אסכולת צפון-מערב הייתה תנועת אמנות אמריקאית שהוקמה באזור סיאטל.^[1] התנועה פרחה בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים.^[2]

החברים הראשונים בתנועה, שהיו גם האמנים שהגדירו אותה, מכונים "ארבעת הגדולים". האמנים הללו הם: גיא אנדרסון, קנת קלהאן, מוריס גרייבס ומארק טובי. עבודתם זכתה להכרה ארצית כאשר מגזין LIFE פרסם עליהם מאמר בשנת 1953. הייתה זו הפעם הראשונה שאמנים מאזור זה זכו להכרה כה נרחבת, שהיא מעבר להכרה בצורות האמנות המסורתיות של העמים הילידים מצפון-מערב ארצות הברית, שידועות היו בשם "אמנות צפון-מערב".^[3]

אמני האסכולה האמריקאית שילבו אלמנטים טבעיים המאפיינים את אזור מפרץ פיוג'יט הסובב, עם אסתטיקה אסיאתית מסורתית, כדי ליצור סגנון אזורי חדש ומובחן. סגנון זה התבטא במיוחד בציור ובפיסול, אך כלל גם כמה עבודות רישום, הדפס וצילום. טובי, קלהאן, גרייבס ואנדרסון היו כולם מחוברים לאווירה של האזור הצפון מערבי של האוקיינוס השקט, ומושפעים ממנה.

סיאטל הייתה נקודת ייחוס שכל אחד מהם התגורר בה בשלב כלשהו בחייו, וחלק מהאמנים היו קשורים בתקופות מסוימות גם למוזיאון האמנות בסיאטל. העיר אדמונדס שבווישינגטון תופסת גם היא מקום דומיננטי באסכולה, שכן היא עיר הולדתו והעיר בה ממוקדם היה הסטודיו של גיא אנדרסון; ביתו והסטודיו של מוריס גרייבס היו בעיירה וודוויי הסמוכה.^[4] עם הזמן, ההשפעה של הסביבה הטבעית של וושינגטון המערבית, ובמיוחד המישורים, אפיקי הנהר המתפתלים והשמים הפתוחים לרווחה של עמק סקגית, הפכו להיבט מאחד ביצירה של ארבעת האמנים הללו.^[2] המדיה הנפוצות ביותר ששימשו את הציירים בקבוצת אמנים זו היו טמפרה, שמן וגואש על בד. הם השתמשו גם באמצעים אלה על נייר ועץ. מוריס גרייבס עבד בחלק מהזמן גם בצורות תלת־ממדיות, תוך שימוש, בין היתר, בפלדה, בזכוכית ובאבן. גיא אנדרסון, שהמדיום העיקרי בו השתמש היה ציור שמן, עשה גם עבודות מברונזה. סביב ביתו היו לו קולאז'ים מאובייקטים שמצא במהלך הליכות על החוף, יחד עם מתכות שמצא בהן חן. הצורות הללו השפיעו על ציורו.

סגנון אסכולת צפון-מערב מתאפיין בשימוש בסמלים מתוך הטבע הסובב בוושינגטון המערבית, כמו גם בניסיון לדמות את האור האופייני לאזור עמק סקגית. האור וגווני הצבע הארציים הם התכונות החשובות ביותר של אמנות זו. סגנונו של טובי, שיצירותיו לא כללו הרבה תוכן הקשור בטבע הצפון-מערבי, קשור בסגנון הקבוצה לאור שימושו התכוף בצבעי פסטל רכים, ובחומר טבעי, לצד צבעי הערפל הכהים יותר עבור האור.

האמנים הצפון מערביים סומנו כמיסטיקנים, אם כי חלקם הכחישו בתוקף את הכינוי. הם הכחישו גם את הכותרת "אסכולת אמנות" אבל הם כן הכירו אחד את עבודתו של רעהו. קלהאן אירח מפגשים בהם השתתפו האחרים; אנדרסון וגרייבס טיילו יחד וציירו במפלים הצפוניים ובמקומות אחרים.

סוחרים כמו זואי דוסאן, גורדון וודסייד וג'ון בראסט מגלריית וודסייד/בראשט, כמו גם אנשי מקצוע ממוזיאונים, התייחסו אל ארבעת האמנים כקבוצה, וכך עשו גם עיתונאים. בסגנונות שלהם זוהו כמה נושאים מאחדים שהיו ייחודיים ולא נראו בעבר באמנות של אזור גאוגרפי זה. סקירה של הכותרות שניתנו לחלק מהציורים מצביעה על פרשנויות רוחניות של החיים הצפון-מערביים.

