אקברג נולדה ב-1931 במאלמה, הייתה הבת הצעירה ביותר והשישית מבין שמונה ילדים. בהיותה נערה היא עבדה כדוגמנית. ב-1950, השתתפה אקברג בתחרות מיס מאלמו, היא זכתה והעפילה לתחרות מיס שוודיה וניצחה גם בה. לבסוף היא טסה לארצות הברית על מנת להתחרות על תואר מיס תבל, אם כי היא לא דיברה אנגלית.
על אף שהיא לא זכתה בתחרות מיס תבל, כאחת משש המתחרות הסופיות היא זכתה בחוזה עם סרטי יוניברסל, כפי שהיו חוקי התחרות באותה עת.
[1]
באמריקה פגשה אקברג את הווארד יוז, שבאותה עת הפיק סרטים ורצה שתשנה את אפה, שיניה ושמה (היוז אמר שהשם "אקברג" קשה מדי להגיה). היא סירבה לשנות את שמה, באומרה שאם היא תהפוך למפורסמת, אנשים ילמדו לבטא את השם, ואם היא לא תהיה מפורסמת, הדבר אינו משנה.
ככוכבת ביוניברסל קיבלה אקברג שיעורים בדרמה, אמנות הנאום, ריקוד, רכיבה על סוסים, וסיף. אקברג השתמטה מרבים מהשיעורים, והגבילה עצמה לרכיבה על סוסים בגבעות הוליווד. מאוחר יותר הודתה אקברג שהאולפנים פינקו אותה והיא השתעשעה במקום לנסות להשיג תפקידי סרטים נכבדים יותר.[1]
נערת שער
בזמן שהייתה ביוניברסל, לכדה אקברג את תשומת לבו של הבמאי והצלם האגדי רוס מייר (Russ Meyer), שהוקלט פעמים רבות באומרו שהיא הייתה האישה היפה ביותר שצילם ושהיקף החזה שלה, 40D, היה הרחב ביותר בהיסטוריה של הוליווד, ובכך היא מאפילה על יריבות כמו ג'יין מנספילד והכוכבת הבריטית סברינה.
[1][2]
אקברג גם עוררה את עניינם של כותבי טורי הרכילויות בשל החיים החברתיים הפעילים שניהלה. היא התרועעה עם אנשים ידועים רבים, וניתן לה הכינוי "הקרחון" בשל התנהגותה המסתורית.
השילוב של חייה הפרטיים הרבגוניים ומראה החיצוני עורר את עניינם של מגזיני רכילות כמו Confidential והסוג החדש של המגזינים לגברים שהיו נפוצים בשנות החמישים וכתוצאה מכך כיכבה תמונתה בעטיפות מגזינים כנערת שער. בנוסף לכך היא השתתפה במופעי פעלולים פומביים (publicity stunts) שהיו נפוצים באותה תקופה. סיפור מפורסם עליה ובו היא הודתה, שפעם אחת נפתחה שמלתה לרווחה בלובי של מלון ברקלי הלונדוני, פעלול שאורגן על ידה מבעוד מועד ביחד עם הצלם.[1]
הקריירה הקולנועית
ב-2007
באמצע שנות החמישים אולפנים נוספים הציעו לאקברג עבודה. אולפני סרטי פרמאונט ופרנק טשלין (Frank Tashlin) ליהקו אותה לסרטים Artists and Models (1955) ו-Hollywood or Bust (1956), בשניהם כיכבו דין מרטין וג'רי לואיס. שניהם סרטים שהפגינו לראווה את גופה.[1]
אקברג שיחקה גם בסרט המדע הבדיוני משנת 1953 Abbott and Costello Go to Mars.
בוב הופ התלוצץ שהוריה צריכים לקבל פרס נובל בארכיטקטורה היות שהיא יצאה עמו ועם ויליאם הולדן לסיבוב הופעות על מנת לבדר את חיילי ארצות הברית ב-1954. הסיור הוביל אותה לחוזה שחתמה עם חברת ההפקות Batjac Productions של ג'ון ויין. ויין ליהק אותה לתפקיד קטן בסרט Blood Alley (1955), שם שיחקה אקברג כאישה סינית, תפקיד שזיכה אותה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית "תגלית השנה".
אולפני RKO נתנו לאקברג את התפקיד הראשי בסרט Back from Eternity. היא כיכבה לצד רוברט ריאן (Robert Ryan) ורוד שטייגר (Rod Steiger). אקברג הייתה מושלמת לדמות הפלקטית אותה גילמה, נראה היה שעם הבמאי המוכשר והתפקיד המתאים יהיה לה מה להציע.[1]
פדריקו פליני העניק לאקברג את תפקידה הגדול ביותר בסרטו לה דולצ'ה ויטה (1960) שבו היא כיכבה בתפקיד נערת החלומות הבלתי מושגת לצידו של מרצ'לו מסטרויאני; ואחרי כן ליהק אותה לסרט Boccaccio '70 מ-1960, סרט בו שיחקה גם סופיה לורן. פליני ליהק אותה לשני סרטים נוספים: הליצנים (1972) ואינטרויסטה (1987), שם היא שיחקה את עצמה בסצנת איחוד עם מסטרויאני.
לה דוצ'ה ויטה היה הצלחה סנסציונית; אניטה אקברג והסצנה שבה היא משתכשכת במימי מזרקת טרווי ברומא נותר אחד מהקטעים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע.
חייה האישיים
אקברג הייתה נשואה בשנים 1956–1959 לשחקן הבריטי אנתוני סטיל. בשנים 1963–1975 היא הייתה נשואה לריק ואן נוטר; במהלך נישואיהם, היא עברה מספר הפלות, אבל ניסיונותיה להרות עלו בתוהו. בראיון היא אמרה שהיא רצתה ילד,
[3]
שנה אחרי כן היא התבטאה הפוך.
[4]
אקברג עזבה את שוודיה בשנות החמישים המוקדמות וביקרה בשוודיה לאחר מכן רק לעיתים נדירות. היא נהגה לארח עיתונאים שוודים בביתה שבפרברי רומא וב-2005 השתתפה בתוכנית הרדיו הפופולרית Sommar והתראיינה אודות חייה. היא הצהירה בראיון שהיא לעולם לא תשוב לחיות בשוודיה עד ליום מותה, אז היא תיקבר שם.[3](גופתה נשרפה ואפרה הוטמן בסקאנר (Skanör) שבשוודיה).
אקברג אמרה שהעם והתקשורת השוודים אינם מעריכים אותה מספיק; אף על פי כן, אישיותה והופעותיה הרדיופוניות פופולריות בשוודיה.
לקריאה נוספת
McDonough, Jimmy (2005). Big Bosoms and Square Jaws : The Biography of Russ Meyer, King of the Sex Film. London: Jonathan Cape. ISBN 0-224-07250-1.
Sullivan, Steve (1995). VaVaVa Voom!Glamour Girls of The Pinup Era. London: Stoddart. ISBN 978-1881649601.
Mancini, Henry (2002). Did They Mention the Music?: The Autobiography of Henry Mancini. USA: Copper Square Press. ISBN 978-0815411758.
