אפקה (יהודה)

פירוש נוסף ערך זה עוסק בעיר מקראית בהר יהודה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אפקה (פירושונים).

אֲפֵקָה היא עיר מקראית בהרי יהודה. העיר נזכרת בספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק נ"ג, ונמנית בקבוצה 6 של רשימת ערי יהודה: ""אֲרַב וְרוּמָה וְאֶשְׁעָן. וינים [וְיָנוּם] וּבֵית תַּפּוּחַ וַאֲפֵקָה. וְחֻמְטָה וְקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן וְצִיעֹר עָרִים תֵּשַׁע וְחַצְרֵיהֶן".[1]

אפקה במקרא

אֲפֵקָה שביהודה נזכרת במקרא פעם אחת ויחידה, ברשימת ערי יהודה. רשימה זו מתוארכת במחקר לחצייה השני של תקופת המלוכה[2]. היא ערוכה בסדר גאוגרפי לא חמור, ונחלקו הדעות אם שיקפה חלוקה מנהלית של הממלכה[2], ובאיזה שלב: בימי חזקיהו טרם מסע סנחריב, או סביב ימי יאשיהו בשלהי התקופה[3]. מכלל המחקר ומסקר הר יהודה כולו עולה כי תארוך לימי חזקיהו אפשרי, אך יש עדיפות לתארוך לימי יאשיהו[4]. העיר התקיימה, איפוא, בתקופה זו לפחות.

קבוצה 6 ברשימת ערי יהודה היא קבוצת לב הר חברון, שבראשה חברון עצמה. מכאן שלתושבי הקבוצה והעיר יש קשר למשפחת הכלֵבים, אחת הגדולות במשפחות יהודה, אשר חברון וסביבתה השתייכו להם כעולה ממסורות כָּלֵב במקרא.

הזיהוי

מקובל כי מקומות הנושאים שמות כמו אפקה או אפק שכנו ליד אפיק מים או מעיין[5]. בקבוצה 6 מזוהות היטב ארב, רומה, בית-תפוח וחברון, ובמרחב זה ריכוז המעיינות הגדול ביותר הוא בעמק סיל א-דילבה. אלברכט אלט הציע ב-1932 זיהוי לאפקה בח' א-ד'רמה היא אל-חדב (מספר האתר בסקר ישראל: 1/58/320), תל בראש גבעה הנישאת מעל לעין פואר, וכוכבי קיבל תחילה זיהוי זה, במסגרת סקר החירום ביהודה ב-1968[6]. אָבֵּל הציע את ח' כנען (אתר 1/72/309) מתוך שאיפה לזיהוי הקרוב יותר לבית-תפוח המזוהה, כשאפיק המים לדעתו הוא עין אל-עונקור. אולם סביבת ח' כנען מתאימה פחות למשתמע מהשם 'אפקה', והפרשי המרחק בין בית-תפוח לח' כנען (4 ק"מ) או לסיל א-דילבה (6 ק"מ) אינם משמעותיים, וכל שיקול הקרבה לבית-תפוח הוא משני. כוכבי שינה בהמשך את הזיהוי לח' מרג'ם, בלב אזור המעיינות שבסיל א-דילבה[7]. כוכבי שינה את הזיהוי מתוך ניסיון התאמה לסכימה של גבולות קבוצות הערים[8], שהופרכה בינתיים. אולם הזיהוי עצמו הוא בכל זאת ההולם ביותר את השם אֲפֵקָה: אתר הסמוך מאוד לקבוצת המעיינות המרשימה ביותר בהר-יהודה כולו, שולט עליה וחב לה את קיומו[9].

האתר והממצא הארכאולוגי[9]

ח' מרג'ם היא אתר סקר ישראל 1/29/15-09{320}: נ"צ 1523.0996, גובה מוחלט 874 מ', גובה יחסי 20 מ'; האתר שוכן בשולי העמק, ושטח והמרבי מוערך בכ-25 דונם. שיא היישוב בתקופת הברזל 2ג-ד ונראה שאז גם בוצר האתר. ראשית היישוב אולי כבר בתקופת הברזל 1 (חרסים בודדים, הערכת השטח כ-9 ד' ושמא פחות). המשך היישוב בתקופות הברזל 2א (כ-12 ד'), 2ב (כ-13 ד'), 2ג (כ-25 ד', אז הוא האתר ה-11/8 בגדלו בהר), 2ד (כ-23 ד', האתר ה-5 בגדלו בהר), פרסית (כ15- ד'), הלניסטית (כ11- ד'). מהתקופות הרומית 1, הביזנטית והעות'מאנית זוהה רק חרס אחד מסופק מכל תקופה (השטח מוערך בכ-8 ד' ומטה, אם בכלל); מהתקופה הרומית 2 ומימי הביניים לא זוהו חרסים.

הערות שוליים

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים נ"ב–נ"ד
  2. ^ 1 2 אלברכט אלט, Judas Gaue unter Josia PJb 21, 1925}, עמ' 100-117. נמצא גם בכרך II של מאמריו, 1953: 267-288.
  3. ^ נדב נאמן, רשימות הערים של יהודה ובנימין וממלכת יהודה בימי יאשיהו. ציון נד, תשמ"ט, עמ' 17-71.
  4. ^ אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993, עמ' 1: 74-92, 4: 21-25.
  5. ^ אנציקלופדיה מקראית א: 503-502
  6. ^ משה כוכבי, הסקר בארץ יהודה. יהודה, שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח (עורך: משה כוכבי), תשל"ב, עמ' 29, אתר 176
  7. ^ משה כוכבי, חרבת רבוד היא דביר. חפירות ומחקרים - מוגש לשמואל ייבין.  (עורך: יוחנן אהרוני), 1973, עמ' 51, הערה 6; 16, מפה בציור 5
  8. ^ משה כוכבי, חרבת רבוד היא דביר. חפירות ומחקרים - מוגש לשמואל ייבין.  (עורך: יוחנן אהרוני), 1973, עמ' 61-60, הערה 33
  9. ^ 1 2 אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993, עמ' 3:18