סרטיו מאופיינים במשחקים נועזים של אור וצל, גישה נטוריאליסטית לתאורה, ומצלמה אקספרסיבית.
סרטיו כבמאי
בשנת 2005 סודרי ביים, יחד עם אמיר טאוזינגר, את הסרט התיעודי "שביתה", העוסק בכרוניקה של שביתה כושלת במפעל "חיפה כימיקלים דרום" שבדימונה ובקשרי ההון והשלטון הפועלים כדי לדכא את השביתה. הסרט הוזמן על ידי הערוץ הראשון, אולם בשל הביקורת הנוקבת שמוצגת בו נגד קשריו של ראש הממשלה אריאל שרון עם בעלי ההון סיריל קרן ואריה גנגר, החליט מנכ"ל הערוץ דאז לאסור את שידורו. רק לאחר שנה של מאבק ציבורי בו ערכו סודר וטאוזינגר הקרנות בכל רחבי הארץ של הסרט, הותר הסרט לשידור.
בשנת 2007 סודרי ביים, יחד עם דוד אופק, את הסרט התיעודי "פרדיגמה", שהוצג בפסטיבל ירושלים, העוקב באופן ביקורתי אחרי הניסיון להעביר לידיים פרטיות את תוכנית ויסקונסין (הכשרת מובטלים והפיכתם לכח עבודה) במגזר הערבי בישראל. בשנת 2009 ביים את הסרט "האסיר", אף הוא סרט תיעודי, העוקב אחר אסיר משוחרר השב אל חייו הקודמים. הסרט זכה בציון לשבח בפסטיבל דוקאביב.
שלא כמו סרטים רבים העוסקים בנושאים חברתיים, סרטיו כבמאי משלבים תמיד עיסוק צורני דומיננטי בלב העשייה שלהם, וכך נמנעים מליפול לתוך תבנית ז'ורנאליסטית-דידקטית.