בנוסף להקשר לטבע המקומי ולהשפעות האסייתיות, אסכות הציור הצפון-מערבי מכילה השפעה מסוימת גם מהסוריאליזם, מהקוביזם ומהאקספרסיוניזם המופשט. ניתן לראות את ההשפעה הקוביסטית בציורים "פריזמה" ו"גלובוס כהה" מאת קנת קלהאן (1946) ובציור "עיירה מערבית" מאת טובי (1944). כל האמנים האלה אהבו את אזור צפון-מערב האוקיינוס השקט ובמקביל היו מודעים היטב לעולם הגדול יותר שהוא חלק ממנו. כך, עבודתם זכתה להכרה משום שהייתה במקביל צפון-מערבית אך גם לא צרת אופקים.

אמנים צעירים רבים ברחבי צפון מערב האוקיינוס השקט מצאו עניין באופן שבו האמנים הללו משקפים באופן כה מובהק את האיכויות של האזור ובד בבד משקפים דבר מה אוניברסלי בעבודותיהם. ביצירותיהם של אמנים עכשוויים רבים ניתן לראות עקבות של השפעה והשראה מציירי אסכולת צפון-מערב. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא ג'יי סטנסמה, שנפטר בשנת 1997. הוא הותיר אחריו ציורים רבים, אפופי ערפל בסגנון הצפון מערבי המוכר, שלחלקם כותרות המשקפות התפעלות מאנדרסון, טובי, גרייבס והלמי יובונן. כמו כן, בעוד שטובי השפיע על האמן היפני, קנג'ירו נומורה, על עבודותיהם של נומורה ווקמקיצ'י טוקיטה נאמר שהן: "מבשרות את המאפיינים של אסכולת הצפון-מערב".^[5]

עבודותיהם של אמנים כמו הצלמת מרי רנדלט והפסל טוני אנגל מתייחסות במובהק לאסכולה. הפיסול של אנגל משלב לעיתים קרובות ציפורים, וכך גם עבודותיהם של ג'יימס וו. וושינגטון, ריצ'רד גילקי ופיליפ מקראקן. סגנונו של אנגל קשור היטב לפסליו של מקראקן. Mary Randlett צילמה תמונות בשחור-לבן של נופים צפון-מערביים בעלי תכונות ציוריות.

המוזיאון לאמנות הצפון-מערבית בלה קונר, וושינגטון מוקדש כיום ליצירותיהם של האמנים המקוריים באסכולת צפון-מערב, ויורשיהם.

• Guy Anderson (1906–1998)
• Kenneth Callahan (1905–1986)
• Morris Graves (1910–2001)
• Mark Tobey (1890–1976)

• Doris Totten Chase (1923–2008)
• William Cumming (1917–2010)
• Richard Gilkey (1925–1997) ^[6]
• Paul Horiuchi (1906–1999)^[7]
• Clayton James (1918–2016)^[8][9]
• William Ivey (1919–1992)^[10]
• Helmi Juvonen (1903–1985)^[11]
• Leo Kenney (1925–2001)^[12]
• John Franklin Koenig (1924–2008)^[13]
• Philip McCracken (born 1928)
• Neil Meitzler (1930–2009)^[14]
• Carl Morris (1911–1993)
• Hilda Grossman Morris (1911–1991)
• Ambrose McCarthy Patterson (1877–1966)^[15]
• Mary Randlett (1924–2019)^[16]
• Jay Steensma (1941–1994)^[17]
• George Tsutakawa (1910–1997)
• Windsor Utley (1920–1989)^[18]
• James W. Washington Jr. (1909–2000)^[19]
• Wesley Wehr (1929–2004)^[20]

• Ament, Deloris Tarzan, "Iridescent Light: The Emergence of Northwest Art", University of Washington Press, Seattle, 2001, ISBN 0-295-98147-4.
• Conkelton, Sheryl, and Landau, Laura, Northwest Mythologies: The Interactions of Mark Tobey, Morris Graves, Kenneth Callahan, and Guy Anderson, Tacoma Art Museum, Tacoma WA; University of Washington Press, Seattle and London 2003

• המוזיאון לאמנות צפון-מערב
• גלריית Woodside Braseth http://www.woodsidebrasethgallery.com/