המשוררת מספרת על עץ חזק וגבוה (אקליפטוס) שנכרת ו"נרצח" על ידי האדם. האדם מצטייר פה כרוצחטבע כי העץ ”מְעוֹלָל בְּעָפָר” ו”שָׂרוּעַ דֹּם”.
העץ הוא כמין "עירום" מאחר שכרתו אותו וזה תמיד יראה שהוא יכעס על האדם ולא יגדל שוב אבל בעוד שנה, העץ יגדל ושוב יגדל נוף יפה ושמח.
המשוררת אומרת שצריך להתפלא על זה שהעץ שכח וסלח כי האדם לא פעם כרת את העצים לטובתו מבלי לרחם ולהתחשב בעץ. רחל כועסת על האדם ורואה בעץ תופעת טבע מיוחדת - "טבע טוב מן האדם". השיר משמש פעילים ואקטיביסטים בעת מאבקים נגד כריתת עצים בישראל.
לקריאה נוספת
ראובן קריץ, על שירת רחל, תל אביב: פורה, תשמ"ז 1987, עמ' 169–170. (במהדורת תשס"ג 2003: עמ' 238)