלות הברית.[3]
לאחר המלחמה
רוזה התחתנה בשנית עם ז'ואאו גימראיס רוזה,[דרושה הבהרה] הקונסול שאיתו עבדה בהמבורג בזמן המלחמה.[2] היא נפטרה במרץ 2011[דרושה הבהרה] בסאו פאולו בגיל 102.[3]
הכרה והנצחה
ב-3 ביוני 1982 הוענק לרוזה תואר חסידת אומות העולם.[1]
לקריאה נוספת
Mordechai Paladiel (2007), Diplomas Heroes Of The Holocaust ISBN 0881259098
Edna Aizenberg (2015), On The Edge Of The Holoaust
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
